באר היטב על חושן משפט ב

סעיף אעריכה


(א) שהעם:    כ' הסמ"ע לאו דוקא כל העם אלא אפי' יחיד מהם שפרוץ יכולים לענשו ולקנסו שלא מן הדין אלא כשהעם פרוצים יכולים לענוש את כל מי שיעבור תקנתן אף שלא ראו אותו האיש שהוא פרוץ במעשיו כדי לגדור את העם.


(ב) חובטין:    משמע דאפי' גמר דין יכולים לעשות ע"י עכו"ם כיון שהוא אלם ובפרט בקנס דלאו דין הוא. סמ"ע. ור"ל אף דלא נגמר הדין עדיין גבי ישראל מ"מ יעשו הגמר דין ע"י עכו"ם.


(ג) שהמחום:    פירוש שהמחום הציבור לב"ד עליהם. סמ"ע.


(ד) הגדול:    ז"ל המרדכי בשם תשובת ר"ג כל מי שנתמנה על הציבור הוא כאביר שבאבירים ויפתח בדורו כו' וכל מה שעשה עשוי וכן כתב הרשב"א דכל צבור במקומו כגאונים שתקנו כמה תקנות לכל ישראל עכ"ל הסמ"ע.


(ה) כולם:    פירוש דאז בדבור בעלמא נתקיים אף בדבר שלא היה מנהג מקדם. סמ"ע.


(ו) להאי:    כתב הסמ"ע דצ"ע בדעת הרמ"א אי ס"ל דדעת החולקים אפי' למיגדר לצורך שעה לא מהני או דס"ל דוקא שלא לצורך שעה אבל אם הוא צורך שעה מודים דיכולים לשנות וחילוקי דין זה הוא לפי גרסת המרדכי ע"ש.


(ז) עיניהם:    כתב הסמ"ע בשם מהרי"ק דאפילו למ"ד דטובי העיר יכולים לתקן מה שירצו היינו דוקא מה שהוא צרכי הקהל אבל להפקיע ממון מא' לחבירו שאינו צורך הקהל פשיטא דלא. גם לא אמרינן הפקר ב"ד הפקר אלא בגדול שאין בדור כמוהו וכתב עוד בשם הגהת מיי' מעשה באחד שישב לארץ להלקותו ולא בא הממונ' להלקותו ופטרו והביא ראיה לדבריו ע"ש וע"ל סי' ת"ך סמ"ע.