אלון בכות (אייבשיץ) על איכה ב
<< · אלון בכות (אייבשיץ) על איכה · ב · >>
פסוק א
פסוק ב
הרס בעברתו וכו'. יובן עפ"י מאמר חז"ל מברכותיו של בלעם הרשע אתה למד מה היה בלבו לקללם ביקש לומר שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות בישראל אמר מה טובו אלהיך וכו' וכולם נתהפכו לקללות חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שלא חזרו שנא' ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה קללה אחת שלא חזרה וידוע מ"ד בגמ' למען דעת צדקות ה' שלא כעס באותן הימים וכמה זעמו רגע והק' תוס' מה היה יכול לומר ותירץ שהי' יכול לומר כלם ונתהפכה לברכה ואמר ותרועת מלך בו דמלך אותיות כלם. והסברא נותנת דאם ברכה א' לא נתקיימה ראויה להיות שנייה נתקיים. ואי' במד' מבצרי בת יהודה זהו בתי כנסיות וב"מ. וע"ז קונן המקונן הרס בעברתו מבצרי בת יהודה היינו בה"כ ובה"מ ואעפ"כ חלל ממלכה ושריה היינו ברכת המלך ג"כ לא נתקיימה והוי תרתי לריעותא וק"ל:
ובמדרש יש שני דיעות חד אמר מה שהיו יכולים לכבוש במ' יום כבשו ביום א' וחד אמר בנ' יום. ואמ"ו זצלה"ה דשניהם מקרא א' דרשו דכתיב מבצרי היינו בציר מ' ר"ל לפחות מ' יום וחד אמר ל"ל מבצרי ה"ל לכתוב בצר ואייתרי מ' ויו"ד והיינו נ' יום וא"ש:פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
או יאמר דהנה זה השער לה' צדיקים יבאו בו היינו שערים המצויינים בהלכה ועיקר התורה. ובזה צדיקים יבאו בו דהם אין צריכים לסייג ולגדר דלא יגעו באיסורי דאורייתא. וז"ש המקונן טבעו בארץ שעריה היינו עיקר התורה דעברו על איסורי דאורייתא והטעם אבד ושבר בריחיה שנתבטלו הגדרים והסייגים וק"ל: מלכה ושריה בגוים אין תורה ידוע דר' מאיר הי' בא מגרים וכן שמעיה ואבטליון היו גרים. ולפום ריהטא יש לתמוה על מה עשה ה' ככה שיבואו גדולי ישראל מהעו"ג. רק נראה דלעתיד יתוכח הקב"ה עם העו"ג דבאמת אם הי' להם לב להבין אמרי בינה וסודי תורה ג"כ לא היו נסוגים אחור אך באשר שלא הבינו דבר וחצי דבר מה לעשות עוד. ולכך העמיד הקב"ה מהם אנשי חיל בתורה בעלי מדע שיכולים לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים כמו ר"ע וכדומה ונסתרה טענתם. וז"ש מלכה ושריה היינו מלכי רבנן בגויה ואע"פ אין תורה וק"ל:
גם נביאיה לא מצאו חזון. ידוע ב' מאות שנה קודם החורבן נתבטלו כל ע"ג שבעולם שלא יאמרו יראתם עשה זאת וז"ש גם נביאיה לא מצאו חזון וק"ל:פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
כי גדול כים שברך מי ירפא לך. כוונת המקונן בזה דידוע מ"ד בגמ' ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל. והיינו דאז היו ישראל ראוים לנבואה והי' פתאום הנבואה בלי הכנה אבל עכשיו בגלות המר הזה אין אנו ראוים לנבואה בלי הכנה ובעו"ה אין לנו הכנה שיחול עלינו הרה"ק. וז"ש כי גדול כים שברך הכוונה כמו שלא היתה הכנה להם כך אין הכנה לנו עכשיו אמנם החילוק הוא כנ"ל דלהם לא היו צריכין הכנה משא"כ לנו. עד שירחם ה' את עמו ונהיה הכל ראוים לנבואה ויערה עלינו רוח ממרום קדשו בלי הכנה כמו שהיה בים ויהי' דור דעה וק"ל: או יאמר כי גדול כים שבירך דאיתא בגמרא בשעה שנשא שלמה את בת פרעה נעץ מיכאל קנה בים ונעשה שרטון ועליו נבנה רומי וזהו באמת שבר של ים ואי' בפסוק אמלאה החרבה אי מלאה ירושלים חרבה רומי אי מלאה רומי חרבה ירושלים וכמש"ה ולאום מלאום יאמץ. וז"ש כי גדול כים שברך כי רומי הוא שבר של ים שנעשה אי בים ומי שירפא שבר של ים היינו כשתחרב רומי הוא ירפא שברך שתתמלא ירושלים וק"ל:
או יאמר דידוע מ"ד תנאי התנה הקב"ה עם הים מששת ימי בראשית שיקרע לישראל וגם תנאי התנה הקב"ה שבאם יחטאו ישראל שיחרב הבהמ"ק וז"ש וחושך על פני תהום שהוא חושך ואפילה כאשר ימשש העוור בגלות המר הזה. וז"ש כי גדול כים שברך דהיינו בתנאים שהתנה הקב"ה עם הים ובהמ"ק וק"ל:פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
ויחרקו שן. ר"ל כי זולת החטא הוי שיני רשעים שברת אבל בגולה חרקו שן:
אמרו בלענו. הרצון לפי שהיה בחודש אב שמושל מזל אריה הבולע כל החיות כך חשבו לבלוע את ישראל. וגם ידעו דיום זה מוכן לפורענות משנה אל שנה וקיוו לזמן המוגבל דהוא עת צרה יעמוד ליהודים. וז"ש אך זה היום שקוינוהו מצאנו בבית ראשון ראינו בבית שני ובתרי זמני הוי חזקה ולכך אמרו בלענו וק"ל:פסוק יז
או יאמר בצע אמרתו כמשמעו דאי' בפסוק ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וקשה למה אמר בארץ לא להם ה"ל לומר בארץ מצרים רק י"ל דבזה נתבשר אברהם על שארי גליות הארבעה ויש לנו ספק בזה אי ועבדום וענו אותם קאי גם על ד' גליות וא"כ גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ג"כ קאי על ארבע גליות לפ"ז ראוי להיות תסמר שערת בשרם עת ידין בגוים מלא גויות ביום תשלום גמולם. ואי ועבדום וענו אותם לא קאי רק על מצרים א"כ את הגוי אשר יעבודו לא קאי רק על מצרים. ועל כל פנים אומרו בארץ לא להם רמז על שארי הגליות. ועל זה צווח המקונן בצע אמרתו הכוונה שחלק הפסוק בסכינא חריפא אשר צוה מימי קדם לאברהם הבא מקדם והיינו דבארץ לא להם רמז על ארבע גליות האחרים ודן אנכי לא קאי רק על מצרים ולכך וישמח עליך אויב דלא לו יהיה הצרה כלל וק"ל: או יאמר כוונת המקונן במה שאמר וישמח וכו' דכתיב בנפול אויבך אל תשמח וכו' פן יראה ה' והשיב מעליו אפו ויביאם עליך וא"כ הם שמחו במפלת' ראוי להם להגיעם צרה כמותם אכן היתה להיפוך וז"ש המקונן וישמח עליך אויב ואעפ"כ הרים קרן צריך וק"ל:
וידוע מ"ד במדרש והובא ברש"י מ"מ הקדים פ"א לעי"ן מפני שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם והכוונה בזה נראה דבעוה"ז הגוף ניזון מגשמיות והעיקר הוא הפה כאכילה ושתייה לדבר נבלות ושארי דברים הנוגעים אל הפה. משא"כ לעתיד כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ותחזינה עינינו ותשביע נפש השוקקה בראית השכינה. והם הקדימו פה לעין ורדפו רק אחר הפה הווית העולם הזה ולא הלכו אחר העין לראות דברים הנוגעים לעה"ב ולכך כיון המקונן להקדים פ' נעין וק"ל:פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
פסוק כב
אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם. דידוע דביתר נחרבה על דלא התאבלו על ירושלים והרבו להאיר מאורות על סעודתם עד שראו גושפנקא ברחוק מיל כידוע. ומן הדין מיום שחרב בהמ"ק למעט בתשמיש ונחשב להם לאיסור במה שהרבו בנים. וז"ש אשר טפחתי ורביתי באיסור שלא כדין אויבי כלם כנ"ל וק"ל:
נשלם בע"ה פ' מגילת איכה יעיב
<< · אלון בכות (אייבשיץ) על איכה · ב · >>