פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) חבירו וכו':    והכל בשם ומלכות ובתשו' פנים מאירות סי' ס"ו כתב דברכת מחיה מתים א"צ לברך בשם ומלכות כיון דנוסח ברכה זו היא בתפלת י"ח ושם לא נזכר מלכות ע"ש. ואין חילוק בין זכרים לנקבות ב"י בשם תשובת הרשב"א מהררמ"י עטרת זקנים. אם בתוך למ"ד קיבל ממנו כתב אפ"ה מברך שהחיינו. אבל מחיה מתים לא יאמר אם קיבל כתב בתוך י"ב חדש. הלק"ט ח"א סי' ר"כ.


(ב) מחיה מתים:    ואז אין מברך שהחיינו. ב"ח.

סעיף בעריכה


(ג) מעולם:    דכיון דלא ראהו אינו אוהבו כ"כ.


(ד) שפטרני:    דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ילקוט חדש בליקוטים סי' כ"ט. וכתב המ"א דמשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד. וביש"ש פ"ז דב"ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום עי' סי' נ"ג סעיף י'.

סעיף געריכה


(ה) שהחיינו:    ואינה אלא רשות עיין מ"א.


(ו) אכילה:    ברכת הפרי יקדים לשהחיינו. הלק"ט ח"א סי' רל"ו.


(ז) הפסיד:    הסומא מברך ג"כ על הראייה כיון שהם בראיה אצל אחרים. שבות יעקב ח"ב סי' ל"א. והמחבר יד אהרן חולק עליו ופסק דיברך בשעת אכילה. וכ"כ הסמ"ק דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו ע"ש. על פירות המורכבים מין בשאינו מינו אין מברכים על הראיה. הלק"ט ח"א סי' ס'.


(ח) בראייה שניה:    הר"מ וסמ"ק כתבו שאין מברכין וה"ה לדידן אם לא בירך בשעת אכילה אינו חוזר ומברך גם אם יחזור לאכול מאותו פרי וכ"ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה בעוד שלא נתעכל הפרי הרדב"ז ח"א סי' ק"ל וכ"כ בהלק"ט ח"א סי' ר"ל אם בירך שהחיינו קודם שנגמר הפרי חוזר ומברך כשיגמור הפרי עב"י. וכשהגיע לפול הלבן מברך עליו. הרדב"ז עיין מ"א.

סעיף דעריכה


(ט) וקירש"ן:    אפי' אין חלוקין בשמן אם חלוקים בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורים ב' מינים הן לבוש. וכ"כ בתשובת מהרי"ל סי' קל"ה דאפי' ב' מיני אגסים או תפוחים או אגוזים מברכין ומט"מ כ' בשם ספר חסידים אפי' יש להם טעם אחד כגון אדומות ושחורות. וכן פסק בתשובות שבות יעקב ח"ב סי' ל"ז דיש לברך שהחיינו על קירש"ן שחורות ואדומות על כל אחד ואחד בפני עצמו ע"ש ובתשובות פנים מאירות סי' ו' הקשה עליו והניח בצ"ע ע"ש. ועי' בהלק"ט ח"ב סי' רל"א.

סעיף העריכה


(י) ומברך:    ורדב"ז ות"ה כתבו לברך על היין חדש. ומספיקא אני מונע מלאכול ענבים עד שאני שותה תירוש מהרי"ל. וטוב שיביא את עצמו לידי חיוב שהחיינו ממקום אחר כגון על פרי חדש או על מלבוש וכיוצא בהן וישים יין חדש בצידו וכשיברך יכוין לפטור גם אותו. עמק ברכה ושל"ה ומ"מ משמע דוקא כששותה תירוש אבל כשהוא יין אע"פ שיודע שהוא חדש א"צ לברך משום דאין ניכר בין חדש לישן. ואם בירך שהחיינו על יין חדש לכ"ע אינו חוזר לברך שהחיינו על הענבים ע"ת.

סעיף ועריכה


(יא) משנה לשנה:    פי' דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאע"פ שהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו. או יש לומר שהפרי שעומד על העץ יותר משנה. וכ"כ בתשובת שער אפרים סי' ל"ה אתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה שאין לברך עליו שהחיינו ועי' בהלק"ט ח"ב סי' רל"ג וסי' רנ"ז. על ריח המתחדש משנה לשנה אני מברך זמן מהרדב"ז וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח וע"ל סי' רי"ו ס"ק ב' כתבתי בשם ל"ח דאין מברכין זמן על ריח. מ"כ בתשב"ץ כתוב בקלף שעל גדיים וטלאים מברכין שהחיינו וצ"ע. מ"א.


(יב) ב"פ בשנה:    הברכת הזבח דף כ"ח ובס' גן המלך סי' כ"ד והמ"א הביאו ראייה שמברכין שהחיינו ממה דאמרינן בפ' כ"מ ובפ' אלו מנחות האוכל מנחות מברך שהחיינו ולא היה אוכל אלא ב"פ בשנה ע"ש. והיד אהרן הקשה עליהם דמאי שהיו מברכין שהחיינו לאו על אכילת מנחות היה אלא על המצות שהגיעם וקיימם לאותו זמן לעמוד לשרת בבית ה' ע"ש. מי שהיו לפניו ב' מיני פירות שהיה צריך לברך עליהם שהחיינו ברכה אחת לשתיהן די וכ"כ היד אהרן עי' שם.


(יג) ירק חדש:    וכל ירק בכלל. ועל צנון ומיני לפתן מברך. פרישה. על הלחם חדש אין מברכין דאין ניכר בין חדש לישן של"ה. ומ"מ מברכין על הריפות שעושין מדגן חדש שניכרין היטב שהם חדשים מ"א. ועי' בהרמב"ם פ"ז מהלכות תמידין ומוספין שכתב שהמקריב מנחה מן החדש שיברך שהחיינו וכ"כ רש"י בפ' אלו מנחות ועי' שם בכ"מ שנראה שלא ראה דברי רש"י שבפ' אלו מנחות הרי שאפי' שאינו ניכר בין חדש לישן מברך שהחיינו יד אהרן. ויש לחלק דשם מנחת העומר ניכר. עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל. ר"א הוי מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מיני חדש. ירושלמי מט"מ מ"א.

סעיף טעריכה


(יד) שמצטער עליו:    וקאי אברכת דיין האמת אבל אם הם ממעי אמן מברך לעולם משנה הבריות. ט"ז מ"א.


(טו) לל' יום:    פי' שלא ראה אחר כיוצא בו תוך למ"ד יום.

סעיף יעריכה


(טז) עכו"ם:    דהיינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר אסור. ואסור לומר כמה נאה כותי זה.


(יז) בהמה:    על הפרדה נאה אין לברך דמאיסי. הלק"ט ח"א סי' רס"ה.