באר היטב על חושן משפט רלג
סעיף א
עריכה(א) איפכא: בחלוקות אלו אפילו אם המין שני הוא עדיף וביוקר יותר מהמין שהתנה עמו בשעת מכירה אפ"ה גם הלוקח יכול לחזור בו וכן איפכא למוכר כיון דהוא מין אחר לגמרי יאמר לו במין זה אני חפץ אע"פ שהוא ביוקר יותר משא"כ ברעות ונמצאו יפות כיון דהכל מין אחד וכל העולם ניחא להו ביפות יותר מברעות מש"ה א"י לחזור בו אלא זה שנתאנה. סמ"ע.
(ב) בסכום: ה"ט כיון דיש קפידא בשם יפות ורעות דכמה בני אדם מדקדקים לקנות דוקא יפות אפילו ביוקר ולא רעות אפילו בזול. שם.
(ג) הוקרו: והיינו דוקא כשלא נתאנה הלוקח כדי בטול מקחו דאז אינו ודאי שיחזור בו הלוקח אבל אם נתאנה כדי בטול מקח דמסתמא יחזור בו ואין שם מקח עליו ס"ל לרבינו יונה והרא"ש והטור דגם המוכר יכול לחזור בו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ז ס"ז ואף שלא כ"כ כאן נראה דסמך בזה אמ"ש שם מיהו המחבר והרמ"א לא כתבו דעה זו גם בסי' רכ"ז מטעם דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דהמוכר אינו חוזר בכה"ג ע"ש. שם.
(ד) כסף: צ"ע דמ"ש מיפות ונמצאו רעות וז"ל המרדכי שם מכר כסף סיגים בחזקת צרוף אין יכול לחזור בו אבל זהב ונמצא כסף או להיפך שניהם יכולים לחזור בו ע"כ וי"ל דה"ק אין שניהם יכולים לחזור אלא לוקח וקרוב להגיה אין המוכר יכול לחזור בו וכן הוא בראב"ן סי' ק"ה המוכר כסף בחזקת סיגים ונמצא צרוף המוכר יכול לחזור בו צרוף ונמצא סיגים לוקח יכול לחזור בו דתנן התם יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' ע"כ שוב מצאתי במרדכי ס"פ המפקיד תשו' מהר"מ במכר לו טבעת של זהב ונמצא עופרת בתוכה הוי מקח טעות כמו שחמתית ונמצא' לבנה יין ונמצא חומץ וכ"כ הרמ"א בקצרה בסי' רלב סי"ח וע' בתשו' רשד"ם סוף סימן שפ"ה כ' ג"כ דסברת אביאסף סברת יחיד היא והקשה עליו מיפות ונמצאו רעות ע"ש עכ"ל הש"ך (א"ה לדעתי החלושה מ"מ נראה לחלק בין ההיא דטבעת או כלי שקנה לההיא דהכא דמיירי שקנה נסכא של כסף דראוי להתיכו ולעשותו צרוף רק דהוצאת וטרחת ההתכה היא על המוכר וכן משמע ברשד"ם שם שסיים וז"ל ומ"מ פשיטא דע"כ לא קאמר אביאסף אלא בכסף סיגים דבכלל מאתים מנה ד"מ דבכלל עשרה דרהמי כסף סיגים יש ח' מכסף צרוף וא"כ הרי יש שם שיעור כסף צרוף שמכר לו כיון דודאי אית לן למימר דמיירי כשאין שם אונאה וכמו שכן ראיתי בדברי מהרר"י קארו משא"כ בשאר דברים כמו נייר וכיו"ב עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש וק"ל).