באר היטב על חושן משפט רל
סעיף א
עריכה(א) למקפה: ויין כזה צריך להיות טוב שלא יתקלקל בעמידתו זמן מרובה ובפרט כשכבר התחילו להסתפק ממנו והחבית אינו מלא רק מאחר שא"ל ג"כ זה דמשמע כמות שהוא מש"ה א"צ ליתן לו כולו טוב וכדמסיק. סמ"ע.
(ב) זה: פירוש אע"ג דלא הזכיר לו של יין. שם.
(ג) סתם: פירוש ולא אמר ליה למקפה וגם לא אמר ליה זה. שם.
(ד) עשרה: כן היה ידוע לחז"ל שעל הרוב בק' קנקנים רגיל להיות י' שכבר התחילו להשתנות. שם.
סעיף ב
עריכה(ה) חבית: דחבית מחד יין משמע וא"א לו' דבחד חבית יהי' ט' חלקים יין טוב והעשירי התחיל להשתנות כדאמרינן שא"ל מרתף של יין סתם ובטור מסיים בזה וז"ל ואפילו התנה שיתן לו מעט מעט כשימכרנו בחנות (פירוש נמצא דאינו נותן לו מחד חבית) אפ"ה לא אמרינן שיתן לו חלק העשירי שהתחיל קצת להשתנות דכיון שהזכיר לו חבית משמע יין הראוי להיות בחבית אחד עכ"ל. שם.
סעיף ד
עריכה(ו) הגיעו: כיון שלא הזכיר של יין וגם לא למקפה וגם אמר ריעות' דזה דמשמע כמות שהוא מש"ה אפילו כולו חומץ הגיעו. שם.
סעיף ה
עריכה(ז) בקנקניו: ואפילו אם הקנקנים הן חדשות וטובות וגם לא טלטל הלוקח את הקנקן על כתיפו כלל אפ"ה אמרינן מכח העירוי שעירהו מקנקן המוכר לקנקן הלוקח הוא שגרם לו להתקלקל וז"ש חמרא אכתפיה דמרא שוור אינו ר"ל דוקא כשטלטלו על כתיפו אלא כשנתעסק בו ע"י כתפין והן פועלים שהסיעוהו לערות מחבית לחבית וכן פירש הר"ן וכן צ"ל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור. שם (ח) מחמיץ. פירוש דרכו להחמיץ בשיהוי זמן מועט כי כן היה בשנים שעברו. שם.
סעיף ז
עריכה(ט) שכר: ז"ל הטור שכר אין דינו כיין שהיין תלוי במזל טפי (כדאית' בש"ס ב"ב דף צ"ח) לפיכך אפילו אם נמצא חומץ תוך ג' ימים אין המוכר חייב באחריותו שאנו אומרים יין היה כשקנאו ומזלו גרם לו שמיהר להחמיץ (והיינו דוקא בדהיה יכול לשתותו בתוך ג"י אם היה שותה כדרכו וכנ"ל) משא"כ בשכר עכ"ל ע"ש. שם.
(י) הדמים: דכיון שנמצא חומץ תוך ג"י ודאי התחיל להחמיץ כבר אע"ג דריחא חלא וטעמ' שכרא קי"ל שכרא מ"מ אשכרא כי האי לא יהיב אינש דמי כיון שכבר התחיל הקלקול שממנו נתקלקל ואפילו טעמו והוה ריחיה וטעמיה שכרא ודאי לא טעמו שפיר. החמיץ לאחר ג"י הוא באחריות הלוקח ואפילו לא נתן המעות חייב ליתן כיון דטעמיה והוה בסים ומיהו אי לא טעמיה המע"ה כיון דספיק' הוא כ"כ הטור והא דל"ד לנמצא נקב בבית הכוסות לאחר ג"י לקנייתו דפסק הט"ו בסוף סימן רכ"ד ובסי' רל"ב דאף דספק הוא אם נעשה הנקב בבית המוכר או בבית הלוקח מ"מ ההפסד הוא ללוקח ואפילו אם עדיין לא נתן מעות צריך ליתנם שאני הכא דכל שכר עומד להחמיץ כשמשהין אותו ולית לן להעמידו על חזקתו משא"כ בהמה דאית לה חזקת בריאות. שם.
סעיף י
עריכה(יא) מוכר: ולענ"ד נראה כר"י שהביא הב"י ס"ב דאפילו בקנקנים דלוקח חייב להעמיד לו עד עצרת כו' וכן דעת הר"ן שהביא הב"י ס"א וז"ל אבל היכא שא"ל יין מעכשיו אני מוכר לך זו היא ששנינו חייב להעמיד עד העצרת כלומר אע"פ שעירו אותו לקנקנים דלוקח דדומיא דרישא תני סיפא כו'. ש"ך.
(יב) שלשה: פירוש מיין הנתגדל לפני שתי שנים ושנה זו שעומדים בו היא השלישית שהרי עתה חזר וגדל היין שלישי בכרם. סמ"ע.
(יג) שטעמת: פירוש אפילו מודה לו שעירבו רק שאומר לפני קנייתך טעמתיהו וקניתיהו ממני הדין עם המוכר דמסתמ' טעמו קודם קנייה וכדתני' מותר לערב בדבר הנטעם אבל אם טוען עליו אמת שטעמתיהו ואחר כך ערבתיהו בזה צריך לישבע ונפטר כן הוא שם במרדכי והביאו בד"מ. שם.