יש שני מיני "כיבוס":    ( א ) להסיר הכתם; וזה על ידי שפשוף היטב במקום הכתם. ( ב ) במקום שאין שם כתם דהיינו טבילה לטהרה . (תזריע סימן קלד, וסימן קעט)

והנה פעל ’כבס’ וכן פעל ’רחץ’ בא בתנ"ך תמיד על הדבר שמסירין ממנו הכתם, לא על הכתם המוסר (צו סימן סג). אמנם בפרשת נגעים פעם מיחס הכיבוס אל הנגע ופעם אל הבגד. והוא,

  • שבמקום שלא סר הנגע על ידי הכיבוס -- ייחס הכיבוס אל הנגע, כי לא יוכל ליחסו אל הבגד כיון שהבגד לא נתכבס, לא מצד ההוראה על הסרת הכתם (דהא לא סר הנגע), ולא מצד ההוראה שבא במים (דהא אינו מכבס כל הבגד). ובזה בא תמיד פעל ’הֻכַבֵס’ מורכב מן הפעל והתפעל, כי לא נתכבס באמת.
  • אבל במקום שסר הנגע ייחס הכיבוס אל הבגד כדינו.

( תזריע ס' קסט, וסימן קעט. ועיין מצורע סימן קסג )