אמונת חכמים/פרק תשעה עשר
ועתה בדיני התלמוד מצינו שדברי הגאונים הם קבלה, וכן כתב הרמב"ן בס' המלחמות בכמה מקומות ובפרט בברכות פרק ז' על הא דאמר ריב"ל קטן המוטל בעריסה עושים אותו סניף לעשרה, כתב ז"ל וקבלת רבותינו הגאונים תכריע והם הסכימו שאין הלכה ככל הני שית שמעתתא, וכן כתב רבינו חננאל בשם רבינו הגאון הוא רב האי, ובשבת פרק כל הכלים על הא דתנן כל כיסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלים בשבת, כתב ז"ל לית הלכתא כר' יוסי דמתניתין, וכן פסקו ר' שמעון בעל ההלכות ורבינו חננאל ז"ל, ואעפ"י שרש"י כתב עלה ופלוגתא היא במתניתין דאיכא למאן דאמר בעינן בית אחיזה, קבלת הגאונים תכריע עכ"ל. ובראש-השנה פרק ג' על הא דכתב הרי"ף דק"ל כרב חננאל, אמר רב כיון שאמר ובתורתך ה' אלקינו כתוב לאמר שוב אינו צריך. כתב וקבלת הגאונים תכריע שאפילו רש"י ז"ל העיד על רבותיו שמפרשים כן כפי קבלת הראשונים עכ"ל. ובפרק כל הנשבעים כתב הר"ן ז"ל אבל ה"ר אפרים כתב דכל מי שטוען על המשכון נוטל בשבועת היסת בלבד, ובודאי שכך נראים הדברים, אלא שאין לחלוק על הראשונים מפני שדבריהם דברי הקבלה עכ"ל. וכן כתב בקדושין בפי' יע"ל קג"ם ובחולין פרק ג' על בועא בשפולי כתב מ"מ טוב ליזהר לפי שכל דבריהם דברי קבלה עכ"ל. ואם כן הוא בדיני הפשט כל שכן בענינים אלקיים, שדברי רבינו שרירא ורבנו האי ורב חמאי הם דברי קבלה, ואל יעלה לעולם על הדעת שהעמודים אשר בית ישראל נכון עליהם ה"ה הגאונים ר"ת והראב"ד והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והריטב"א, ובדו מלבם בעניני אלקות דברים שהחקירה האנושית לא תשפוט עליה, ושיעידו שהדברים הללו קבלה היה בידם, שהרי אפילו רשע בישראל לא יזיד לעשות דבר זה, ומעתה כיון שר' משה די ליאון היה בדור הרשב"א כמוזכר בספר יוחסין והר"ר מנחם מרקנטי היה בקירוב באותו זמן כמוזכר בשלשלת הקבלה, והרב ר' טודרוס בעל מערכת האלקות היה גם כן באותו זמן, והם דברו בפי' ובבירור על חכמת סתרי התורה הרבה יותר ממה שעשו הראשונים, אין עוד לפקפק על שרשיה ועיקריה, ולא עוד אלא שראיה גדולה יש עוד על זה, והיא שכשנלמד מפי סופרים ומפי ספרים עיקרי חכמת הקבלה שבידינו, ואחר כך נקרא בספרי הקדמונים אשר לא דברו כל כך בברור, ובפרט נקרא בספר הרוקח וספרי הרמב"ן ותשובות הגאונים, נבין אותם. וכמו כן נבין הרבה דברים מספר יצירה ומספר הבהיר, וכמו שבפשטי התלמוד אחר שלמדנו עיקר התורה שבעל פה מרבותינו, אנו מבינים מעצמנו דברי התלמוד ומפרשיו, ועוד מאין לנו לחוש לדברי האומרים שנשתבשה החכמה, אילו היו סתרי התורה מקובלים בידם באופן אחר אפשר להם שיאמרו זה, אבל מאין להם להטיל מום בקדשים, כיון שאינם יודעים ממנה כלום, וכי מה שאינו נראה לעיני הפילוסופים הוא מזוייף, אתמהה אעפ"י שנמצא ביניהם מי שהעיז פניו כל כך עד שאמר שאומות-העולם הפילוסופים הבינו וצפו במרכבה העליונה, ואעתיק לשונו לפנינו. ועוד בין אותם החכמים שהזכרנו למעלה לא עברו כל כך שנים שתוכל לחוש שנשתכחה החכמה, ולא מיבעיא בין אותם שקדמו אל הר"ר משה די ליאון והר"ר מנחם ריקנטי וחבריו שכתבו ממנה בברור, אלא אפילו בין החכמים אשר היו אחריהם אין לחוש לזה, תדע שהרי רבינו-תם וראב"ד היו בדור א', ובין פטירת הראב"ד לזמן שהתחיל הרמב"ן לכתוב ספריו עברו י"א שנים לבד, וקודם הרמב"ן היה ר' עזרא רבו בקבלה שהזכיר ספר יוחסין והרמב"ן למד פה אל פה אל הרשב"א, והרשב"א אל בעל מגדל עוז, ובין פטירת הרשב"א לזמן ר' יוסף ן' שושן שהזכיר ריב"ש עברו ס"ד שנים, ובזמן זה חוברו ספר מערכת האלקות ופירש ר' מנחם ריקנטי וכמה חבורים אחרים, ואי אפשר לומר שמזוייפים הם שהרי נתפרסמו בחיי תלמיד הרשב"א אשר קבלו ממנו הקבלה האמתית ובין ר' יוסף ן' שושן שהזכיר ריב"ש לר' יוסף ן' גיקאטיליאה המפורסם בעל שערי אורה עברו ע"ג שנים וגם בספריו נתפרסמה החכמה ובין בעל האורה להר"ר יהודה חייט שחבר פירושו למערכת האלקות עברו מ"ו שנים ובין ר' יהודה חייט לפטירת הרמ"ק עברו ע"ז שנים, וביניהם היה ר' שלמה לוי אלקבץ רבו של הרמ"ק וחכם גדול הי' כנראה מספריו והרמ"ע היה בימיו של הרמ"ק כמו שכתב הוא בעצמו בהקדמת פלח הרמון, ונתבטלו א"כ דברי מהרש"ל מעיקרם, ואם תשאל למה האחרונים דברו בה בברור והראשונים לא עשו כן, תשובתך בימים ההם רבו בעמנו קטני אמנה ההולכים אחרי הפילוסופיאה וחששו לתלמידים שאינם הגונים, ונמצא שם שמים מתחלל, והנה נמצא בידי פירוש הנרבוני על ספר אחד ערבי נקרא חי בן יקטן חברו אבובכר בן טפיל ובו הראה בפירוש שאינו מאמין שה' ית' ברא העולם אלא הרי הוא קדמון, וכמו כן כמה דברים אחרים העוקרים לגמרי תורת מרע"ה, ושם הביא העשר ספירות ופירשם בדברי פילוסופיאה, ומה שמתמיה הוא כי הר"ר יהודה לוי בעל ספר הכוזר היה ירא שמים מאד מאד, וכל דברינו הם יקרים מפנינים ובאר ספר יצירה בדברי פילוסופיאה, ואף על פי שלא נטה מדרכי האמונה, עם כל זה כל דבריו שם הבל הבלים, מדלג מפרק לפרק, ומענין לענין, ובאמצע הענין אינו יודע לסיימו לפי שאין פירושו עולה כלל, וניכר לכל שמעולם לא עלה על דעת מחברו הדברים ההם. ואל תתמה איך לא זכרתי כמה חכמים אחרים שהיו בחכמה הזאת, לפי שכמה וכמה היו מהמתעסקים בחכמה הזאת, וכונתי היתה להוכיח התמדת הקבלה, הן בעל פה הן בכתב אחרי שנתפרסמה, משום שנאמר עת לעשות לה', והלכתי בזה אחר עקבות הרמב"ם והראב"ד בספר הקבלה וז"ל שם, ואילו ברבנים אתה מוצא שלשלת הקדושה שהזכרתי וחוצה לה אלפי אלפים חכמים קדושים, כי לא הזכרנו אלא ראשי ישיבות עכ"ל. והקשה לי חכם אחד מבעלי הפשט ההתנגדות בין האר"י זלה"ה ובין הר"ם קורדואירו ז"ל בדרושיהם יוכיחו השיבוש, והשיבותי לו מי אמר לך שדברי האר"י מנגדים לדברי הרמ"ק כיון שלא למדת לא זה ולא זה, הט אזנך ושמע דברי הרמ"ע פאנו תלמיד שניהם בהקדמת פלח הרמון, והיא קיצור הפרדס שחיבר הרמ"ק ז"ל ומעיד אני עלי שמים וארץ כי גם אחרי שזכיתי לטעום מעט מזער בקצה המטה שירי שירים מרדיית הדבש מפיהם ומפי כתבם של גורי האר"י זצ"ל מקונדרסים רבים ונכבדים ששגרו לי מגדוליהם וחשוביהם אשר בארץ הקדושה מהרה תרוחם לא גבה לבי ולא רמו עיני להרהר על החכם (הרמ"ק) ועל דבריו וכו', כי משה אמת ותורתו אמת, לפי פשוטן של דברי הזהר והגאונים ע"ה לא היתה קריאה בספריהם אשר שגבה ממנו, ומי המואס בדברי הקמחי לפי פשוטן של מקראות עתיד ליתן את הדין, כי הוא פתח שערי ההבנה אל הפשט אשר לא יכזב אעפ"י שיש בהן נסתר, כן הדבר הזה כי פתח לנו החכם ע"ה שערים מצויינים בחכמת האמת ומתוכם יוכל כל ירא ה' וחרד אל דברו ליכנס בטרקלין בשמוש חכמים לשמוע בלמודים פה אל פה לא זולת, דבבציר מהכי ודאי לא סגי וכו', ואמנם כי גבהו דרכי הפרדס מן הקמחי כן גבהו דרכי האר"י מדרכי הספר הזה, ואל תתמהו כי גם בספר אלימה לחכם ע"ה גם בלימודי האר"י יש לכל אחד שיטות עמוקות זו מזו עד להפליא וכל ערכך יהיה בשקל הקדש מעין האמור במסכת חגיגה בפרקיהן של חיות הקדש אשר במרכבה, שכל הגבוה מחברו הוא כנגד כל מה שתחתיו, וכשם שהוא אסור ונמנע לצרף ולערב פשטי הקמחי עם הפרדס אלא טוב אשר נאחוז זה וגם מזה אל תנח ידיך, האי כי ארחיה והאי כי ארחיה, כך אסור ונמנע לצרף ולערבב חכמת האר"י לא מנה ולא מקצתה עם הספר הזה וכל דכותיה עכ"ל. והאריך אח"כ הרמ"ע לבאר באיזה עולם היה דורש הרמ"ק ובאיזה עולם היה דורש האר"י ודבריו הם מסתרי התורה, אי אפשר להבינם אלא פה אל פה, ולכן לא העתקתיו. וכדי שלא להניח מקום לטעות בדברי במה שכתבתי למעלה שכבר נתפרסמה החכמה בחיבורי האחרונים שהזכרתי כגון בעל מערכת האלקות הר"ר מנחם ריקנטי וחכמים ומפרשים אחרים לא היה בדעתי לומר שיוכל כל תלמיד ללמוד סתרי התורה מפי ספרים לבד מבלי שום מלמד, כי העושה זה קרוב לקצוץ בנטיעות, וכמו שהנסיון הוכיח בעונותינו שרבו, ועל כן נקרית קבלה, לפי ששרשי הקבלה צריך ללמוד אותם פה אל פה לא זולת, אלא דעתי היה לומר, שכיון שנתפרסמה אי-אפשר להיות עוד השיבוש בעקריה.