ותשר דבורה וגו׳ (שופטים ה-א) מה נתנבאה דבורה לישראל?

אלא כך אמרה דבורה לישראל: במי הקב״ה נפרע להם לישראל מן העכו״ם? בבני אדם שמשכימים ומעריבים לבית הכנסת ולבית המדרש ועונים אמן ומברכים את הקב״ה בכל יום תמיד.

ובמי שהוא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבית המדרש להשלים עשרה, עליהם הוא אומר: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי (תהלים נה-יט).

וכן מי שיש לו תלמיד חכם בשכונתו, ויודע בו שהוא קורא לשם שמים ושונה לשם שמים, והוא זן אותו ומכלכלו ומפרנסו - נמצא הוא מקיים את התלמיד חכם ואת אשתו ואת בניו ואת כל הקוראים ושונים עמו, עליו הוא אומר: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי.

ושנו חכמים: כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ואין לך סם חיים למלאך המות אלא מידת הצדקה בלבד, שנאמר: כי יגורתי מפני האף והחמה וגו׳ (דברים ט-יט). ואומר: מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחק חמה עזה (משלי כא-יד).

מעשה בשתי משפחות של כוהנים שבאו לפני רבן יוחנן בן זכאי שהיו שהיו מתיה מתים בני י"ח שנה.

אמר להם רבי יוחנן: שמא מבני עלי אתם דכתיב ביה: וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (ש״א ב-לג).

אמרו לו: רבי, מה לנו לעשות?

אמר להם: כיון שמגיע בן מבניכם לפירקו (י״ב שנה) ראו מה דמיו (אם היה עומד למכירה כמה שווה למכור אותו) ותנו לצדקה כדי דמיו, ויבוא אליכם מה שכתוב - וצדקה תציל ממות (משלי י-ב).

והלכו ועשו כן, והצילו את עצמם מן המיתה.

ולא זו בלבד, אלא כל מי שעושה משפט וצדקה ומקיים נפשות כאילו פדה את הקב״ה וישראל מן העכו״ם, ועליו הכתוב אומר: פדה בשלום נפשי וגו׳. באותה שעה אומר הקב״ה: מי פדה אותי ושכינתי ופודה ואת ישראל מבין העכו״ם? מי שהוא עושה משפט וצדקה.

ואם לא עשו מה נאמר בהם?

ותהי האמת נעדרת (ישעיהו נט-טו).

אבי שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך, שאמרת מי פדה אותי ושכינתי ואת ישראל מבין העכו״ם והלא אתה הוא הפודה ומציל את כל באי עולם ואת כל מעשה ידיך שבראת בעולם, שנאמר: פדה אלוקים את ישראל מכל צרותיו (תהילים כה-כב). ואומר: יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עוונתיו (שם קל ז-ח).

אמר הקב״ה לבית דוד: מה אתם יושבים, אם אתם מבקשים את ימות בן דוד ואתם מבקשים לגאול את ישראל עשו משפט וצדקה, שנאמר: בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבוקר משפט והצילו גזול מיד עושק וגו׳ (ירמיהו כא-יב).

אמרה דבורה הואיל והתורה היא קורת רוח מלמעלה וקורת רוח מלמטה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה וגו׳ (משלי ג-יח) על כן לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה׳ (שופטים ה-ט).

רוכבי אתונות צחורות יושבי על מידין והולכי על דרך שיחו (שופטים שם-י).

רוכבי אתונות צחורות - אין צחורות אלא לשון נקיות שהם נקיים מן הגזל.

יושבי על מידין - אילו בני אדם שמעמידין את הדבר על הדין אמת. ואין מידין אלא לשון דין, שנאמר: להטות מדין דלים וגו׳ (ישעיהו י-ב). מה מידין האמור להלן דין - אף מידין האמור כאן דין.

והולכי על דרך שיחו - אלו סנהדרין שהעולם נשען עליהם ואינם מדברים שיחה בטילה לעולם, שנאמר: שמעו מלכים האזינו רוזנים (שופטים ה-ג).

מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה׳ צדקת פרזונו בישראל אז ירדו לשערים עם ה׳ (שם פס׳ יא).

מקול מחצצים - אלו האומרים על טמא טמא ועל טהור טהור הכל במקומו ובזמנו, הלכות שבת בשבת והלכות מועד במועד והלכות חגיגה ומעילות ודיני חצצים באדם.

בין משאבים - אין משאבים אלא לשון שאיבה, שנאמר: ותשאב לכל גמליו (בראשית כד-כ) ואומר: ושאבתם מים בששון (ישעיה יב-ג).

דבר אחר: בין משאבים - מתוך שלומדים ושואבים דברי תורה ומכעיסין עליהם דברי תורה (שלוחמים במלחמתה של תורה ומנצחים זה את זה בהלכה, ישועות יעקב) לכך נאמר: בין משאבים.

שם יתנו צדקות ה׳ צדקת פרזנו בישראל - חסד גדול עשה הקב״ה שפיזר את ישראל לבין העכו״ם.

מעשה בכומר אחד ור׳ יהודה הנשיא שהיו אוכלים ושותים יחד, וכשהטיבו ליבם אמר לו אותו הכומר לר׳ יהודה הנשיא: אנו רחמנים יותר מכם, כשניתן לכם רשות להכרית אותנו לא שיירתם בתוכם אלא נשים בלבד, שנאמר: כי ששת חודשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מ״א יא-טז).

שתק ר׳ יהודה ולא אמר לכומר שום דבר, ועמד ר׳ יהודה ויצא לשוק ומסר את הדברים הללו לתלמידיו וחזר ובא וישב במקומו. אמר לו ר׳ יהודה לכומר: אם רצונך יכנס תלמיד אחד משלי ויאמר לנו דבר ונשמח בו.

אמר לו הכומר: יכנס.

נכנס אותו התלמיד ועמד על רגליו ואמר: בעל הבית הוא יודע באיזה מקום יפקיד כליו, ושכשיבוא בעל הבית לביתו יביא כליו עמו לתוך הבית.

אמר את הדבר הזה ושנה ושילש שלושה פעמים - עד שהגיע אותו הכומר לגופו של דבר.

מיד עמד הכומר ונשא שתי ידיו לשמים ואמר: ברוך המקום ברוך הוא שבחר בכם בישראל יותר מכל באי עולם וקנה אותכם קניין גמור וקרא אותכם בנים ועבדים לשמו, וקרא אותכם עם ונחלה וסגולה לשמו. ופיזר אותכם בכמה מאות מקומות, ואמרנו: אם נהרוג אותם שבארץ ישראל שבצפון ושבדרום מי יהרוג אותם? ואם נהרוג שבצפון ושבדרום שבבבל ושבעולם מי יהרוג אותם? והרי הדברים בטלים מעצמם בלא כלום. בודאי יודע בעל הבית באיזה מקום יפקיד את כליו, ושכשיבוא בעל הבית לתוך ביתו יביא את כליו לתוך הבית.

אז ירדו לשערים עם ה׳ - עיר קטנה שבישראל עמדו ובנו בית הכנסת ובית המדרש ושכרו להם חזנים ושכרו להם מלמדי תינוקות - נמצא בתי מדרשות מרובים בישראל, שנאמר אז ירדו לשערים עם ה׳, מתוך שבתי כנסיות ובתי מדרשות מרובים בישראל.

אשרי מי שמתחדש דברי תורה על פיו, וכל מי שמתחדש דברי תורה על פיו דומה כמי שמשמיעים אותו מן השמים ואומר לו כך אמר הקב״ה: בני בנה לי בית המדרש ששכר הגדול שיש לי באוצרי - שלך הוא. ובשבילך אני מציל את ישראל.

יבחר אלוקים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל (שם-ח).

מכאן אמרו, ארבעים אלפים מישראל שנתקבצו יחד ויצאו למלחמה ויש ביניהם זוג אחד של תלמידי חכמים, דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות בידם, לכך נאמר: שהוא מסרם בידן, שנאמר: מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל.