אליהו זוטא ב
<< · אליהו זוטא · ב · >>
פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד ובא אצלי בדרך מַצּוּת[1]. והיה בו מקרא ולא היה בו משנה, ואמר לי: רבי, מקרא ניתן לנו מהר סיני; משנה לא ניתן לנו מהר סיני.
אמרתי לו: בני, מקרא ומשנה מפי שניהם מפי הגבורה נאמרו, ומה בין מקרא למשנה?
אלא, משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שהיו לו שני עבדים והיה אוהבם אהבה גדולה ונתן לזה קב חיטים ולזה קב חיטים, ולכל אחד מהם נתן גם כן אגודה של פשתן. הפיקח שבהם נטל את הפשתן וארג מפה יפה, ונטל את החיטים ועשאם סולת ובררה וטחנה ולשה ואפאה וסידרה על השולחן ופרס עליה מפה יפה, והניחה עד שבא המלך. והטיפש שבהם לא עשה כלום. לימים בא המלך לתוך ביתו ואמר להם לשני עבדיו: בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם. אחד הוציא את הפת של סולת על השולחן ומפה יפה פרוסה עליו. ואחד מהם הוציא את החיטים בקופה ואגודה של פשתן עליהם - אוי לה לאותה בושה, ואוי לה לאותה חרפה. איזה מהם חביב יותר? הוי אומר, זה שהוציא פת על השולחן ומפה יפה פרוסה עליו.
ועוד אמרתי לו: בני, אם אמצאך בתוך משנת חכמים תעשה דבריך בדאים?[2]
אמר לי: הן.
אמרתי לו: בני, כשאתה יורד לפני התיבה בשבת כמה ברכות אתה אומר בתפילת עמידה?
אמר לי: שבעה.
אמרתי לו: ובשאר הימים?
אמר לי: שמונה עשרה.
ואמרתי לו: בני, כמה אתה מברך על קריאת שמע של שחרית?
אמר לי: שתיים לפניה ואחת לאחריה.
אמרתי לו: בני, כמה קוראים בשבת בתורה?
אמר לי: שבעה.
ובשני בשבת ובחמישי בשבת ובמנחה בשבת כמה?
אמר לי: שלושה.
השבעה שעולים לתורה בשבת כמה ברכות מברך כל אחד על התורה?
אמר לי: שתיים לפני ואחת אחרי.
אמרתי לו: על מאכלים כמה?
אמר לי: ברכה אחת לפניהם, וברכה אחת לאחריהם. חוץ מברכת המזון שהם שלושה ועם הטוב והמטיב הם ארבעה.
ואמרתי לו: בני, וכי יש לך אלו מהר סיני, והלא אינם אלא משנת חכמים. אלא, כשנתן הקב״ה תורה לישראל - לא נתנה להם אלא כחיטים להוציא מהם סולת, וכפשתן להוציא ממנו בגד. בכלל ופרט, ופרט וכלל, וכלל ופרט וכלל, שנאמר: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך (דברים יד;כו).
ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך - הרי זה כלל.
בבקר ובצאן וביין ובשכר - הרי זה פרט.
ובכל אשר תשאלך נפשך - הרי זה כלל.
וכן כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל.
ואמר לי: רבי, וכי מיום שנברא העולם עד אותה שעה כל העושה מצוה נותנים לו שכרו?
אמרתי לו: בני, הקב״ה הוא מלא מסוף העולם ועד סופו וכל העולם כולו שלו הוא, וכדי העולם כולו שלו. ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, שנאמר: הן לה׳ אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (דברים י;יד). ואומר: הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך (איוב לה;ה). ולא השמים בלבד הם של הקב״ה אלא השמים ושמי השמים העליונים שבעה.
ואף על פי שכל העולם כולו של הקב״ה הוא, לא נטל הקב״ה חלק בעולמו שברא אלא את ישראל בלבד. להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק התורה מתוך הצער ומכל שכן אם הוא עוסק גם כן בדרך ארץ עם התורה, ניתנה לו הפירות בעולם הזה והקרן שמורה לו לעולם הבא. ולפי שלא מצא הקב״ה בבני ישראל שעושים את התורה ואת המצוות מתוך הצער כמו אותם שהיו בונים את הבית האחרון שהיו מצערים את עצמם על התורה ועל המצוות, לפיכך נתן להם הקב״ה משנה שכר להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות.
ומנין שלא נטל הקב״ה חלק בעולמו אלא את ישראל בלבד?
שנאמר: כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב;ט). ואומר: חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי (תהלים טז;ו).
משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שהיה בונה פלטרין ושיכלל אותה ובשמחתו ששמח בה סיים בה בית לדירתו. כך הקב״ה זו שכרה של הארץ שעמד הקב״ה בתוכה וברא את כל הארצות כולן. והפריש את ארץ ישראל תרומה מכל הארצות, והפריש את ירושלים תרומה מכל ארץ ישראל, והפריש את בית המקדש תרומה מכל ירושלים.
וכן ברא הקב״ה את כל העובדי כוכבים כולם, והפריש את ישראל תרומה מכל העובדי כוכבים, ומישראל הפריש תרומה את שבט לוי, ומשבט לוי הפריש תרומה את אהרון הכהן ובניו וקידשו ומשחו וכיבדו בבגדי כהונה ובציץ ובאורים ותומים שהוא יעמוד לפניו ומכפר על ישראל בכל שנה ושנה. והביא את ישראל שהם תרומה מכל העובדי כוכבים ומזלות - לארץ ישראל שהיא תרומה מכל הארצות. והביא את שבט הלוי שהפריש תרומה מכל ישראל לירושלים שהפריש תרומה מכל ארץ ישראל, והביא בני אהרון שהפריש תרומה משבט לוי לבית המקדש שהפריש תרומה מכל ירושלים לעמוד לשרת לפני הקב״ה ולעשות רצונו, שנאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו (חבקוק ג;ו).
מכאן אמרו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר: הליכות עולם לו. אל תקרי הליכות אלא הלכות.
ויש אומרים מן המקום שנטל הקב״ה עפרו של אדם הראשון, שם נבנה המזבח שנאמר: ויצר ה׳ אלוקים את האדם עפר מן האדמה (בראשית ב;ז). ונאמר: מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ;כ). מכאן אמרו, כל זמן שבית המקדש קיים מזבח כפרה לישראל הוא בכל מקומות מושבותם. ובזמן שאין בית המקדש קיים תלמידי חכמים הם כפרה לישראל בכל מקומות מושבותם שנאמר: ואם תקריב מנחת ביכורים לה׳ אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת ביכוריך (ויקרא ב;יד). ואומר: ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלוקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים (מ״ב ד;מב). וכי אלישע כהן הוא ואוכל ביכורים הוא? והלא אין שם לא ירושלים ולא מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע הנביא בלבד ותלמידיו שיושבים לפניו. אלא, מכאן אמרו כל הנזקק אל החכמים ותלמידיהם ומפרנס אותם מעלה עליו הכתוב - כאילו מקריב ביכורים ועושה רצון אביו שבשמים.
ואמר לי: רבי, מפני נשתנו אומות העולם שהם אוכלים את העולם הזה?
ואמרתי לו: בני, זה שכרם משום שהפריש הקב״ה את ישראל מתוכם לפיכך הם אוכלים את העולם הזה. משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שמצא אדם אחד ממשפחה מרובה והוא עושה למלך כל רצונו.
מה עשה המלך?
שיגר מתנות מרובות לכל בני המשפחה של אותו האיש בשביל אותו האיש שעשה לו רצונו. אף כך העכו״ם זהו שכרם משום שהפריש הקב״ה את ישראל מתוכם לכן הם אוכלים את העולם הזה.
ואמר לי: רבי, אלא מעתה כל העושה מצוה נותנים לו שכרו וכל העובר עבירה נותנים לו גם כן שכרו?
ואמרתי לו: בני, מה שכרו של נחש הקדמוני שעמד וקילקל את כל העולם כולו, ומה שכרם של אדם וחוה שעברו על צויו של הקב״ה, ומה שכרו של למך שהיה מתאבל על אבי אביו, ומה שכרו של שם שהיה מכבד את אביו, ומה שכרו של חם שלא היה מכבד את אביו, ומה שכרו של נח שהיה עומד ומיחה ברבים כל אותם מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול עליהם לפיכך העיד הקב״ה עליו, שנאמר: נח איש צדיק היה בדורותיו (בראשית ו;ט). ואומר: כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (ז;א).
ומה שכרו של שם הגדול שהיה מתנבא ארבע מאות שנה ולא קיבלו ממנו, ומה שכרו של אברהם אבינו שהיה עומד ופיגר (ביטל) את כל עובדי כוכבים שבעולם ועל שאמר דבר שלא כהוגן ירדו בניו למצרים, שנאמר: ויאמר ה׳ אלוקים במה אדע כי אירשנה (שם טו;ח). בשכר אותה האמירה ירדו בניו למצרים. ומה שכרו של ישמעאל שעמד וקבר את אביו. ומה שכרו של יצחק שאמר לאביו: אבא כפתני יפה יפה ותנני על גבי המזבח שמא אבעט בך כי בחור אני ועומד בכחי כי בן שלושים ושבע שנים אני ונמצא מחוייב אני שתי מיתות לשמים. ומה שכרו של עשו שהוריד שתי דמעות לפני אביו ניתן לו הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקים ממנו לעולם. ואף בני שעיר משום שקיבלו את עשו בסבר פנים יפות ניתן להם שכרם.
מכאן אמרו, אפילו אם אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא הוא יושב וקורא כל היום הפסוק ״ואחות לוטן תמנע״ (שם לו;כב) אפילו הכי שכר תורה בידו.
ומה שכרו של יעקב שהיה מודה על האמת ודובר אמת בלבבו כל ימיו, ומה שכרם של שנים עשר שבטים שהיו עושים רצון יעקב אביהם, שנאמר: כענבים במדבר מצאתי ישראל (הושע ט;י). ומה שכרם של אברהם יצחק ויעקב שנתנו אימה של הקב״ה בלבבם מתוך שבעים עמים ולשונות, וזכותם עמדה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות.
הערות שוליים עריכה
- ^ "דרך מַצּוּת" - דרך מריבה, כעין "וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים"; נ"א: מִינוּת. ע"פ מהדורת ישעי' הכהן
- ^ כזבים, שאמרת שאין המשנה מסיני. מ״א.