באר היטב על אבן העזר קיג

סעיף אעריכה

(א) ונותנים לה:    היינו אומדין דעתו מיד לפי הנכסים שנשארו ממנו ופוסקים לה מה שראוי לה ואין נותנים לה מיד רק כשהגיע זמן הנשואין. אפי' לא נולדה הבת אלא לאחר מיתת אביה יש לה פרנסה לנשואיה הר"ם מטראני ח"ב סי' קפ"ח. אין האחים חייבים להשיא את אחיותיהן מנכסיהם רשד"ם חא"ה סי' קפ"ח וקצ"ד ורמ"ב. והרש"ך ח"א סי' קע"ז. והר"י אדרבי סי' ח'. ועיין בהר"א ששון סי' קצ"ד ובספר משפט צדק ח"ב סי' ס"א אלמנה שמכרה או משכנה ומתה ולא נשבעה. הבת טורפת מאותה מכירה או משכנה בשביל עשור נכסי שלה הרש"ך ח"ב סימן מ"ב.

(ב) אומדין בה:    משמע אפילו להוסיף על עישור נכסים וכ"כ מהרש"ל. מיהו ברא"ש מבואר אפילו השיא בת א' אין נותנין לה יותר מעשור וכ"מ בהג"ה סעיף ב' ועיין בדרישה וב"ח. גילה האב דעתו בחייו שאינו רוצה לתת לה כ"כ אעפ"י שהשיא בת אחת ונתן לה יותר מזה הסך אין נותנין לה אלא לפי מה שגילה בדעתו ליתן לה מהר"י בי רב סימן מ"ה. ראובן שמת בחיי יעקב אביו והניח בנות ואח"כ מת יעקב והשיא יעקב בחייו בנות נסתפק הראנ"ח ח"א סימן ס"ב אי אומדנת יעקב בבנותיו הוי אומדנא לגבי בנו ראובן ע"ש.

(ג) דעתו:    היינו בידועה שנשתנה דעתו אבל אם אין ידוע אמרינן דלא נשתנה דעתו ב"ש.

(ד) נדונייתה:    עישור זה הוא ממה שנשאר חוץ ממה שנחסר במיתתו וקבורתו אלא מהנכסים הראוים לירש מהרי"ט ח"א סי' כ"ט.

(ה) ויש חולקין:    וכן דעת מהריב"ל ורשד"ם דאינה נוהגת בנכסי האם.

(ו) הקרקע:    כ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. אבל תוס' והסמ"ג פסקו דגובין בזמן הזה מן המטלטלין וכ"פ מהריב"ל ח"א כלל י"ב סי' ע"ג דעבדינן עובדא בזמן הזה דנגבית פרנסה מן המטלטלין. וכ"ה דעת רשד"ם חא"ה סימן קל"ט. וכ"כ הרדב"ז ח"א סימן ק"כ וכבר נהגו במצרים להגבותה עישור נכסים אפילו מטלטלין ע"ש ועיין עוד בהרדב"ז ח"א סימן קנ"ה מש"ש. ואפשר דשם דינא קאמר. ובסי' ק"ך הוא מן התקנה ע"ש.

סעיף בעריכה

(ז) הקרקע:    כגון ששכר על שנה ודר חצי שנה בחיי אביהם לא חשיב מטלטלין דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף והוי כפירות הצריכים לקרקע דדינם כקרקע אבל אם הגיע הז"פ בחיי אביהם נעשה מיד מטלטלין. ומ"ש בהג"ה אם לא גבו היתומים וכו'. כוונתו דאם גבו שכירות מחצי שנה שעברה אע"ג ע"פ דין א"צ לשלם אלא בסוף שנה מ"מ גבו נעשה מטלטלין עיין ב"ש.

(ח) הראוי:    דוקא ראוי כזה שמת אביהם בחיי הזקן ואח"כ מת הזקן אבל אם מת אביהן ואח"כ מת בתו הנשואה בלתי זרע של קיימא וירשו אחיהם חצי הנדוניא אינה נוטלת ממה שירשו חצי הנדוניא רשד"ם חא"ה סי' רמ"א ורמ"ב וע"ל סימן קי"ב סעיף ז' ועיין ב"ש ס"ק ז' וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף ח' ט'.

(ט) בע"ח:    היינו בע"ח של אביהם שהם מוקדמים לפרנסה של הבנות שהן בע"ח של האחים. ועישור נכסים קודם שטח"ז ועיין בחושן משפט סי' רפ"א סעיף ז' בהג"ה ומשמע שם אפילו בזמן הזה שכותבים בלשון חייב שהוא חייב להזוג סך כך וכך מ"מ עישור נכסים קודם עיין סמ"ע שם ס"ק י"ד. אך מה שמוסיף על העישור נכסים אז פרעון שטח"ז קודם ועישור נכסים קודם כתובת בנין דכרין וכן מזונות אלמנה עיין בהר"ן ועיין בסמוך ב"ש.

(י) שטח"ז:    ואם המטלטלין בידו כגון שחייב לחמיו י"ל דא"י היורשים להוצי' ממנו ולשלם לבע"ח ולהפסיד אוחו כי הוא י"ל להיפוך שהוא תופס לחובו המטלטלין והם ישלמו עם הקרקעות ב"ש.

(יא) שישארו להם וכו':    כתב בתשובת שארית יוסף סי' ח' אם יש לא' הרבה חתנים ונותן לכל אחד שטח"ז כנהוג על סך גדול והברירה ביד הבנים לסלק בחצי חלק זכר או ליתן לו הסך אשר נפרט בשטר ח"ז יכולים היורשים ליתן לא' אוחו סך שבשטר ולאחרים יתנו חצי חלק זכר ואין האחרים יכולין לערער עליהם שאין יכולין למעט חצי חלק זכר שלהם. כיון שהברירה ביד הבנים יכולים לעשות כל מה שירצו כמו כאן דיכולים לשלם במטלטלין כדי לגרוע חלק החתנים. והחלקת מחוקק מפקפק בראיה שלו ע"ש. והב"ש הביא ראיה אחרת מסי' קי"ח ע"ש. והשבות יעקב בח"ב שאלה קי"ט חולק על הב"ש והסכים עם החלקת מחוקק ע"ש שפסק עוד שם שלא תוכל למחול שטח"ז בלא רשות בעלה ע"ש.

(יב) לשנייה:    כ"ה דעת הראב"ד. ומשמע להפוסקים דס"ל דאין מוסיפין על עישור נכסים. אפילו אם השיא בת א' אין מוסיפין לשניה. ופסק ט"ז אם השיא בת א' יש לסמוך על דיעה בתרייתא אפי' להוסיף על עישור אבל אם לא השיא בת רק שאומדין דעתו יש לפסוק כדיעה קמיית'. אם השיא האב בן קודם הבת יש להסתפק אם אומדין דעתו כפי מה שנתן לבן או לא הר"ם מינץ סי' מ"ה ועיין ב"ש. וכנה"ג הביא בשם רוב פוסקים אחרונים דס"ל שלא נאמרה האומדנא אלא לגרוע ולא להוסיף ואפילו כשהשיא האב בת בחייו ע"ש בהגהת הטור סעיף ט"ו. אפילו היה תפוס בעל הבת אחרי מות האב לא מהני תפיסה ליטול יותר מעישור נכסי מהריב"ל ח"א כלל י"ב סי' ע"ג. ומהר"י אדרבי סי' שט"ו. משפטי שמואל סי' כ"א. ועיין כנה"ג דף קכ"ז ע"ב ובהרדב"ז ח"א סי' רנ"ה.

(יג) מותו:    היינו בערך הממוצע כגון שהשיא א' בה' וא' בד' וא' בג' והיה לו בחייו ב' אלפים ובמותו אלף זהובים נותנים לזו ב' היינו החצי מערך האמצע. ומ"ש שנותנים הכל לשניה. איירי בעת שנתן להראשונה לא היה לו יותר מסך זה ועיין ב"ש. שמעון שמת והשיא בת אחת לראובן בחייו ונתן לה שטחח"ז כנהוג ואח"כ מת בלא צוואה וב"ד אמדו דעת האב סך מסוים לבנותיו הפנויות. ואח"כ קודם הנשואין מתו הבנות. יש לראובן חתנו זכות בכח שטחח"ז באותו הסך שהופרש לחלק בנותיו כיון שמתו קודם הנשואין שבות יעקב ח"א שאלה ק"י ע"ש. מקום שמשא ומתן של ישראל עם שדות וכרמים למכור יש לה חלק בשטחח"ז בקרקעות וספרים שנושאין ונותנין בזה דהיינו עד שליש מעותיו עיין שבות יעקב ח"ב שאלה קכ"א. וכ"כ בתשובת חינוך בית יהודה שאלה קי"ג לענין ספרים וקרקעות דאין כוונתו מה שנכתב בשטחח"ז חוץ מספרים והקרקעות רק על שלקחום לקיימם ולא באלו שנוש' ונותן בהם ומסתחר בהם גם הבת נוטלת בשחח"ז ע"ש.

סעיף געריכה

(יד) שבועה:    אא"כ טוענין השבע שלא התפיס' אבינו צררי הגמי"י ב"ש. כתב הר"ם פדוואה סימן נ"א דוקא להא מילתא הוית כב"ח. אבל לשאר מילי יורשת הוי לפיכך מי שהניח מאה זוזים ובע"ח שחייב לו תשעים אין הבת נוטלת העשרה זוזים הנשארים אלא נוטלת זוז אחד שהוא עישור הנשאר ע"ש. ועיין בחושן משפט סי' רפ"א סעיף ז' בהג"ה ובסמ"ע שם ובהרדב"ז ח"א סימן רנ"ה.

סעיף דעריכה

(טו) שתנשא:    כתב הרש"ך ח"א סי' ר"ב כיון שאין העישור נגבה עד שעת נשואין הנכסים בחזקת האחים קיימי וכל מה שירויחו עם הנכסים הם שלהם אמנם טוב הוא שיחלקו הריוח החצי תטול הבת והחצי יטלו כל האחים ע"ש. כיון דעישור נכסי אינו נגבה עד שעת נשואין אפי' שהבן מפסיד הנכסים. אפי' הנכסים ביד שליש ינתנו ביד הבן כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב ע"ש בהגהת ב"י סעיף ו'. וצ"ע דין זה וע"ל סי' קי"ב סעיף י"א בהגה אם האחים רוצים ללכת לעיר אחרת מחייבין אותם הב"ד להניח העישור בב"ד רשד"ם חא"ה סי' קפ"א. והר"י אדרבי סי' ט' כתב שאין מחייבין אותו להניח העישור בב"ד אלא בשעת נשואין וע' בהרש"ך ח"ג סי' צ"ו. וע' כנה"ג דף קנ"א ע"א.

סעיף ועריכה

(טז) האלמנה:    אפי' במטלטלין דלא שייך דין קדימה מ"מ כתובה ומזונו' אלמנה קודמת לעישור נכסי ועב"ח ופרישה. ואפילו אם הנכסים ביד הבת ונשאת הבת מ"מ אלמנה טורפת ממנה למזונו' ומכ"ש לכתובה ובעלה הוי כיורש לענין זה. ומ"מ אם רוצים לסלק לה הכתובה כדי שלא יהיה לה מזונו' רשות בידם כמ"ש בסי' ק"ב. ואחר שסילק לה הכתובה אפילו אם עדיין לא סלקה פרנסת נדוני' הבעל יורש עישור נכסים ע"ל ריש סימן צ' וסי' ק'. ומזונו' הבנות נמי קודמין לעישור דהיא ב"ח של אביה. ועישור קודם כב"ד ושטח"ז ועב"ש. כ' החלקת מחוקק אם מכרו האחים דקי"ל הבת טורפת פרנסת הנדוני' אפשר אחר שטרפה לצורך עישור יכולה האלמנה לטרוף ממנה לצורך מזונות. ולקוחו' טורפין מן האלמנה עד שיעשה פשרה ע"ש.

סעיף זעריכה

(יז) פרנסתה:    אפילו מתה הבת יורשים נוטלין עישור נכסים מן האחים הר"ם מטראני ח"ב סי' קפ"ח.

(יח) מחאה:    ואם מחלה בפירוש מהני כשהגיע לכלל פעוטות ע' במרדכי. מיהו לדעת הרשב"א אפילו מחילה בפירוש לא מהני ב"ש.

(יט) בוגרת:    כללא הוא בוגרת ולא נשאת או נשאת בנערו'. אז אם זנין אותה והיא ידעה מזה א"צ מחאה. אפי' אם נעשה בוגרת אחר הנשואין. ומכ"ש מחאה מהני בלא מזונו' ואם בגרה ואח"כ נשאת אע"ג דזנין אותה ואז לא הפסידה מחמת הבוגר' מ"מ צריכה מחאה בעת הנשואין. ומ"ש בין נערה בין בוגרת לאו בחד' מחתא מחתנהו ח"מ ב"ש. אם ארסה בעת הנערו' אפילו לא זנו אותה ולא מחתה לא הפסידה ב"ש ע"ש. וכל אלו היכ' שהפסידה אין חילוק בין אם ידעה הדין לבין אם לא ידעה ע' מהריב"ל סי' נו"ן.

(כ) בוגרת וכו':    ובזמן הזה אנחנו במתי מעט הכל מודים דלא אבדה פרנסתה דאין ראיה במה שלא השיאה די"ל דלא אזדמן ליה זמן הגון ט"ז ב"ש וכ"כ בה"י בסי' נ"ז ע"ש. ואין האחים יכולין לומר קים לנו כהר"י והרא"ש מאחר שבזמן הזה לא משיאין הבנות קודם שיבגרו אפילו שהאבות הם עשירים עבודת הגרשוני סי' ט' ע"ש.

(כא) אח"כ:    דלא אמרו חז"ל שויתרה אלא בכה"ג שהוא תחז"ל אבל שאר זכות לא הפסידה אפי' אם שתקה ע' תשו' הרשב"א סי' אלף מ"ג כי יש שם ט"ס וצ"ל יותר משליש אבל אין בידו לפסוק לה פחות משליש ע"ש.

סעיף חעריכה

(כב) בשוה:    מיהו אם מכר הבן הנכסים א"כ אם היא יורשת א"י לטרוף אז נוטל' מתורת עישור נכסים וטורפ' הר"ן. ונסתפקו תוס' היכ' דנשאר בנות שלא נשאו דאז ליכ' ריווח בית. אם הפסידה העישור נכסים ח"מ ב"ש וע' מהריב"ל ח"ג סי' ל"א. ובמהרי"ט ח"א סי' ק"ל. ובהר"ם אלשיך סי' ס"ט ובהר"י אדרבי סימן שע"ט. וכנה"ג בהגהת הטור סעיף מ"ד.

סעיף טעריכה

(כג) אביהם:    ע' בהר"ם מטראני ח"א סי' שכ"ז.