באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שנו
(א) ל' הרמב"ם ריש פ"ה מה"ג וכ"כ הטור ומבואר במשנה וגמ' פ"י דב"ק דף קי"ח ע"ב וד' קי"ט
(ב) בפ"ב דקידושין דף נ"ו ע"ב אמרינן לאו עכברא גנב אלא חורא גנב
(ג) ע"ש שהיה שם המעשה שהנפח עשה לה ב' מפתחות בהסתר פנים מהבעל שראוי אותו הנפח ליענש על בלי הגיד לבעל וכו' דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב עוד כ' שם ואותם שהיו קוני' ממנה סחורה בזול פחות משליש בערכה והיתה אומרת להעלים מבעלה עשו איסור אע"פ שהית' נושאת ונותנת בתוך הבית שלא לחנם מכרה בזול ואמרה להעלים מבעלה ואפי' דברים שמותר ליקח מן הנשים אם אמרה הטמן אסור
(ד) שם ד"ב כ' הרב המגיד פסק כר' יוחנן משום ר' ינאי דאמר הכין שם (דף קט"ו ע"א) באוקימתא דרב פפא וכן פסקו בהלכות ע"ש וכן הוא מסקנת הגמ' שם וכתב הב"י בשם הרשב"א דאפי' בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר עשו תקנת השוק דאם אי אתה אומר כן אין אדם קונה דברי' העשוים להשאיל ולהשכיר:
(ה) מימרא דרבא שם
(ו) כ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשם התוס' שכתבו אהא דמסיק שם והלכתא בכולהו עשו תקנת השוק לבד וכו' מה צורך להוציא פרע בחובו פרע בהקיפו אח"כ דליכא בהו פלוגתא מכלל דכל אינך עשו בו תקנת השוק אפי' בגנב מפורסם עכ"ל וראיתי בתוס' שלפנינו שכתבו בהפוך ז"ל נ"ל דלא קאי אלא אהני דפליגי בהו אמוראי אבל אמילתא דרבא דגנב מפורסם דלא פליג עליה שום אמורא לא קאי ע"כ וכן הב"י הביאו ודחה הראי' שכ' הרא"ש בטוב טעם לענ"ד
(ז) וביאר שם למ"ד הכיר בה שאינה שלו ולקחה אפי' מעות אין לו וכו' ע"ק דב"מ ד' ט"ו ע"ב ונלע"ד שכוונתו למ"ד הכיר בה הוי דינא הכי אבל אנן דקי"ל כרב וכ"פ הפוסקים מחזיר לו הדמים וכן הוא לקמן בסי' שע"ג ס"א
(ח) שם ד"ג וכנוסחא הבדוקה שכתב ה"ה שם ואמה שהשיגו הראב"ד שם ע"פ הנוסחא משובש' משיבוש המעתיק ספרו והיא הנוסחא שהעתיק הטור כמ"ש הכ"מ שם ובבית יוסף וכנוסחא הבדוקה שכ' ה"ה היא גירסת ספרינו והשתא אתי שפיר דכיון דאיכא יאוש ושנוי רשות ודאי קנה מיהו אם קנה מגנב מפורסם אע"פ שקנה לענין שאינו צריך להחזיר הכלי דמים מיהא צריך להחזיר ואם קנה מגנב שאינו מפורס' מפני תקנת השוק אפי' דמים אינו צריך להחזיר והב"ח הוכיח בראיו' דמחזיר הלוקח הדמים אלא שמנכה הלוקח מן דמי החפץ שנותן לבעלים דמיו שנתן לגנב מפני תקנת השוק: כן הוה ברמב"ם
(ט) שם ס"ג כמ"ש שם בשם הרב המגיד
(י) דברי הרב רמ"א הם פי' לנוסחת הרמב"ם שהעתיק הטור ולענ"ד אין לו ענין לנוסח שהעתיק המחבר אשר העיד עליה ה"ה שהוא הנוסחא הבדוקה והאמיתית והסמ"ע כ' שמוהרמ"א מאהבת הקצור כתב סברתו מדברי המחבר מאחר די"ל דגם הב"י והמחבר מודי' לזה לדינא אלא שהם מיירי בלוקח שלא קנה אותו בפחות משוויו ובפריש' כתב שבסברא זו שכתב מוהר"ם שיחזור המותר מיושבים כמה קושיות בטור ובדברי הרמב"ם עכ"ל והכ"מ האריך ביותר שם בסתירת הנוסח שהביא' הטור בשם הרמב"ם ואכמ"ל
(כ) שם ד"ד וכתב ה"ה משנה בפ' כל הנשבעי' ונלע"ד שהוא מדמה אותו לחנוני על פנקסו (שם ד' מב ע"ב) כיון שיש בו תקנת השוק
(ל) שם ד"ה וסיים שם שאין הגנב יכול לישבע שהוא חשוד על השבוע' וכתב ה"ה זה מבואר משנה שם
(מ) שם דף ו' מימרא שם ב"ק דף קטו ע"א מטעמא דלאו אדעתא דהכי יהיב לי'
(נ) שם ושם בגמ'
(ס) הראב"ד השיגו בזה וכ' בכדי דמיה וכתב ה"ה ובאמת בגמ' לא הוזכר (שם) אלא שוה מאה במאה אבל אפשר שסוב' הרב ז"ל דכיון דאמר בתר הכי זביני שוה מאה במאתן וכו' ואסיקנא בכולהו עשו בה תקנת השוק אף משכונא כמכר ויש לחלק והכ"מ תירץ כיון שאין דרך להלוות שוה בשוה אפ"ה אסיקנא דעשו בו תקנת השוק הוא הדין להלוה עליו יותר משוויו וטעמא דמילתא משום דאית לן למימר לזכרון דברים נקטיה ע"כ והסמ"ע כ' די"ל דאמרינן שלא נתן לו באמנה אלא מפני שידע בו שלא יניח המשכון
(ע) שם דין ז'
(פ) כרבא שם מסקנת הגמ' שם והלכתא וכו'
(צ) שם ד"ח עובדא שם וכאתקפתא דרב כהנא וכדפסיק רבי אבהו שם
(ק) כ"כ ה"ה שם
(ר) זהו דעת המחבר בכ"מ שם וז"ל כתב ה"ה ובכי הא מי שהחפץ בידו נאמן בשבועה עכ"ל ואיני יודע מה מקום לשבועה זו כאן שמאחר שאין הלה טוענו ברי אין כאן אלא חרם סתם ע"כ נלע"ד שדין ה"ה קיים דכיון שצריך לישבע כמה נתן צריך לכלול בשבועתו שבפירו' א"ל הלויני ע"ז
(ש) שם ד"ט עובדא דנרשאה גנב ספרא וכו' וכדא"ל רבא
(ת) כתב ה"ה דין זה לא נזכר בגמ' לוקח מלוקח מגנב מפורסם אבל מתוך לשון רבינו ז"ל נרא' שהבעל נותן ללוקח מן התגר ק"כ וחוזר וגובה אותם מן התגר דע"כ לא קאמרי דלא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם אלא בלוקח ממנו בדוקא מפני שלא היה לו ליקח אבל לוקח שני שאינו יודע זה ממי לקחו אינו מחזיר החפץ בלא דמים