אליהו זוטא ג

הכל ברא הקב״ה בעולמו חוץ ממידת השקר ומידת העולה (השקר האדם בודה מלבו וכן העול האדם עושה מעצמו, י״י), שלא ברא ולא עשה אותם הקב״ה שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים לב;ד). ואומר: ה׳ צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבוקר בבוקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בושת  (צפניה ג;ה). ואומר: חלילה לא-ל מרשע (איוב לד;י). ואומר: כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד;יא).

מעיד אני עליי שמים וארץ שלא נתקבצו בני אדם למיתה ואין כל בריה יורד לידי צער, אלא מתוך אכילה ושתיה ושמחה שאדם אוכל ושותה ומשמח עם אשתו ובניו ועם בני ביתו עד שהוא נפטר לבית עולמו. ואין פירות ותבואה באים לידי הרקבה אלא מתוך דרכיהם של בני אדם, ואין בני אדם באים לידי בושה אלא מתוך דרכיהם, ואין עיניהם של בני אדם כהות בחצי ימיהם אלא מתוך דרכיהם. ואין בני אדם מטמאים בנגעים אלא מתוך דרכיהם. ואין הנשים מטמאין בזיבה אלא מתוך דרכיהן. שנאמר כה אמר הא-ל בורא השמים ונוטיהם (ישעיהו מב;ה).

צא ולמד מדרך ארץ, כלום אדה בונה בית אלא להכניס בו פירות טובים ולהכניס בו כלים נאים ולהצית בו אור ולהדליק בו נרות - אף כך בני אדם מתוך דרכיהם הם נידונים, ודנים אותם מתוך שהם עברו על דברי תורה ועל דרך ארץ בשביל להצילם מיום הבא, שנאמר: אוי להם כי נדדו ממני (הושע ז;יג).

בשלושה דברים יסתכל אדם בכל יום בשעה שנכנס לבית הכיסא, אומרים לו ראה דרכך כדרכי בהמה. ובשעה שמקיזים לו את הדם, אומרים לו ראה שבשר אתה. ובשעה שעומד על המת, אומרים לו ראה להיכן אתה הולך ועדיין אינך חוזר בך, אלא אתה יושב ומרבה לדבר דברים יתרים, שנאצר: איולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו (משלי יט;ג). ובשקר שהוא מדבר והוא עובר על מה שאמרה התורה: מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע (שמות כג;ז). ואומר: ואיש את רעהו אל תחשבו בלבבכם (זכריה ח;יז).

וכיצד יעשה אדם?

אלא אם עושה אדם את עצמו צדיק ולדבר אמת - מוסרים לו מלאך שמתנהג עמו בדרך אמת.

ואם עושה אדם את עצמו רשע ולכחש ולדבר שקר - מוסרים לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר.

ואם עושה אדם את עצמו לנהוג במידה בינונית - מוסרים לו מלאך שמתנהג עמו בדרך מידה בינונית.

ואם עושה אדם את עצמו חסיד לסבול את הכל - מוסרים לו מלאך שמתנהג עמו בדרך חסידים וסובל את הכל, שנאמר: אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות (ירמיהו יז;י). ועל ידי דוד נאמר: עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל (תהילים יח; כו-כח).

מאי כי אתה עם עני תושיע?

אלו ישראל שעניות יפה להם.

ועיניים רמות תשפיל - אלו עובדי כוכבים מכחישי התורה.

ואומר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג;לח).

וכי אפשר לומר כן, והלא מידות טובות יוצאות מלפניו?

אלא אמור כך: הטובה אינה יוצאה לעושה רעה, והרעה אינה יוצאה לעושה טובה. אלא, טובה כלפי טובה ורעה כלפי רעה.

ומנין לך?

תדע לך שכן הוא, כי ארבע מידות הם בדרך ארץ: יש שנושאים אשה לשם זנות, ויש שנושאים אשה לשם גדולה, ויש שנושאים אשה לשם ממון, ויש שנושאים אשה לשם שמים.

והנושא אשה לשם זנות - סופו לצאת ממנו בן סורר ומורה.

והנושא אשה לשם שמים - סופו הוין ליה בנים שמושיעים את ישראל בעת צרה, והם מרבים תורה ומצוות בישראל.

והנושא אשה לשם ממון - סופו שמצריכים אותו לאחרים.

והנושא אשה לשם גדולה - סוף שמעמיד עליו מאותה המשפחה שממעט זרעו אחריו.

ומנין להנושא אשה לשם זנות שמוציאים ממנו בן סורר ומורה?

שנאמר: וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה (דברים כא;יא). סוף שמרננים בו הבריות. ומתוך שמרננים בו הבריות הוא הולך ונושא אשה אחרת, שכן נאמר אחר כך: כי תהיינה לאיש שתי נשים. ונאמר אחר כך: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.

ומנין להנושא אשה לשם ממון סופו שמצריכים אותו לאחרים?

שכן מצינו בבני עלי הכהן שנשאו נשים שלא כראוי להם - לסוף הוצרכו לאחרים, שנאמר: ויבוא איש האלוקים אל עלי וגו׳ והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם (ש״ב ב; כז-לו).

ומנין לנושא אשה לשם גדולה סוף שמעמיד מאותה המשפחה וממעטים את זרעו אחריו שלא יירש זה העולם?

שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שהלך ונתחתן עם מלך ישראל משום שראה שהיה לו שבעים בנים, שנאמר: וישלם יהושפט עם מלך ישראל (מ״א כב;מה). ומנין שעמד מאותה המשפחה והיה ממעט זרעו אחריו, שנאמר: ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה ותקח יהושבע בת המלך יורם אחות אחזיהו את יואש בן אחזיה ותגנוב אותו וגו׳ ולא הומת ויהי איתה בית ה׳ מתחבא שש שנים (מ״ב יא; א-ג). ואלמלא הברית שכרת הקב״ה עם דוד אזי נהרג יואש גם כן ונתבטלה מלכות בית דוד לגמרי.

ומה עוד שכרם של של אלו הנושא אשה לשם זנות והנושא לשם ממון והנושא לשם גדולה?

צא ושאל וראה מה שנאמר באותו ענין, משל לשני בני אדם שהם משבט אחד ומשכונה אחת וממשפחה אחת אחד עני ואחד עשיר. והיה ראוי ויפה לו לאותו עשיר שישא הוא או יתן לבנו את בת העני שהוא משבטו וממשפחתו ושכנו ולקרב אותו ולהלוות לו, אבל אם הוא לא עשה כן אלא הלך ונדבק במי שאינו ראוי לו - עליו נאמר: הלוא אב אחד לכולנו הלוא א-ל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חילל יהודה קודש ה׳ אשר אהב ובעל בת א-ל נכר (מלאכי ב; י-יא). לפיכך לא נשתייר מהם כלום, לפי שהניחו את זרע ישראל שבחר הקב״ה בהם מתוך שבעים לשונות והלכו ונדבקו בעכו״ם שאינם ראויים להם. לכן נאמר אחריו: יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאוהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאו-ת. שלא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ולא שואל הלכות כעניין בבית המדרש ולא משיב הלכה בתלמידים ולא כהן שמגיש מנחה לה׳.

ומנין שהנושא אשה לשם שמים שהוין ליה בנים שהם מושיעים את ישראל ומרבים תורה ומצוות בישראל?

צא ולמד מעמרם, שנשא אשה לשם שמים ויצאו ממנו משה ואהרון ומרים שהיו מושיעים את ישראל והיו מרבים תורה ומצוות בישראל. וצא ולמד מן בועז בן שלמון, שנשא אשה לשם שמים ויצאו ממנו דוד ושלמה בנו שהיו מושיעים את ישראל והיו מרבים תורה ומצוות בישראל. ועליהם ועל כיוצא בהם ועל הדומים להם ועל העושה כמעשיהם הכתוב אומר: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה׳ כן יעמוד זרעכם ושמכם (ישעיהו סו;כב).