אליהו רבא יד
כל הקץ (המואס) בחיים טובים בעולם הזה - סימן רע לו.
ולמה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שזימן את עבדו יום אחד מימי החג אל סעודתו, החזיק לו טובה. זימנו שני ימים החזיק לו טובה. שלושה ימים החזיק לו טובה, אילו זימנו כל שמונת ימי החג - על אחת כמה וכמה שהיה צריך להחזיק לו טובה.
משל למלך בשר ודם שאמר לעבדו: הרי אתה לפניי שלושים יום בסעודה אחת וגם אתן לך מתנה טובה.
טעם אצלו חמישה עשר יום, אמר העבד למלך: איני מבקש לסעוד יותר אצלך והרי לך מתנה שלך, וטרף אותה המתנה בפניו. נמצא אותו העבד כפוי טובה לפני המלך.
וכי זו היא דרך ארץ?
אין זה דרך ארץ.
מכאן ואילך מה יש לעבד צורך לעשות?
אלא צריך לפייס את המלך ולברכו ולשבחו.
כך הוא ראוי לזרעו של יעקב שיברך וישבח וירומם ויעלה ויגדל ויקדש שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שאמר והיה והעולם.
ברוך הוא וברוך שמו לעלם ולעלמי עלמיא שהביא אותם לארץ ישראל שנקראת חמדת העולם הזה, וזימן להם סעודה מן המן ארבעים שנה מן הלחם שמלאכי השרת אוכלים. ולאחר שעה לא היו מבקשים סעודת המלך, ותפלו (דברי תיפלות) על המן וקראו לו לחם הקלוקל וכאילו אמרו ישראל אין אנו מבקשים מתנת ארץ ישראל. כיון שעברו על התורה ומצוותיה שבזכותה ניתן להם ארץ ישראל והיו ישראל כפויי טובה, עד שהגלה אותם מארץ ישראל והשליכם מעל פניו, ואחר כך חזרו בתשובה ושבו אל ה׳ יתברך בתוך הגלות.
ואמר להם הקב״ה: בניי, הסבו שעה אחת עד שיגיע שעת הסעודה.
וכל כך למה?
כדי למרק עוונותיהם של ישראל, שהיו כולם טהורים ויבואו לחיי העולם הבא. לפי שאין כל אומה ולשון שברא הקב״ה בעולם מסוף העולם ועד סופו שכולם יהיו בני העולם הבא אלא זרעו של יעקב בלבד, שנאמר: הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עיור ופיסח הרה ויולדת יחדו קהל גדול ישובו הנה (ירמיהו לא-ז).
בם עיור ופיסח - אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ושאר מצוות ומרחיקים את עצמם מן הגזל ומן העבירה ומדבר מכוער.
אמר ר׳ שמעון: כל היושב ואינו עושה עבירה - נותנים לו שכר שכר כעושה מצווה.
דבר אחר: בם עיור ופיסח - אלו חכמים ותלמידיהם שמוסרים עצמם למות באוהל למקרא ולמשנה ולמדרש ולהלכות ואגדות, עליהם הוא אומר: אשרי תמימי דרך (תהילים קיט-א). ואומר הא-ל תמים דרכו (שם יח-לא).
שלושה עצבין (דואגים) הם, ושלושתם בחזקת כשרים:
א. עמי הארצות שיש בהם דרך ארץ ושאר מצוות, ומרחיקים את עצמם מן הגזל ומן העבירה ומדבר מכוער.
ב. אלו החכמים ותלמידיהם שמוסרים את עצמם למות באוהל להבין במקרא ובמשנה במדרש בהלכות ובאגדות, עליהם הוא אומר: החרשים שמעו וגו׳ (ישעיהו מב-יח).
משל למלך בשר ודם שיש לו בנים עבדים הרבה: קצת מהם פקחים וקצת מהם אלמים וחרשים וסומים (עיוורים), וקצת מהם בעלי מקרא בעלי משנה ותלמוד, וקצת מהם בעלי משא ומתן, וישמחו למלך עסק ומלאכה עמהם. כשהמלך רוצה לעשות חשבונם אינו הולך אלא אצל בעלי מקרא בעלי משנה ותלמוד ואצל פיקחים שבהם, ועל אלו הוא אומר: החרשים שמעו, ועל אלו הוא אומר: והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו׳ (שם שם-טז).
דבר אחר: בם עיור ופיסח - אלו בני אדם שבאו לידי מקרא ומשנה והם מלוכלכים בדברים מכוערים, וקשה לבעל הרחמים להפסידם מן העולם.
ומה ענין לומר אחריו הרה ויולדת יחדו? (ירמיהו שם)
אלו חכמי ישראל ותלמידיהם שמוסרים את עצמם למות באוהל במקרא במשנה במדרש בהלכות ובאגדות, והם מתייגעים לארבע רוחות העולם מן דרום לצפון ומן מזרח למערב. ומתחמדים ומתאווים ומצפים שם ימצא אחד מהם פיקח בדברי תורה, שתנוח נפשו עליו.
ומה עניין לומר אחריו קהל גדול ישובו הנה? (שם)
אלו האנשים ונשים וטף ונער וזקן, כולם חייבים להודות לו להקב״ה ולשפוך רחמים ולבקש תחנונים מלפניו. ולבקש ממנו דעה בינה והשכל, שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים (שם יא-ט).
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה. ואמר לי: רבי, אני רוצה לומר לפניך דבר אחד ומתיירא אני שמא תקפיד עליי.
אמרתי לו: בני, אם אתה שואלני בדברי תורה מפני מה אני אקפיד עליך?
ואמר לי: רבי, מפני מה נאמר נותן לחם לכל בשר (תהילים-קלו כה) ונאמר, נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו (שם קמז-ט) ולאדם אין מכין הוא לו.
אמרתי לו: בני, זהו דרך ארץ. האדם עושה בידו, והקב״ה מברך את מעשי ידיו שנאמר: למען יברכך ה׳ אלוקיך בכל מעשה ידך (דברים יד-כט).
יכול יהא יושב ובטל?
תלמוד לומר, אשר תעשה (שם).
ואמר לי: רבי, תשובה זו שהשיבתני היא שיטה הראשונה שאמרתי לך והיא מקובלת בעיניי.
אמרתי לו: בני, יש כח לאבי שבשמים שיתן בי חכמה ובינה ודעה והשכל ואשיבך עוד על מה ששאלתני. צא ולמד מן השוטה שעובר בשוק, כיון שניטל ממנו חכמה ובינה דעה והשכל וכי יכול הוא לפרנס את עצמו אפילו שעה אחת? כך כל בני אדם, כשתנטל מהם דעה הרי הם חשובים כבהמה וחיה ועוף ושאר בריות שברא הקב״ה בעולמו.
מעיד אני עליי שמים וארץ, שיושב הקב״ה ומחלק בידו מזונותיו לכל באי עולם ולכל מעשה ידיו שברא מאדם עד בהמה מרמש ועד עוף השמים. והכתוב הוא אומר: יראת ה׳ היא אוצרו (ישעיהו לג-ו). [שאם אדם ירא שמים, לפי יראתו ועבודתו כך מתפרנס. ויש שזוכה שמלאכתו נעשית על ידי אחרים ע״י שהוא ירא שמים לאמיתו, י״י).
דבר אחר: יראת ה׳ היא אוצרו - משל למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה ומבקש להוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו, וראה שאינם מקבלים עליהם התוכחות שלו.
מה עשה המלך?
כתב כל דבריו על הנייר ותלאן בחצר החיצונה הראשונה, איגרת פתוחה לכל אדם. והכרוז יוצא מלפני המלך, ומכריז ואומר: כל מי שיבוא אל האיגרת הזאת ויקרא אותה ויקיים כל מה שכתוב בה, יבוא ויטול לחם ומזונות מלפני המלך.
כך הם ישראל דומים בעולם הזה ובעולם הבא בדברי תורה, כיון שבא אדם לידי מקרא ומשנה ומלמד מהם יראת שמים ומעשים טובים - הם זנים ומפרנסים ומכלכלים אותם עד שיכנסו לבית עולמם, שנאמר: והיה אמונת עיתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה׳ היא אוצרו.
ואמר לי: רבי, מפני מה חביבים דברי תורה על הקב״ה יותר מכל באי עולם?
אמרתי לו: בני, מפני שדברי תורה מכריעים את ישראל לכף זכות ומחנכים אותם למצוות ומביאים אותם לחיי עולם הבא.
משל למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה בתוך ביתו, ויש לו למלך עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו דרכים נאים ומעשים טובים. ובכל יום ויום כשנכנסים בניו ועבדיו לפניו, מניח המלך את כולם ואוהב את העבד הזקן שיש לו בתוך ביתו.
ואמרו לו עבדיו: למה אהבת את העבד הזקן יותר מן הכל?
ואמר להם המלך: אלמלא עבד זקן זה שהוא מלמד את בניי דרכים נאים ונעימים ומעשים טובים, מה יהיה עליהם?
כך דברי תורה, הואיל ומכריעים את ישראל לכף זכות ומחנכים אותם במצוות ומביאים אותם לחיי עולם הבא - לפיכך חביבים דברי תורה על הקב״ה יותר מכל באי עולם ומכל מעשי ידיו שברא.
ואמר לי: רבי, שני דברים יש בעולם ואני אוהבם אהבה גמורה ואלו הם, תורה וישראל. אבל איני יודע איזה מהם קודם.
אמרתי לו: דרכם של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר: ה׳ קנני ראשית דרכו וגו׳ (משלי ח-כב). אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר: קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה (ירמיהו ב-ג).
משל למלך בשר ודם שהיה לו אישה ובנים בתוך הבית וכתב את האיגרת אל המקום שאשתו ובניו שם, אלמלא אשתי ובניי שלי שעושים לי נחת רוח בתוך הבית החרבתי את המקום.
כך אלמלא ישראל לא נברא העולם ונחרב העולם, לכך נאמר: קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה ונאמר: ה׳ קנני ראשית דרכו.
מידה אחרת בישראל מהו אומר?
מרחוק ה׳ נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד (ירמיהו לא-ב).
אמר לי: רבי, ב׳ פעמים גלו ישראל בבית ראשון ובאחרון, בבית ראשון ניתן להם זמן ובאחרון לא ניתן להם זמן.
אמרתי לו: בני, יושבי בית ראשון אע״פ שהיו עובדי עבודה זרה היתה בהם דרך ארץ והיתה בהם צדקה וגמילות חסדים. משל למלך שיש לו בנים ועבדים הרבה, רובם אלמים חרשים וסומים. סרחו במעשיהם, נשבע המלך שיפרוש מהם. כיון שפירש מהם, היו הולכים ובוכים אחריו. אמר להם חזרו מאחרי והריני חוזר עליכם.
מכאן ואילך מה עלינו לעשות? לשפוך רחמים ולבקש תחנונים ותפילה לפניו, ולמצוא פתח לפניו בדברי תורה שהוא פתח גדול מכל הפתחים שפתח לנו ע״י עבדיו הנביאים. שכן כתוב: וגם עתה נאום ה׳ שובו עדי בכל לבבכם וגו׳ (יואל ב-יב). מה אם יתגלגלו רחמיו המרובים עלינו ויקיים עלינו מה שאמרו שפתיו: עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם (מיכה ב-יג).
אמר לי: רבי תנוח נפשך עליך שהרבה שיחרת את נפשי עליי לטובה.
אמרתי לו: בני, כתוב אחד אומר: אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה (משלי כו-ד). וכתוב אחד אומר: ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו (שם שם-ה).
ושנו במשנה, הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס (אבות ב-יד).
אמר לי: רבי, דברים הללו היו בלבבי ולא הייתי רוצה לאומרם לפניך.
אמרתי לו: בני, העבודה כל הדברים הללו ששאלתני לא שאלני אדם מעולם ומימיי לא למדתים אלא ממך.
ברוך המקום ברוך הוא שבחר בתורה ובתלמידי חכמים, ששנו לנו המשנה הזאת: הוי גולה למקום תורה (שם ד-יד). ולא תאמר שהיא תבוא אחריך או שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען.