באר היטב על אורח חיים קפב
סעיף א עריכה
(א) ביחיד: והאר"י ז"ל כתב שהיחיד לא יברך על הכוס עיין יד אהרן.
סעיף ב עריכה
(ב) מדינה: כתב רש"ל בשעת הדחק יכול לברך אפי' על קווא"ס או בארש"ט ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ וכתב הט"ז ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכה ולא יעשה כן בישראל ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעודה ואחר האכילה קובעים עצמם לשתות מי דבש מברכין בה"מ על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינה גם זה ביזוי מצוה הוא והוא בכלל מ"ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן וכ"כ הב"ח ושל"ה. וכתב המ"א ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה ע"ש.
(ג) וא"א לקנות יין: אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו ב"ח. כ' המ"א נ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמור מבה"מ.
(ד) ע"ד הקבלה: כבר כתבתי בשם האר"י שא"צ כוס כלל ועיין יד אהרן.
סעיף ג עריכה
(ה) פגמו: ה"ה כוס של קידוש והבדלה וכיוצא בהם אבל אם רוצה לשתות אע"ג דפגום הוא צריך לברך וזהו פשוט.
(ו) לתוך ידו: ובאופן שעדיין שם מלא עליו דהא מלא בעינן לכ"ע.
(ז) ואין להקפיד: ויש לזהר לכתחלה. כנה"ג מ"א.
סעיף ד עריכה
(ח) לתוכם: קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום אבל מה שנוהגים ששותה המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובים שהם פגומים אין לזה טעם. ט"ז.
סעיף ה עריכה
(ט) אם החזיר: דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג עיין מ"א ובעטרת זקנים ובשכנה"ג ובספר הליכות אליהו דף ע"ד.
סעיף ז עריכה
(י) הדחק: טוב יותר לברך על יין פגום מעל שאר משקים שאינם פגומים. עטרת זקנים. יש נוהגין שנותנין פרורין של פת בכוס ואומרים שמתוקן בכך וכתב הטור שהוא מנהג שטות והרמ"מ וב"ח כתבו סמך מקרא דגורן ויקב שהגורן ממלא היקב.