אסתר רבה ז כב
כב. [ עריכה ]
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ וגו' כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן (אסתר ג, יב), כְּתִיב (שמות א, כב): וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וגו', פַּרְעֹה צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [הוא] לֹא צִוָּה, אַתְּ מַה בְּיָדָךְ (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה (שמות ו, א): כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ. וְעוֹד (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. וְדִכְוָותֵיהּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן, הוּא צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, הָמָן צִוָּה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וַה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. כְּתִיב (משלי יז, יט): מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֵּשׁ שָׁבֶר. הַמַּגְבִּיהַּ פִּתְחֵי פִּיו וּמוֹצִיא דְבָרִים שֶׁלֹא כַּהֹגֶן מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּרוֹ, וּבַקְּדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ נִתְבַּשֵּׁל, וְכֵן בְּיִתְרוֹ הוּא אוֹמֵר (שמות יח, יד): כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.