באר בשדה על רש"י שמות כג

פסוק כח

הצרעה וכו'. והחיתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג – הקשה מהרש"א בח"א בסוטה, שחברון בה היו בני חת והיא מעבר הירדן והלאה, וכבר עלה בדעתי לתרץ, שבני חת היו מפוזרין מקצתן היו בחברון וסביבותיה, ומקצתן בארץ סיחון ועוג. ושוב ראיתי בספר קהלת יעקב ביהושע סימן כ"ד שתירץ כן, ע"ש.
אמנם אין זה מעלה ארוכה, כיון שארץ סיחון ועוג עיקרן היו כנעני ואמרוי, כדכתיב "לסיחון מלך האמורי" וכן בכמה מקומות קרי להו אמורי, ורבינו עצמו בפרשת שופטים בפסוק "ונחלה לא יהיה לו" כתב שסיחון ועוג הם כנעני ואמורי, אם כן מאי טעמא נקט הכא "חיתי", ושבק אמורי שהוא העיקר. ויש לומר דאמורי הוא בכלל כנעני כמו שכתב רבינו בפרשת בא שכל שבעה גוים הן בכלל כנעני, והטעם שכלל לאמרי בכלל הכנעני ולא החיתי שכתבו בפרטות, הוא משום דהאמורי הוא ידוע ומפורסם שעיקר ארץ סיחון ועוג הם אמורים, כן נראה לי לתרץ בדוחק.

ומה שכתב רבינו שחוי אף על פי שהוא שעבר הירדן והלאה עמדה וזרקה בהם מרה – אין להקשות איך זרקה בהם מרה, הרי החוי הם הגבעונים כמו שמפורש ביהושע, והם השלימו עם ישראל, דיש לומר דמיד שהתחיל המכה בהם, עמדו והלכו להשלים עם ישראל.
אי נמי יש לומר שהרבה מקומות בארץ ישראל היו בהם מבני החוי, ולא השלימו עם ישראל אלא הגבעונים ומקומות הסמוכים להם.
והיותר נראה לי בזה הוא שטעות סופר נפל בדברי רבינו, ונחלף ’חוי‘ ב’חיתי‘ ו’חיתי‘ ב’חוי‘, וכן צריך לומר ’והחוי והכנעני וכו' וחיתי אף על פי שהוא מעבר הירדן‘, והשתא אתי שפיר דנקט להו כסדר שנזכר בכתובים "חוי וכנעני", וחוי היה מעבר הירדן בארץ עוג, כמבואר ביהושע סימן י"א: "והחוי תחת חרמון בארץ המצפה" ושם ביהושע סימן י"ב מפורש שעוג היה מושל בהר חרמון: