באר היטב על חושן משפט קלט
סעיף א עריכה
(א) דידי: וה"ה אם כל א' הביא עדים שהוא שלו או של אבותיו או שאכלה שני חזקה דינא הכי כמ"ש הט"ו בסי' קמ"ו סל"ד והוא מהש"ס פ' חז"ה. סמ"ע.
(ב) גבר: (הט"ז כ' דצ"ע לטעם הרא"ש לפי שסומך על ראיות שיש לו הא בסי' ק"ע גבי אמת המים לא שייך טעם זה ובת"ה סי' שנ"ב איתא דחכמים תקנו בזה כן אע"ג דלית ביה טעמא ע"ש).
(ג) לישבע: פי' היסת וקמ"ל דל"ת כיון דברשות חכמים עשה שיחזיק בו בלא שבועה. סמ"ע.
(ד) תגבר: והש"ך כ' דמדע' התו' ושאר פוסקי' נראה להדיא דאם חזר ותקפה ממנו זכה וכיון דפלוגתא דרבוותא היא וגם רובא נינהו נראה לדינא דאם חזר ותקפה אין מוציאין מידו וע"ל סי' רמ"ה סי"א ובתשו' מהרשד"ם סי' שכ"ח עכ"ל (ר' ירוחם והרדב"ז הביאו ו' חלוקים בממון המוטל בספק ובכנה"ג העתיקו בפרטן עיין שם ובתשו' משאת בנימן סי' י"א).
סעיף ב עריכה
(ה) שישיב: פי' הסמ"ע שאין לו כפרה עד שישיב לכ"א כדין גזילה דצריך להשיב ליד הבעלים ולא להוציאה מידו להפקירה כבראשונה ע"כ והש"ך כת' דמתוספות מוכח כהרמב"ן שא"צ להחזיר לכל א' כו' והביא גם דעת שאר פוסקים דס"ל כן ע"ש.
סעיף ג עריכה
(ו) אין: דחיישינן שהוא רמאי ואין לו ראיה ואומר כן כדי להפסיד לחבירו שלא יתקף בה דתו א"י להוציא מידו בלי ראיה משא"כ כשהוא ביד ב"ד שאז גם חבירו א"י לתקוף בה ע"כ יפשר עמו. סמ"ע.
סעיף ד עריכה
(ז) על פיו: ה"ט שהרי לא טען שקנה השדה אלא טוען שירשו מקרובו וכיון שהקרקע יוצא מתחת ידו בעדים הללו ואין לו מגו נגדו ממילא צריך לשלם גם הפירו' שאכל. שם).
(ח) חולקים: (הט"ז כת' דה"ה מידי דקאי בתיקו והביא ראיה מדברי ת"ה סי' שנ"ב ע"ש ואם תפיס חד מינייהו ע"ל סי' כ"ה ולקמן סי' קע"ה סמ"ה ובסוף סימן רנ"א.