באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שיט
(א) ל' הרמב"ם בפ' ז' מהלכות שכירות דין ז' כתב הרב המגיד מעובדא דההוא גברא שהטעה את האשה בפ"ח דב"מ (דף ק"א ע"ב):
(ב) ומבואר שם בגמ' דבהטעהו ☜אפי' הוא חצר דקיימא לאגרא משום דא"ל לכולי עלמא ניחא לי לאגורי לדידך לא ניחא לי לאגורי דדמית עלי כאריא ארבא וכן כתב הרי"ף והרא"ש והטור
(ג) הרמב"ם שם
(ד) הסמ"ע והב"ח כתבו דגם הרמב"ם מודה שלאחר שהוציא הפירות לשוק צריך להודיע מיד לבעל הפירות ואם לא הודיעו ונאנסו חייב מדיני דגרמי אלא שהרמב"ם דס"ל דמד' חסידות הוא שיודיע לו קודם שיוציא הפירו' לשוק כדי שלא יהא צריך להשליכם לשוק דשמא בין ההשלכה לשוק ובין ההודעה יגיע איזה אונס בפירות ויתחייב בדיני שמים ע"ש
(ה) באשר"י וטור אין שם תיבת תחלה והוא יותר נכון וכמ"ש הסמ"ע והב"ח ולא פליגי כלל: