ארי נוהם פרק רביעי

ארי נוהם | פרק שלישי | פרק חמישי

פרק ד'

עריכה
הגם כי מדרך החקירה לדעת תחילה מהדבר אם הוא, ואחרי כן מה הוא, הפעם נהפוך.
כי מחקירותינו מה היא ידיעה זו, יתברר לנו שאי אפשר שתמצא.
אתה ידעת דבר החכם, שהשמות הם גדרים סתמיים, והגדר הוא שם מבואר.
נתנה ראש אם כן לשמה, ואחרי כן אל גדרה, ונראה כי רעיון רוח דמיוני הוא, ואין לה מציאות בשכל.
זה שמה אשר הם קןראים לה, כאשר ראיתי בספרים, ושמעתי קול הקורא,
כי חכמת הקבלה לפעמים תפורש במלת חכמה, וכינה אותה 'חכמת האמת' לבד.
ואם כן נבין אשר לפנינו, אי אפשר שתקרא חכמה וקבלה ביחד.
ולא גם כן שום אחד מאלה לבדנה, חכמה או קבלה.
לא נעלם מעיני כל משתדל בעיון, שלא תצדקנה לאחדם בשום אופן.
כי חכמה היא ידיעת התורה בסיבותיה, ומן המושכלות הראשונות להוציא מהם השניות, מן החקירה והעיון.
והקבלה היא הגדה ששמענו, ואבותינו סיפרו לנו,
אין לנו בה כי אם האמנה לדבריהם, הבו דלא להוסיף עלה.
כנהוג עלמא לומר 'אם קבלה נקבל ואם לדון יש תשובה', כלומר, מן הסברה והחכמה.
אם כן, חכמה וקבלה הם שני שמות הפכים לנושא אחד.
גם כל אחד מהם לבדו לא יאות לידיעה זו,
רצוני לומר לא להיקרא בשם 'חכמה', ופחות מזה 'חכמת האמת'.
ולא בשם 'קבלה' ממשה רבינו עליו השלום ועד הנה.
כי איננה לא זה ולא זה.
איננה חכמה, שחכמה היא לדעת בחקירה ועיון הדבר בסיבותיו, ומהמושכלות הראשונות לשניות, כמו שאמרנו.
והנה בזאת, החקירה ועיון אסור בה.
כדברי הרמב"ן [1] ז"ל במקובלים, שהוא ראש החדשים, ראשון הוא להם, שאמר: 'הסברא בה איוולת'.
....
  1. ^ בהקדמתו לתורה