ידוע דזהו חסדו הגדול שאין הפורענות באה מאתו דאז לא היה ח"ו סוף להפורענות ההוא הבא מאתו ולולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. רק הקב"ה מוסר השגחתו לגלגלים כמ"ש ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך עמכם בקרי למוסרם תחת המזלות. וידוע דהגלגלים מכונים בשם רגל. וז"ש לדכא תחת רגליו היינו שמסר ההשגחה לגלגלים היות הקב"ה מיקל בדינם של ישראל. והטעם מה שמיקל בדינם הוא היות הנשמה עצור ואסור בגוף והחומר העכור ומה לה לעשות ולכך הקב"ה חפץ חסד הוא מיקל בדינם וז"ש כל אסירי ארץ וק"ל:
פסוק לה
• לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
להטות משפט גבר וכו'. הכוונה דאם יערוך הקב"ה מצוה נגד עבירה אין לו תקומה לאדם ח"ו כלל. אכן בזה יצא לצדק דינו של אדם כי מה יחפוץ המלך העליון להנקם מפרעוש קטן כהאדם הלז. ומה יתן ומה יוסיף להקב"ה אם יקיים מצותיו או ימרוד בו ובהתנצלות זו יזכה מלפני ה'. וז"ש להטות משפט גבר והטעם מפני שהוא נגד פני עליון דייקא כנ"ל וק"ל:
או יאמר דידוע דכשהקב"ה מסלק עצמו אז מתגברים הדינים למאוד ומלאכי מעלה תובעין דין ולא ישאו לפשעיהם. אבל כשהמשפט נוכח פני ה' אין כאן דין גמור רק מלא רחמים ולכך ביקש דוד מלפניך משפטי יצא. וז"ש ישא ה' פניו אליך ר"ל שישפוט הוא בעצמו ואז יהיו רחמים גמורים וז"ש להטות משפט גבר מפני שהוא נגד פני עליון וכנ"ל וק"ל:
פסוק לו
• לפירוש "פסוק לו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
לעות אדם בריבו וכו'. היינו דבאמת יש נספה בלא משפט ואדם מת בלא עון והטעם מפני שהוא חושב שהקב"ה אינו משגיח בתחתונים יקרה לו ג"כ מדה כ"מ שגם הוא יספה בלא משפט שהשם יסלק השגחתו ממנו. וז"ש לעות אדם בריבו היינו שנספה בלא משפט הוא הטעם שחשב ה' לא ראה כנ"ל והוא מכ"מ וק"ל:
פסוק לז
• לפירוש "פסוק לז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
מי זה אמר ותהי וכו'. ר"ל דידוע דכל הנביאים נבאו על הקץ והגאולה. והקב"ה סתם הקץ ולא ניתן סימן באיזו זמן שיהיה. וידוע דחז"ל אמרו אין בן דוד בא עד שיהא דור כולו זכאי או כולו חייב והיינו כשהדור כולו חייב אז הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו אשר הטיב עמנו תמיד שלא להיות כולנו אבדנו מעמיד מלך כהמן להחזירם למוטב ונמצא כולו זכאי. וז"ש מי זה אמר ותהי זמן הגאולה הלא ה' לא צוה ומפי עליון לא תצא זמן המוגבל לישועה לזה אמר הרעות והטוב כסימן שנתנו חז"ל כולו זכאי או כולו חייב והיינו על דרך הנזכר לעיל וק"ל:
פסוק לט
• לפירוש "פסוק לט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
מה יתאונן אדם חי. נראה דמצינו אנשים רבים אשר בא עליהם צרות רבות ורעות והמה קצים בחייהם ומחכמים יום יום למות וביחוד בזמן החורבן שאמרו ונבחר מות מחיים. וכן איוב משל היה לישראל בגולה ואמר למה תתן חיים למרי נפש ר"ל כי טוב מותו מחייו. אבל באמת הוא רק הבל ורעיון רוח אשר אין כמוהו כי היסורים הם באים למרק עוונותיו ולמחות עון שקדם לו. וז"ש מה יתאונן אדם על חייו אשר חי ולבו תאב כל יום למות הלא באמת הוא גבר על חטאיו למרק עונותיו כי לולי זאת גברו חטאיו למאוד משא"כ אם יסורין באים עליו וכמ"ש תם עונך בת ציון וק"ל:
פסוק מ
• לפירוש "פסוק מ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
נחפשה דרכינו וכו'. ידוע דכל טעות המינים שאינם שבים בתשובה הוא בהיותם חושבים שהקב"ה מכריח את האדם והוא מוכרח במעשיו הן מפאת המזג או המזל או ידיעת הבורא שהוא אצלו גזירה. והוא אשר מעכבם מלשוב בתשובה. אך באמת טעות הוא בידם כי אף שהקב"ה יודע מהות ואיכות האדם מ"מ הניח הבחירה ביד האדם כמש"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום את החיים וכו' ובחרת בחיים. וכמ"ש הרמב"ם שאין ידיעתו כידיעתנו ואינו מכריח אותנו לשום דבר. וז"ש נחפשה דרכינו שנעשה דרכינו חפשי בלי הכרח כנ"ל ואז נחקורה איזה דרך ישכון אור ונשובה אל ה' וק"ל:
פסוק מא
• לפירוש "פסוק מא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
נשא לבבינו אל כפים וכו'. ידוע דבאם האדם עושה מצוה שכרו גדול ואפי' העושה שלא לשמה כמאמר חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה. רק ההפרש באם האדם עושה דבר לשמה הקב"ה בעצמו מקבלו. ומה שעושה שלא לשמה היינו בלא לב המלאכים מקבלים אותו דהם אינם יודעים תעלומות לב. משא"כ אם הקב"ה מקבלו מה שעושה בלא לב טורפין אותו בפניו כי אין פיו ולבו שוים וז"ש נשא לבבינו אל כפים ר"ל העבודה והתשובה שאנו עושין בידים יהיו במחשבה רצויה ובהסכמת הלב והטעם אל אל בשמים שיגיע לפני הקב"ה בעצמו וק"ל:
פסוק מב
• לפירוש "פסוק מב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
נחנו פשענו ומרינו. ידוע דזהו דרך היצה"ר מכביד לב האדם ואומר לו לרוב פשעיך א"א לך לשוב בתשובה ואבדת כבר העה"ב ע"כ שמע בקולי איעצך דעכ"פ ראה לרדוף אחר תאות עוה"ז להשיגו ולמה תרצה לאבד שני עולמות בחנם. ובאמת הוא טענת שקר ועפרא לפומא דאויב דכתיב תשב אנוש עד דכא. וזהו הענין שהיה אצל אחר שחשב במחשבתו שתשובתו אינה רצויה לפני המקום ב"ה הואיל דהרבה לפשוע. וז"ש המקונן כאן נתנו פשענו וגם הוספנו למרות פי עליון וזהו ומרינו והטעם דחשבנו כי אתה לא סלחת לרוב הפשעים ולכך מרינו ביותר ולא שבנו וק"ל:
פסוק מג
• לפירוש "פסוק מג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
סכותה באף ותרדפנו. ידוע דמלת סכותה הוא לשון סכך והגנה. וקשה האיך שייך הגנה באף. אבל י"ל דהנה צריכין להבין מה זה שגלה הקב"ה את ישראל מארצם על חטאם אשר חטאו. היה לו לדונם ביסורים אחרים בארצותם בשדפון ובירקון וכדומה מבלי לגלותם. אבל באמת זהו חסדו של המקום ב"ה דלולי הגלנו מארצנו היה ח"ו הקב"ה מתעבר להרוג בלי חמלה. אמנם בגולה מגין עלינו הבטחתו ואף גם זאת בארץ אויביהם וכו' ואלו נשארו בא"י לא היתה חמלה ח"ו. וז"ש סכותה באף ר"ל שהגין עלינו בהבטחת ואף גם זאת לכך ותרדפנו כי לולי זאת הרגת לא חמלת ח"ו כנ"ל וק"ל:
פסוק מד
• לפירוש "פסוק מד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
סכותה בענן לך וכו'. ידוע דהמתפלל כותיקין בעת הנץ החמה תפלתו נשמעת. ולפי זה היה להם להתפלל בעת הנץ החמה ואז נתקבלה תפלתם. אמנם סכות בענן לך לבל ירגישו בהנץ החמה כדי שלא יקובל תפלתם וזהו מעבור תפלה. או להיפיך דידונו דבעידן ריתחא אין התפלה נשמעת כדאמרי' לא יתפלל אדם בתלת שעי קמייתא דהוא עידן ריתחא. וידוע דעידן ריתחא הוא בשעה שהחמה זורחת ומלכי עו"ג כורעים ומשתחוים להחמה לכך הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו היה רוצה לקבל תפלתם דלא יהא עידן ריתחא לכך סכות בענן לבל תאיר החמה ולא ישתחוו לה ואין ריתחא וק"ל:
פסוק מה
• לפירוש "פסוק מה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
סחי ומאוס תשימנו וכו' פצו עלינו וכו'. ר"ל מכרו שהיינו לשמה ולביזה בקרב העמים לכך פצו עלינו פיהם כל אויבנו כולם כאחד לאבדנו ואין כאן חשש למלכות קטיעא כידוע בגמ' כיון שהכל חשובים כשפה אחת ודברים אחדים וק"ל:
פסוק מז
• לפירוש "פסוק מז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פחד ופחת וכו'. ידוע כי ההתרוממות גורם פחד כי השפל איננו מפחד וכאמרם מרבה נכסים מרבה דאגה וזהו פחד וע"י הפחד נפלנו בפחת וזהו בא מכח השאת היינו מההתרוממות ומזה בא השבר וק"ל:
פסוק מח
• לפירוש "פסוק מח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פלגי מים תרד עיני. נראה לבאר כוונת המקונן דידוע דנחש מלך עמון רצה לנקר עין ימין של ישראל היינו שרצה למחוק לא יבא עמוני וכו' מן הספר תורה. ומוכח מיניה דתורה שבכתב נקראת עין ימין ותורה שבע"פ נקראת עין שמאל. ובגלות המר הזה שכחנו בעו"ה תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב לא זזה ממנו וז"ש פלגי מים תרד עיני עין אחת של שמאל על שבר בת עמי היינו תורה שבע"פ וק"ל:
או יאמר דכתב האר"י ז"ל תמוז ואב הם נגד שני עינים של אדם. וידוע דעיקר הצרה היה בתמוז שנשברו הלוחות וגרמו חורבן בהמ"ק זהו היה לשבר בת עמי. וז"ש פלגי מים תרד עיני עין אחת על תמוז שבו נשתברו הלוחות והיינו על שבר בת עמי וק"ל:
פסוק מט
• לפירוש "פסוק מט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
עיני נגרה ולא תדמה וכו' עד ישקיף וכו'. הכוונה על אב שהוכפלו בו צרות אמר עיני נגרה כל כך עד שלא תדמה דמות עין כלל והמקונן אמר על אלה חשכו עינינו דבעו"ה בזמן החורבן ניקח ממנו מראית העין כדכתיב והיה כעור ממשש בצהרים. ואינם חוזרים לאיתנם עד שוב ה' את שיבת ציון ואז עין בעין יראו וכו' ולזה אנו אומרים בתפלה ותחזינה עינינו משא"כ עכשיו אין לנו ראייה כלל. וז"ש עיני נגרה ולא תדמה דמות עין כלל עד שישקיף וירא ה' משמים ואז יאירו עינינו כבתחלה ב"ב וק"ל:
פסוק נא
• לפירוש "פסוק נא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי. היות דחשכו עינינו הוא באמת מכ"מ יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים והיו מסתכלין בעבירה וע"י כך נענשו בסמיות עין וז"ש עיני עוללה לנפשי הוא סיבת מכל בנות עירי שהם גרמו בניזקין כנ"ל וק"ל.
פסוק נב
• לפירוש "פסוק נב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
צוד צדוני כצפור. הרצון דכמו שהצפור צדין אותו עד שיכניסנו למגדול. כך הרגו רבים בבהמ"ק מגדול עוז שם ה'. או יאמר המקונן היות ידוע מ"ש חז"ל ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בתחלה בפה רך דבאמת הגיע לישראל מקודם הזמן הרבה טובות כי נתכלכלו במצרים זה כמה שנים ולבסוף שעבדו בישראל רד"ו שנים וזהו כמו שהצפור מפזרין לפניהם חיטים ואח"כ צדין אותו וז"ש המקונן במצרים צוד צדוני כצפור כנ"ל אבל עכשיו בגולה אויבי חנם שלא הגיע לישראל שום טובה מהם וצדו אותם חנם וק"ל:
פסוק נג
• לפירוש "פסוק נג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
צמתו בבור חיי זה יון. וידו אבן בי שהחריבו את הבית. צפו מים על ראשי זה רומי שעברו עלי ראשי וצערוני למאוד וק"ל:
פסוק נה
• לפירוש "פסוק נה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
קראתי שמך ה' מבור תחתיות היינו כמש"ה נפלה ולא תוסיף קום ר"ל באם שנפלה כל כך עד שלא תוסיף לנפול דכבר היא מטה מטה ואז קום בתולת ישראל. וז"ש קראתי שמך ה' מבור תחתיות מתכלית הנפילה שאי אפשר עוד לנפול וק"ל:
פסוק נו
• לפירוש "פסוק נו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
קולי שמעת אל תעלם אזנך וכו'. דלפעמים הקב"ה מושיע את ישראל טרם יקראו בשביל שממאס בתפלתם ולכך ביקש הנביא קולי שמעת אל תעלם אזנך ולא תמאס בתפלתי אף לרוחתי ר"ל שתרויח לי ותושיעני אעפ"כ תשמע לשועתי וק"ל:
פסוק נז
• לפירוש "פסוק נז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
קרבת ביום אקראך וכו'. ר"ל קרבת ביום אקראך וגם אמרת אל תירא כי רבת ריבי גאלת חיי והושעת לי. אבל אין זה מספיק רק אראה נקמה מהם ולכך ראית ה' עותתי שפטה משפטי לעשות נקמה בהם וק"ל:
פסוק נח
• לפירוש "פסוק נח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק ס
• לפירוש "פסוק ס" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראית כל נקמתם כל מחשבותם עלי דברשעים הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה ולכך תדין אותם על המחשבה וק"ל:
פסוק סא
• לפירוש "פסוק סא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
שמעת חרפתם וכו'. דהנה יש להבין דנ"נ וכן טיטום הרשע חרפו שמו הגדול הלא גדול שמו בגוים קורין אותו אלהא דאלהא ואיך חרפו אותו. אבל ובאמת לא חרפו אותו בלב שלם רק לפתות ישראל ולומר איה אלהיכם המושיע אתכם וכדומה למען יסורו גם הם מאחרי ה' ולהביא ספק אמונה בלבם. אך באמת ישראל קדושים הם ואין משגיחים בזולתם. וז"ש שמעת חרפתם ה' והמה חרפוך באמת לפתות אותי יען כל מחשבותם עלי להסיתני וק"ל.
פסוק סג
• לפירוש "פסוק סג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם. שבתם הוא לשון עכבה כי בעו"ה להם עיכוב וקימה זמן רב מתמידים בממשלתם. והטעם דכל שרי האומות מקבלים שפע ע"י שירה שאומרים ולכך אצל יעקב שהגיע זמנו של שרו של עשו לומר שירה אמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה דע"י השירה מקבל השפע וכשכלתה השעה ההיא אז יורדים כי לא בכל יומא אומרים שירה. אמנם כשאנחנו תחתם בגולה ואנו אמרים שירה בכל יום עי"ז השפע מגיע לשר שלהם שאנו שרוים תחתיו בגולה. וז"ש שבתם וקימתם הביטה שמתמידים בממשלתם והטעם שאני מנגינתם וע"י שירה שלי אני נותן להם השפע וק"ל:
