אוצר ישראל/א/אגרוף
אֶגְרֹף (הוראת המלה אגף וכף, בהוספת הרי״ש כמו שבט:> שרביט): יד כפופה וסגורה נכונה להכות (שמות כ״א י״ח; ישעיה נ״ח ד׳). ובלשון המשנה מלא אגרוף גדול, זהו אגרופו של בן בטיח (כלים פי״ז י״ב) או בן אבטיח שהיה אגרופו גדול כראש איש (בכורות ל״ו :), בעל אגרופין הוא איש בעל כח תקיף ועריץ. תודוס איש רומי היה בעל אגרופין (פסחים נ"ג :) בעלי אגרוף באין ונוטלין בזרוע (ירושלמי פאה פ״ז) ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכלם בני יפת תואר ומגדלי בלורית יושבין בקרוניות של זהב ומהלכין בראשי גייסות, והם בעלי אגרופין של בית דוד דאזלי לבעותי עלמא (קדושין ע"ו :).
מלחמת אגרוף, להרגיל את הגוף לתנועה וחילוץ העצמות ולעורר בו כח ועצמה. היה משחק בין היונים הקדמונים. ואולי מרומז הוא בכתובים „המלמד ידי לקרב ואצבעות למלחמה (תהלים קמ״ד א׳). המשחק הזה מצא לו מהלכים באנגליא ואמיריקא, ובשנים האחרונות החלו גם נערי בני ישראל בארצות האלה להראות כחם ועצם ידם בין בעלי האגרופין אשר „החכמה” הזאת (pugilism) היא אומנתם. ע״ע אתליטין.
ביבליוגרפיא : לעווינזון, שרשי לבנון ע' גרף; בן יהודה מלון הלשון העברית ע׳ אגרוף.