אלשיך על תהלים נד ה
<< | אלשיך על תהלים • פרק נ"ד • פסוק ה' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י
וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י
לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃
(ה) והטעם "כי" בשתי כתות אלה, הזיפים שהם "זרים קמו עלי" למסור אותי, "ועריצים" שבקשו נפשי להרגני כת שאול, אלו ואלו "לא שמו אלקים לנגדם סלה", ועל כן לא יהיו מתונים לדבר, ואולי טרם תקבל תפלתי עד שלא אגמרנה פתע יקומו עלי, על כן "שמע" מיד כאמור:
או יהיה אומרו "כי זרים" כו' נמשך עם מה שאחר, והוא שאומר הנה ראוי הוא שעם היותם בעלי בחירה תצילני מידם, כי לא אותי מאסו כי אם אותך מאסו. כי הנה הם שני סוגים, "זיפים" המלשינים, וסיעת שאול מבקשי "נפשי" לספותה. הנה לא ראי זיפים שהם זרים ואינם מבקשי נפשי להרגני רק למוסרני חי כאומרו להסגירני ביד שאול כראי "עריצים" כי "בקשו נפשי", אך הצד השוה שבהם הוא, כי "לא שמו אלקים לנגדם סלה" כאילו לית דיין חלילה:
<< · אלשיך על תהלים · נד ה · >>