איכה רבה ד ה
מעשה באחד מגדולי ירושלים דאמר לטליא זיל ואייתי לי מיא, והוה מצפי ליה על ריש איגרא. אתא, אמר ליה: לא אשכחת מיא. אמר לו: טרוף קולתיך קומיי, וטרף קולתיה קומוהי. וטרף הוא נפשיה מן רישא דאיגרא ונפל ומת. ונתערבו אבריו עם החרסין. ועליו הוא אומר: איכה נחשבו לנבלי חרס.