פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) חי:    פי' אז שרי ליתנו סמוך לחשיכה ממש אבל אם נתנו מבע"י אסור דכבר נתבשל קצת קודם שבת וצריך לסלקו משחשיכה אא"כ נתבשל כל צרכו קודם שבת עי' סי' רנ"ד.


(ב) באפר:    ואין צריך לקטום עד שאינו ניכר שם אש כלל רק בקטימה כל שהוא סגי ר"ן ב"י. ואפי' הובערה אח"כ שרי כיון דגילה דעתו דלא בעיא לגחלים סגי.


(ג) חיה:    דוקא חתיכת בשר אבל ירק לא מהני. ב"י.


(ד) לסמוך לה:    אפי' בשבת כמ"ש רמ"א סוף סימן זה.


(ה) ותנור:    מתוך שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה.


(ו) כ"ז שהיד סולדת בו:    עיין ס"ה בהג"ה.

סעיף בעריכה


(ז) עד מוצאי שבת:    לכל אדם כמו שכתב הטור וכן כתב בד"מ מ"א.


(ח) עכו"ם:    לצורך ישראל והתבשיל מצטמק ויפה לו.


(ט) ושהה:    דלא נהנה ממנו כ"כ כיון שכבר היה ראוי לאכול.


(י) ישראל:    ובשבת אפי' בשוגג דינו כעבר ושהה ואסור אם מצטמק ויפה לו ומיהו נ"ל בזה דלאחרים שרי מ"א. (ובס' אליהו רבה אוסר גם לאחרים במצטמק ויפה לו לדעה זו ע"ש:)


(יא) ע"י עכו"ם:    בתשו' רמ"א סי' ק"ב מתיר לפתוח התנור בליל שבת והעכו"ם חוזר וסותם אם נתבשל המאכל כמב"ד אבל אסור לומר לו לטוח בטיט וכתב בדרשות מהרי"ל פעם א' הטמינו בתנור לצורך שבת ונכבה האש וקראו לגוי בליל שבת והוציא הקדירות והדליק האש והטמין שנית והתיר מהרי"ל ז"ל החמין לאותה שבת והזהיר מלעשות עוד דאיסור קא עביד עכ"ל וכתב הע"ת ונראה דמיירי כשכבר נתבשלו הקדרות כמאכל ב"ד. ואפ"ה לפע"ד הפריז על מידותיו להקל יותר מדאי ע"ש.

סעיף געריכה


(יב) רותחת:    ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי כמ"ש סי' שי"ח ס"ד ועי' סוף סי' ? בהג"ה.


(יג) להחזירה:    וב"י ס"ל אפי' אין דעתו להחזיר שרי.


(יד) גבה:    ובכירות שלנו שהן פשוטות תוכה וע"ג א' הן ומותר. ש"ג. ואם יש אש על הכירה עי' סי' שי"ח סי"ד וט"ו.


(טו) מבע"י:    דאז בטלה הטמנה הראשונה והוי כמטמין לכתחלה בשבת משא"כ בנוטל בשבת.


(טז) נצטנן:    היינו לגמרי דשייך בו אח"כ בישול חדש ועי' סי' שי"ח. כתב הט"ז במקום דמותר להחזיר כאן מותר אפי' לסתום פי התנור בדף אחר החזרה דסתימת הדף לא מיקרי הטמנה. וכ"ז באין גחלים בוערות בתנור אבל יש גחלים בוערות זה פשוט במשנה דבאינו גרוף וקטום אפי' לב"ה אסור להחזירם אפי' בתנור דידן דדמי לכירה דאסור להחזיר בכל גווני עכ"ל.


(יז) וכסתות:    דגרע מלהחזיר לתנור דה"ל כתחלת הטמנה ד"מ. ואם הוא פתוח למעלה מותר דלא מיקרי הטמנה כמ"ש רמ"א. ט"ז.


(יח) בשבת:    ואם אינה מבושלת כל צרכו אסור להחזיר סמוך לחשיכה אבל חי לגמרי שרי סמוך לחשיכה ממש וכמ"ש ס"א. ואין ליטול הקדירה מהכירה וליתנה ע"ג התנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה מ"א ועיין ס"ק כ"ו מש"ש לענין תנורים שלנו.


(יט) לחשיכה:    ואפילו נצטנן לגמרי דאל"כ אפי' בשבת שרי ועי' סי' שי"ח.


(כ) חילוק:    היינו בתנור שבזמן התלמוד. אבל כבר כתב הש"ע דתנורים שלנו הם ככירה.

סעיף דעריכה


(כא) ריקנית:    דבריקנית חדשה לכ"ע אסור דמלבנה. מ"א.

סעיף ועריכה


(כב) פנאדי"ש:    עיין סי' שי"ח סעיף ט"ו.


(כג) ומבערת:    ופי' כיון דאסור אמירה לנכרי להחם אם כן אסור לומר לעכו"ם להעמיד התבשיל שנתקרר על התנור שהוסק. ולכן נוהגין שהעכו"ם נותנין התבשיל שנתקרר לגמרי על התנור קודם שהוסק מ"א. וט"ז חולק על היתר זה וכתב שאין לבעל נפש לסמוך על היתר זה ע"ש באורך.


(כד) בכה"ג:    דה"ל כאחד נותן הקדרה ואחד נותן האור דהראשון פטור אבל אסור משא"כ באמירה לעכו"ם דשרי דהא עיקר כוונתו להחם הבית דשרי כמ"ש סוף סימן רע"ו. ומזה נ"ל היתר שאם נתן העכו"ם מים לתוך הקדירה הקבוע בתנור ונתחממו שמותר הישראל ליהנות מהם להדיח בהם כלים ואפשר דאפי' נתן העכו"ם המים אחר שהוסק התנור דשרי אבל ישראל אסור ליתן המים אפי' קודם שהסיקו מיהו כשהכלים מלוכלכים בשומן נ"ל דאסור לשפוך רותחים עליהם ובשם מהר"פ מ"כ שמותר כיון שאינו מכוין אלא לצחצחן ול"נ שיניח הכלי תוך המים ולא יערה עליהם. מ"א.


(כה) להעמידן:    אפי' ישראל.


(כו) תנור:    אבל עליו אסור כיון שאינו גרוף וקטום ובתנורים שלנו שרי ליתן אפי' האש בתוך התנור כיון שיש מעזיבה המפסיק בין האש וכ"כ מהרי"ל אם הניח עץ או דף על תנור מותר להניח עליה קדירה. ונקוט האי כללא בידך דכל הנך שריותא המוזכרים בסי' זה אינו אלא בתבשיל חם אבל בתבשיל קר או שאר דברים קרים עי' סי' שי"ח איזה אסור משום בישול דאורייתא מ"א ועיין סוף סימן רנ"ט בקיצור דינים.