איסור והיתר לרבנו ירוחם/יח
לב מנהג לקורעו ולהוציא דמו ולחתוך ערלתו כדי שיצא הדם דרך שמנוניתו כדתנן (פכ"ה דק"ט ע"א) הלב קורעו ומוציא את דמו ומולחו כבשר ואז יש לו דין בשר.
לב שנמלח או שנצלה בלא קריעה קורעו אח"ך ומותר כי מה שבלע פולט ונופל לארץ דתניא (שם ע"ב) קורעו לאחר בישולו ופי' ר"י בשם ר"ת דהאי בישול ר"ל צליה אבל המיימון פי' בישול ממש ופי' אם לא קרעו אחר בשולו בלב עוף אבל בלב בהמה שיש כזית דם חייב כרת וכן פי' אפלסי. לב שנתבשל בלא קריעה אסור שהרי נתבשל בדמו וצריך ס' כנגד הלב וכן המנהג כר"ת.
לב הדבוק בחתיכה קטנה בשעת בשול ואין בה ס' כנגד הלב אם יש מה שבקדרה ס' הכל מותר אפי' החתיכה שהלב דבוק בו אבל הלב עצמו אסור שהרי נתבשל בדמו. ואם הוציאו החתיכות ונתנו בקערה אותה חתיכה שהלב דבוק בה אסורה דאין בה ס' לבטל דם הלב ושאר החתיכות מותרות אע"פ שנוגעים חמות זה לזה כדפי' ר"י גבי טיפת חלב לקמן אבל אם העוף שלם והלב דבוק בו בשעת בישול העוף מותר דיש בעוף ס' נגד לבו והלב אסור ס' התרומה ור"ל אפי' כשהוציאוהו חם בקערה העוף מותר וכן הדין בכבד אך גדול הוא מן הלב ואין בעוף ס' מן הכבד ושמא דכן הוא האמת שאין צריך שיהיה ברוטב ס' נגד כל החתיכה ואפי' מקצתה חוץ לרוטב והחתיכה עצמה מבטלין הדם כל זמן שאין החתיכה עם הלב בעוד שהיא חמה ואומ' ראבי"ה שהחתיכה שהלב דבוק בה נעשת נבילה בשעת בישול וצריך ס' מן הרוטב נגד כל החתיכה וכ"כ בדור"א ובסמ"ג הביא תשובת ר"י וז"ל מעשה בטלה שנמלח ונתבשל עם הלב ולא קרעוהו בתחילה השיב ר"י בר שמואל אם יש ס' בין המים והטלה נגד הלב נ"ל דמותר אם היה הלב מכוסה בכל שעה במים אך לא נתיר עתה מטעם זו לפי שנ"ל שרש"י היה משער בכל החתיכה אע"פ שהכל מכוסין במים עכ"ל וצ"ע.