אמונת חכמים (כ"י)/פרק שנים עשר
השאלה הד': אם סתרי התורה היו נגלים בימי חכמי התלמוד או אם כבר נשכח מחמת תוקף הצרות ?
ואומר שכאשר נתבונן בדברי רז"ל נר' שבודאי היו הדברים נודעים להם, וס' היצירה וס' הבהיר ופרקי היכלות יורו זה בהחלט, וכן מה שנכתב בגמ' בבלית וירושלמית בפ' אין דורשין, ורבא דברא גברא ור' חנינא ור' הושעיא דהוו יתבי כל מעלי שמשא ועסקן בס' היצירה ומיברי להו עגלא תלתא ואכלו ליה, ולא יקשו עליך דברי הרמב"ם בח"א פ' ס"א שכתב שאין כח בשמות לעשות שום פעולה שהרי לא כחש הרמב"ם בזה מצד שום קבלה שהיתה לו בזה אלא לפי שלא הבין הטעם, ומפרש דברי רש"ט כחש גם הוא הדבר בעבור זה וכתב זה לשונו, "ואמנם שהאותיות על צד סגולה יפעלו בדברים זה מכח הנמנע, ועליהם אמר סוף דבר פתי יאמין לכל דבר, כי אם היה הדבר כן היו הנמצאות נמשכות למאמר אומר וזה שקר וכזב" עכ"ל. וכן אל תחוש לטפש ולמכחיש שראה ולא האמין, וכתב ז"ל "ואנחנו ראינו איש מחלושי השכל היה מזכיר שם ונועץ מרצע בירכו ולא היה מזיקו כלל ולא היה דם יוצא ממנו, ומיד שהייתי מנסה להגישו אלי לא היה בי כח והייתי מרגיש בפירוק חבור, והשם ההוא שמענוהו יחד מעת הנערות מאדם אחד וזה לחוזק דמיונו ולחולשת שכלו" עכ"ל. שהרי אפילו רש"ט כתב "שזה הדעת נפסד ודמיון בטל, כי הדמיון לא יבטל ההרגש, ואם יהיה זה הדבר הרבה אנשים לא היו נשרפים בעת השליכם לאש על יחוד ה' בעבור חוזק דמיונם שה' יצילם" עכ"ל. אמנם אני אומר שאין להכחיש החוש מטעם שלא ידענו הטעם, וזה מפני סכלותינו לא יבטל מה שהוא, וכן לא יבטלו דברי הגמ' הנאמנת המעידה על המעשים שנעשו בכח השמות מחמת שלא ידענו טעמם, ועל זה תראה להרשב"א בתשובותיו סי' ר"כ שכתב בזה הלשון, "ממה שנתבאר בגמ', ודאי כי יש כוחות מופלאות לקריאת השמות בלבד, ובלבד בשמוש נקודם, ולא עוד אפי' בכתיבתם, וכמו שנזכר בכמה מקומות בגמ' ובמדרשות, כאמרם הזכיר עליו שם המפורש והרגו. וביבמות אמר שם ואבלע בארזא. ובסנהדרין כמה בגמ', ובירושלמי פרק הנשרפין וכן רבים אין להם מספר, ובכתיבה הרי אמרו בשבת יוצאין בקמיעין המומחין ובגיטין שושילתא דכתב עליה שם ועזקתא דכתוב בה שם ואמרו שמא דמרך עלך. ואמרו כתב שם אחספא וזרקו לגהינם ונח גבי שיתין שכרה דוד" עכ"ל. ואין לומר שכל מה שהשכל האנושית לא ישפוט עליו הוא בטל, שהרי כמה אבנים ועשבים יש להם סגולה לרפואת איזה חליים, הודו בהם הרופאים על כרחם לפי שכך הורה להם הנסיון, וכמו שכתב הרשב"א בסי' קס"ז. וחזר והאריך בראיות ברורות בזה בסי' תי"ג. והחבר במאמר ד' סי' כ"ה הודה בזה (שיש כח בשמות לפעול) ונתן טעם לדבריו, והרב מוסקאטו בפי' שם האריך להוכיח שזה אמת, וכתב שכן האמינו וכתבו הר' חסדאי בס' אור ה', הרשב"א הרמב"ן רבינו סעדיה וה"ר שבתי בפי' ספר יצירה ע"ש וייטב לבך.