איכה רבה ד ד
מעשה בר' יהושע בן חנניה, שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורין בקלון. הלך שם, ראה תינוק אחד יפה עינים טוב רואי, וקווצותיו סדורות לו, עומד בקלון. עמד על פתחו לבדקו וקרא עליו הפסוק הזה: (ישעיה מ"ג) מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים. ענה התינוק אחריו: הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. כיון ששמע ר' יהושע קרא עליו: בני ציון היקרים המסולאים בפז. וזלגו עיניו דמעות. ואמר: מעיד אני שמים וארץ, שמובטח אני בזה, שמורה הוראה בישראל. והעבודה, שאיני זז מכאן, עד שאפדנו בכל ממון שיפסקו עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה. ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. ומנו? ר' ישמעאל בן אלישע. דבר אחר: מה היתה יקרותן? שלא היה אחד מהן הולך לסעודה, עד שהיה יודע עם מי סועד. ולא היה חותם, עד שהיה יודע עם מי חותם. לקיים מה שנאמר: (שמות כ"ב) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. דבר אחר: מה היתה יקרותן? שלא היה אחד מהן הולך לסעודה, אלא אם כן הופך יד אונקלי שלו. וכל כך למה? כדי שלא יטעננו אחר טענת חינם. דבר אחר: מה היתה יקרותן? שלא היה אחד מהן טוען טענת חינם. רבי שמעון בן גמליאל אומר: זה מנהג גדול היה בירושלים, פורשין מטפחת על גבי הפתח. כל זמן שהמטפחת פרושה, אורחין נכנסין. נסתלקה המטפחת, אין רשות לאורחין להכנס, אלא שלש פסיעות. דבר אחר: מה היתה יקרותן? שהיו מוסרין הסעודה לטבח. אם נתקלקל דבר בסעודה. היו עונשין את הטבח. הכל לפי כבודו של בעל הבית, והכל לפי כבוד האורחין. דבר אחר: מה היתה יקרותן? בשעה שאחד מהן עושה סעודה, היה צר כל מיני סעודה במפה. וכל כך למה? מפני איסטניסיה. כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו. אמר רבי חייא קרא בשם ר' שמואל בר נחמן מיום שחרב בית המקדש, בטל יין קרוש וזכוכית לבנה. ולמה קורין אותה לבנה? שהיתה מתקפלת.