בביאור ההקדמה העשרים, האומרת, שכל מחויב המציאות בבחינת עצמותו, הנה אין סבה למציאותו באפן מהאופנים ולא בעניין מן העניינים.
ההקדמה הזאת גלויית האמת משלפניה, מהיפך הסותר. וזה, כי אשר למציאותו סיבה, איננו מחויב המציאות. יחויב בהכרח, שהמחויב המציאות אין למציאותו סיבה. והפלא, איך לא חיברה עם התשע עשרה.