איסור והיתר לרבנו ירוחם/יז
כבד אפי' לאחר זמן שנמלח ושהה שיעור מליחה אין לבשלו לבדו בקדירה ולא עם בשר כי אית ביה דם ופולט תמיד וכן נהגו כל ישראל אלפס ומימוני. ואם בשלו הכבד מותר כי פולט הוא ולא בולע וכל מה שעמו אסור הן בשר הן קדירה אם אין ס' כנגד כל הכבד כדתנן במס' תרומות (פ"י מי"א ועיין חולין דק"י ע"ב) הכבד אוסרת ואינה נאסרת כך פרש"י אבל אחר צליה מותר לבשלו וכן המנהג וכן פי' ר"י אלפס.
כבד אין לצלותו בשפוד א' עם בשר ולא מולחו עם בשר ובדעבד שרי ואפי' הכבד הוי למעלה דדמא משרק שריק כדאמר מרימר (פרק כ"ה דקי"א ע"א) הלכתא כחלא וכבדא עלויה בשרא שרי בדעבד.
כבד לצלייה מנקבו בקוץ בעומק בהרבה מקומות או חותכו בתחת בשתי וערב כי הדם מתאסף בסמפונות ואז אחר הצלייה מותר לבשלו דכיון שנצלה לא יפלוט עוד ואם לא עשה כן קורעו אחר צלייתו ויצא הדם הכנוס.
כבד דבוק או נפרד ותחוב בעוף בתוכו בעת צליה קולף מבפנים סביב הכבד וזורקו והשאר מותר דדם מידב דייב והרי כבד עילויה בשרא.
כבד דבוק בחתיכה או בעוף שלם דינו כלב הדבוק בחתיכה כדבסמוך כי כבד גדול ואין בעוף ס' כנגד הכבד וכן כ' ראבי"ה שיש בעוף ס' כנגד לבו ולא נגד הכבד.