אור חדש/פרק ה/פסוק א

פרק ה/פסוק אעריכה

וצומו עלי שלשת ימים (אסתר ד, טז) וגומר מה שאמרה אסתר צומו עלי שלשת ימים מפני כי הם רבוי ימים וכמ"ש ז"ל (אסתר רבה ט, ב) ימים שנים רבים שלשה ואין הקב"ה מניח הצדיק בצרה יותר משלשה ימים מטעם זה כי מאחר ששלשה הם רבוי ימים ואין מידת הש"י שיהיה הצדיק בצרות תמיד ואם הצדיק בצרה זמן מה אין קשיא כי אפשר שלא יהיה דבר מה חסרון בצדיק אבל שיהיה שלש ימים שנקראים רבים וכאלו היה תמיד בצרה אין הקב"ה מניח הצדיק בצרה כמו זו וכך אמרו במדרש (בראשית רבה נו, א) ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק (בראשית כב, ד) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו, ב) ביום השלישי של שבטים שנאמר (בראשית מב, יח) ויאמר (ספר אור חדש עמוד קנח) אליהם יוסף ביום השלישי.

ביום השלישי של מתן תורה שנאמר (שמות יט, טז) ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ביום השלישי של מרגלים (יהושע ב, טז) ונחבאתם שמה שלשת ימים, ביום השלישי של יונה שנא' (יונה ב, א) ויהי יונה במעי הדג בהיות הבוקר, ביום השלישי של מרגלים (יהושע ב, טז) ונחבאתם שמה שלשת ימים, ביום השלישי של יונה שנא' (יונה ב, א) ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים, ביום השלישי של תחיית המתים (הושע ו, ב) יחיינו מיומים, ביום שלישי של אסתר שנאמר (אסתר ה, א) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות באיזה זכות רבנין אמרין בזכות ביום השלישי של מתן תורה ור' לוי אמר בזכות יום השלישי של אברהם ע"כ, הרי לך כי אין ראוי שיהיה הצדיק בצרה יותר מג' ימים מטעם אשר אמרנו ומה שהם חולקים על ויהי ביום הג' ותלבש אסתר מלכות (שם) באיזה זכות למר בזכות שלישי דמתן תורה ומר אמר בזכות ויהי ביום השלישי דאברהם דבר זה ההוא עמוק ומופלג ומזה תבין ג"כ מ"ש (אסתר רבה ט, ב) שאין הקב"ה מניח הצדיק בצרה יותר מג' ימים וזה שיש לישראל דביקות אל הש"י מצד היושר והצדק שנמצא בהם ולפיכך דביקים בו יתברך כי כל אשר עמו הכל יושר ובשלשה יש בו היושר כי כל שלשה יש בו אמצע שהאמצע הוא היושר והשני' הם הקצוות ולכך אין ראוי שיהיה הצדיק בצרה יותר מג' ימים מאחר כי בשלשה יש בו מדת הצדק שהוא מדת היושר ומצד זה יש דביקות לצדיק עם הש"י וחולקים מצד מה הדביקות בו יתברך יותר כי למר הדביקות הזה הוא מצד התורה שהיא שכלית ומצד זה הוא הדביקות בו יתברך ובודאי היו בעלי תורה והיו לומדים תורה בתמידות ולכך הוציאם השם יתברך מן הצרה הזאת ולמר הדביקות בו יתברך הוא מצד שהיו מתענין ומתפללין אל הש"י וכל אחד יש לו טעם מופלג מאוד כי למר בזכות מתן תורה שהתורה היא שכלית וראוי' שיהיה מצד זה הדביקות הגמור בו יתברך ולמר ראוי לזה העקידה לפי שיצחק מסר נפשו אל הש"י לגמרי וזהו הדביקות הגמור ובאותו זמן היו מתענין וממעטין נפשם ודמם וזהו עניין העקידה שכמו שיצחק מסר נפשו אל השם יתברך גם כן נחשב זה כאלו הקריבו נפשם אל השם יתברך ומחלוקת שלהם עניין מופלא מאוד מאוד ומה שאמר (שם) וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום ואל תאכלו ואל תשתו וקשה פשיטא שאם יצומו לא יאכלו ולא ישתו ולמה היה צריך לכתוב ועל פי הפשט יש לפרש שכך אמרה שאם יהיה נודע להם התענית קודם שהתחיל אז יצומו עלי שיהיה זה תענית ואם לא נודע ולא קבלו הצום ואף אם לא קבלו הצום אל יאכלו ואל ישתו ואפילו אם הרוב לא קבלו התענית לא יאכלו ולא ישתו ומפני כך אמרה וצומו עלי שיהיו נגררים אחרי וכיון שאני קבלתי הצום וגזרתי התענית על כל הצבור כאלו קבלו עליהם ולא יאכלו ולא ישתו אבל במדרש מפרש כי רמזה להם שיהיה התענית תשובה על מה שאכלו ושתו מסעודת אחשורוש וכנגד זה לא יאכלו ולא ישתו ויהיה להם צום כדי לכפר על חטאם וכך יהיה כוונתם וזה אמרם במדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו וכי יש לאדם צום ואוכל אלא אתם צמתם על שאכלתם ושתיתם מסעודתו של אחשורוש והיאך היו צמים שלשה ימים לילה ויום ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום ולמה ג' ימים שאין הקדוש ברוך הוא מניח הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים וכן הוא אומר (יהושע ב, טז) ונחבתם שמה שלשת ימים וכן אתה מוצא בנינוה, ופירש המדרש הזה כמו שאמרנו שרמזה להם אסתר מה תהיה הכוונה בצום הזה ואמרה שכך תהיה הכוונה שלא יאכלו וישתו ובזה עושים תשובה שאכלו ושתו בסעודת אחשורוש ואמר שאין צריך רק שלשה ימים בצרה והרי יש כאן מקצת יום ראשון וכל השני ומקצת השלישי וזה גם כן נחשב שהיו שלש ימים בצרה ולכך נאמר בזה שהיו שלשה ימים בצרה והש"י שמע תפילתם וכן מוכח הכתוב שאמר ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום (שם) והיה לו לכתוב שלשה ימים ושלשה לילות אלא שלא היה זה (ספר אור חדש עמוד קנט) שלשה ימים רק כי מקצת היום נחשב ככולו ולכך אמר לילה ויום שכל התענית לא הוה רק לילה ויום רק שהיו מפסיקין מבעוד יום וכן מקצת לילה וכמה ימים בחודש שהיה הצום יתבאר לקמן בפסוק ויאמר המלך ע"ש ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה, א) ולא כתיב בגדי מלכות מפני כי גם ההדיוט יכול ללבוש בגדי מלכות אבל אסתר שהיתה מלכה כאשר לובשת בגדי מלכות והיא מלכה בזה שייך לומר שלבשה מלכות לגמרי ואצל שאר מלכה שייך לומר ותלבש בגדי מלכות שאף שהיא מלכה מ"מ אינה ראויה למלכות לגמרי ולכך לא שייך ותלבש מלכות אצל שאר מלכה רק אסתר שהיתה ראויה למלכות לגמרי לכך שייך לומר עליה ותלבש מלכות.

ובגמרא (מגילה דף יד:) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (שם) בגדי מלכות מבעי ליה אמר רבי אליעזר אמר רבי חנינא מלמד שלבשתה רוח הקודש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם (דברי הימים א יב, יח) ורוח לבשה את עמשי, וביאור זה כי אסתר כאשר לבשה בגדי מלכות כמו שאמרנו בזה ג"כ לבשה רוח הקודש כי רוח הקודש היה מלביש אותה שהיה עליה רוח הקודש ולכך כתיב ג"כ ורוח לבשה את עמשי כי הרוח היה מלביש את עמשי שהיה שורה עליו הרוח וכן ותלבש אסתר מלכות ר"ל כאשר לבשה מלכות אז היה שורה עליה רוח הקודש.

ותעמוד בחצר בית המלך (אסתר ה, א) ובמד' (אגדת אסתר ה, ב) אל תרחק ממני כי צרה קרובה (תהלים כב, יב) אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני בשעה שגזר אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד נכנסה אסתר בלא.

רשות שנאמר (שם) ותעמוד בחצר בית המלך שבעה קנקלן יש למלך נכנסה בלא רשות לקנקל אחד ולב' ולג' כיון שנכנסה לחצי קנקל הד' התחיל מחרק את שיניו ומכסכס אמר חבל על דמובדין ולא משתכחין ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא רצתה וזו נכנסה כזונה בלא רשות עמדה לה באמצע הקנקל הראשונים לא היו יכולים לעכבה שכבר עברה על רשותן האמצעיים לא היו יכולים לעכבה שעדיין לא עברה על רשותן והיו מהרהרים עליה, ופירש זה כי הוקשה מה עלה על דעת אסתר שתבא לפני המלך ובודאי כל מלך יש לו שומרים בפתח ואם כן השומרים לא יניחו לה לכנוס לעבור גזירת המלך ואיך נעשה דבר זה שהניחו השומרים אותה לכנוס ולכך פירש זה כי שבעה קנקלין דהיינו שבעה פתחים היה למלך זה לפנים מזה ואם היה פתת אחד השומר אשר יושב בפתח מוטל עליו לשמור שלא יכנוס אחד לשם כי לכך הוא שומר עליו אבל כאן היו שבעה קנקלין ולכך היו אומרים הראשונים כאשר נכנסה כי אין עלנו למחות מאחר שכבר נכנסה ודבר זה מוטל על אותם שהם שומרים באמצע ולא עלינו והאמצעים אמרו כי אין עלינו כיון שעדיין לא עברה על האמצעים וכאשר עברה מן האמצעים אמרו שכבר עברה מרשותן ומפני שאסתר היא מלכה כל אחד היה ירא לעשות דבר כנגדה וכל אחד היה מטיל על האחר וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קאי מדחי ליה אבל אחשורוש שהושיב אותם דעתו היה כי כל השבעה יהיו שומרים ואף על גב שהם מחולקים כלם הם לשמירה אחת והם ז' שומרים ביחד ולפיכך על כולם ביחד לשמור ולפיכך אף האמצעיים יכולים לעכבה אף שעדיין לא עברה רשותן ואם הז' שומרים הם אחד יכולים האמצעים לומר למה העברת על ראשונים רק מפני שאסתר היא מלכה חלקו הם עצמם לומר כי ז' שמירות הם ולכך לא יוכלו לומר כך האמצעיים.