אוהב ישראל/פרשת תצוה

ואתה תצוה את בנ"י גו' שמן זית גו' נר תמיד. יש לרמז בזה בהעיר לב ושום שכל. דהנה ענין המנורה ונרותיה. הם בסוד ז' ימי הבנין בסוד הפסוק שאמר נעים זמירות ישראל. לך ה' הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד כי כ"ל בשמים ובארץ. לך ה' הממלכ"ה והמתנשא לכל לראש. וע"י אלו ז' מדות וכוחות נשגבות עליונות. נתגלה ונתפרסם כח גדולתו וגבורתו ורוממותו בעולם כי הוא ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל. והוא מושלל מהשגה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. רק מחמת שהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא רצונו הטוב להיטיב לברואיו להפליא ולהגדיל חסדו וטובו בעולם. ולמנדע דאיהו רב ושליט ויכירו וידעו כל באי עולם גודל טובו וחסדו ורוממותו. וע"כ האצי"ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה אלו הז' מדות וכוחות עליונים. וע"י נתגלה ונתפרסם חסדו ויראתו ורוממותו בעולם. והן הם הז' ימי בראשית. יום הוא לשון בהירות ואור. ויום ראשון של שבת הוא מדתו של א"א ע"ה בחי' מדת יד ימין. ויום שני הוא מדתו של יצחק אע"ה. שהוא בחי' מדת יד שמאל כביכול וכן כולם כנודע. ואלו הז' מדות הם בחי' כלים וצמצומים לקבל השפע קדושה שמן משחת קודש דנחית ונמשך מחכמה עילאה קדישא. והם דוגמת הנר אשר הוא כלי וצימצום לקבל השמן והפתילה והחכמה נק' יו"ד. ועדיין הוא טמיר וגניז בלי שום התגלות עד שנצטייר בהבנה עולם הבינה. והבנה הוא ע"י אותיות. ואז משם נתגלה ונתפרסם השפע עילאה קדישא שהוא השמן משחת קודש כל השבע מדות הק'. וזהו סוד ב' מן בראשית. כזה שהוא נקודה בהיכליה. כי יו"ד הוא נקודה קטנה וע"י התלת ווי"ן והקוי"ן של הב' נתגלה לעולם הבינה ומשם להז' מדות הק' בסוד ז' תיבין של בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ויש ג"כ בזה הפסוק. כ"ח אותיות נגד ך"ב אותיות התורה. וה' אותיות מנצפ"ך. שהם ז"כ אותיות. והשמן משחת קודש המחי' אותן כי החכמה תחי' בעליה ונעשה כ"ח. וזהו הכח העליון הק' כביכול המשפיע ומאיר להז' תיבין סוד זי"ה. ע"י עולם הבינה והם בסוד ז' קני המנורה שהם הכלים המצמצמים ומקבלים את השמן. כי כולם בחכמה עשית:

והנה כתיב ובדעת חדרים ימלאו. ועיקר היחוד והקישור של חו"ב שהם תרין ריעין דלא מתפרשין הוא ע"י הדעת העליון הק'. שהוא מייחד ומקשר אותם כביכול וכמבואר לעיל. והדעת העליון הק' הוא בחי' מדתו של משרע"ה כנודע להבאים בסוד ה'. וכמבואר בכהאר"י הק' ז"ל שתיבת מש"ה הוא מספר השני שמות הק' א"ל שד"י שעל ידם בא התגלות השפע לעולם הבריאה. וגם מש"ה הוא מספר דשם ע"ב הק' בריבוע שהוא הוי"ה במילוי יודי"ן ומספר שם אהי"ה הקדוש במילוי יודי"ן כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וא"ו יו"ד ה"י וא"ו ה"י אל"ף ה"י יו"ד ה"י ושני שמות הק' האלו עולים ממש מכוון כמספר מש"ה ואלו השני שמות הק' הם סוד חכמה ובינה ומתייחדים ע"י הדעת הק' בחי' מש"ה. ומתגלים לעולם הבריא' ע"י השני שמות א"ל שד"י. והנה הבורא בהוב"ש לגודל רב טובו וחסדו רצה להיטיב לישראל עם קרובו וציוה אותם שיעשו את המשכן וכליו הכל בדוגמא עליונה כביכול ושעל ידם יתמשך ויתרבה שפע הק' לכל העולמות וציוה אותם לעשות מנורה הטהורה בשבע נרותיה דוגמת ז' קני המנורה הק' העליונה וליקח למאור שמן זית זך דוגמת השמן ז"ך העליון הק' וכמבואר ועיקר היחוד והקישור הוא ע"י הדעת העליון הק' שהוא בחי' מדת משרע"ה. ולזה ציוה הבורא בהוב"ש למשרע"ה ואתה תצוה את בנ"י הוא מלשון צותא וחיבור ויקחו אליך שמן זית זך. היינו שהם יביאו אליך שמן ז"ך כפשוטו ואתה תקשר ותייחד ותכוין להשמן ז"ך העליון הק' והטהור בסוד ז"ך אותיות וכנ"ל. ותקשר ע"י מדתך שהוא הדעת העליון הק' השמן עם ז"ך וכנ"ל. ובזה יהיה למאור ולהעלות נר תמיד. היינו להמשיך השפע משח רבות עילאה קדישא אל הז' קני המנורה שהם בסוד שבעה ימי בראשית שהם בסוד ז' נרות ולהעלות נר תמיד. וזה יהיה ע"י אהרן ובניו הק'. כי כהן הוא בסוד החסד וכשידליקו המנורה בכוונה זכה ונקיה בזה יומשך שפע טובה וחסד אל עליון ית' אל כל העולמות ועלייה לכל העולמות. והמשכיל יבין:

או יאמר ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך גו'. והוא ע"ד רמז דהנה שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע וכו' עד שבא ר' עקיבא ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כי את לרבות הטפל לו. והנה ידוע כאשר מתוועדים שני צדיקים יחד ומדברים יחד זע"ז אז נעשה יחוד והתקשרות העולמות ונפש נתקשר בנפש. וטעם הדבר הוא לאשר עיקר חיות האדם הוא המחשבה בסוד החכמה תחיה בעליה. ומן המחשבה בא אל הלב בינה ליבא ובה הלב מבין ומן הלב בא ע"י השית עזקין דקנה אל הפה בסוד מלכות פ"ה. ונמצא ע"י ה' מוצאות הפה נתגלה הכל ונתוודע כל המחשבות והחכמות סתומות. ועיקר החיות תלוי בדיבור. ולזה כאשר שני צדיקים מדברי' זע"ז נפש נתקשר בנפש. ואז נעשה יחוד וזיווג והתקשרות העולמות כי מה שהאיש הישראלי עושה למטה נרשם ונארג למעלה כביכול והכל הוא ע"י הדיבור בקדושה. וכן חז"ל קראו ליחוד וזיווג בלשון דיבור כמו ראוה מדברת וא"כ כיון שע"י הדיבור יוכל להתקשר נפש חבירו בנפשו בודאי מהראוי להאיש הישראלי לשמור א"ע מלדבר מטוב עד רע עם אדם אשר נפשו לא מטוהרה. ובפרט עם אנשי בליעל הידועים לו. כי ח"ו פן ידבק בו מאומה מן החרם ומן הס"א השולטת באדם ההוא ע"י דיבורם יחד ובפרט בדורות הללו מהראוי להרחיק א"ע אפילו מן הספיקות ואפילו ללמדם דרכי ה' צריך לשמור א"ע מלדבר עם שאינם ידועים ומוחזקים אצלו בכשרות. כי ח"ו סכנה יש בדבר להאיש הישראלי ההולך בדרך ה' בתורת ה' תמימה משיבת נפש. אמנם כן עצה היעוצה להצדיק הצריך בהכרח לדבר עם ב"א העומדים לפניו ללמדם מוסר ולהבינם ולכוונם לדרכי ה' ית'. זאת היא העצה שידבר לכללות האנשים העומדים לפניו וכל בי עשרה שכינתא שריא. ואפילו בעת המצטרך לדבר אל אדם אחד יחידי וללמדו מוסר יש ג"כ עצה לזה שידבר הצדיק דבריו לכללות בחי' שורש מקורי נשמות בנ"י שהוא השכינה הק' ומדבק הצדיק א"ע באור השכינה הק' ועי"ז יוכל להמשיך לכל או"א מהעומדים לפניו דברי מוסר השייכים לכ"א לפי בחי' נשמתו והבנתו ולפי המצטרך אליו בעת ההוא. ודבר זה מרומז כאן בפסוק ואתה תצוה את בנ"י. כי משרע"ה היה מביט באספקלריא המאירה באור פני מלך חיים והיה במדריגה רם ונשא מבנ"י ואיך ידבר עמם לירד ממדריגתו הרמה ח"ו ע"י הדיבור שידבר עם אנשים שאינם יקרי הערך כמוהו. לזה א"ל הקב"ה ואתה תצוה את בנ"י. היינו עצה שיוכל לדבר ולצוות את בנ"י מצות ה' והיינו באופן זה תצוה את בנ"י את היינו השכינה הק' כנודע מספה"ק. וזהו את בנ"י לצוות ולחבר במקור שרשי נשמות בנ"י שהוא השכינה הק' ובה תדבק:

אמנם כן עכ"ז צריך להבין ולדעת מדוע יעשה ה' ככה לנשמות גדולות ממחצב אור בהיר בשחקים נשמת הצדיקים יקרי הערך אשר ממקום גבוה קאתו אל זה העולם והש"י מריק עליהם שפע נבואתו ורוח קדשו שידברו בזה עולם השפל. והלא יותר היה טוב להם לכאורה לבל יהיו במעלת הנבואה ולא יצטרכו לדבר אל העם ומה גם שהדבר הוא מסוכן ח"ו וכנ"ל. וגם הוא לכאורה פחיתות אל הצדיק להשתלשל ולירד ממדריגתו הרמה בקודש אשר מחשבתו דבוק בכל עת בעלמין עילאין קדישין. וגם כי ראינו כי הנביאים היו הולכים בשמחה רבה לדבר דברי נבואתם אשר הושם בפיהם זהו כי כן דרכי הצדיקים למסור נפשם ורו"נ ברעות אלהא קדישא כדי לקיים דברי ה' אלהים. אכן למה עושה זאת הקב"ה וב"ש אל הצדיקים. אכן י"ל כי הנה ידוע כי כל העולמו' הם מקבלים שפע הק' ממקור העליון בסדר השתלשלות העולמות מעילה לעלול ומעולם לעולם עד עולם השפל התחתון ושם יעמוד כי משם ואילך אין למי להשפיע ואין מי שיקבל ההשפעה. וזה העולם הוא עיקר הנשפע והמקבל ובכל יום ויום בא אליו השפעתו כפי הצריך אליו בשלימות. רק לפי שינוי ערך המקבלים. ובאותו עולם התחתון הנשפע לא יתרבה השפע יותר מכפי המצטרך אליו מאחר שהוא רק נשפע ומקבל ולא בבחי' שום משפיע כלל. אמנם העולמות העליונים שהם ג"כ בבחי' משפיעים יוכל להתרבות בהם השפע בברכה נדיבה יותר ויותר מכפי המצטרך. מאחר שכאו"א צריך להשפיע לעולם שלמטה ממנו ואין שיעור קצוב לבחי' משפיע כי אולי יצטרך להשפיע עוד יותר. ועפ"ז הדרך הוא ג"כ כוונת הנביאים אשר שם ה' בפיהם דברי נבואתו לדבר אל בנ"י וללמדם דרכי ה' ית' ולהשפיע לעולם התחתון ע"י דברי קדשם וא"כ הם נק' בבחי' משפיעים. ואין שיעור וערך אל השפע רבה הנשפע על הנביאים שפע עילאה קדישא וחכמות אלוהות מאחר שהם משפיעים וכנ"ל. ובפרט כאשר בנ"י שומעים ומקבלים דבריהם ומטיבים דרכם בעבודת אלוהות אזי יהיו נצרכים לתוספת אור. ואז יבוא ויתרבה אל הצדיק ג"כ תוספות אור ברום המעלות בקודש שיוכל להשפיע אל העם לפי המצטרך אליהם כפי בחינתם וזהו בודאי עיקר נחת רוח ושעשועים יום יום ומעלת הצדיק כשמקבל תוספת הארה וקדושה וזהו מרומז בפסוק ואתה תצוה את בנ"י וכנ"ל. וא"ת ל"ל להכניס עצמי בזה ולצמצם א"ע וכנ"ל לז"א ויקחו אליך שמן זית זך. ר"ל כי עי"ז שתדבר אליהם דברי נבואתך ותלמדם דרכי ה'. ותהיה אתה בבחי' משפיע יתוסף הארה והשפעה קדושה אליך. ויקחו אליך שמן זית. משח רבות עילאה קדישא. ויתוסף לך אור התורה על ידם. בקדושה עילאה וחכמות אלוהות וזהו ז"ך היינו כ"ז אותיות התורה. וכנ"ל. כתית למאור. רמז בזה שצריך האיש הישראלי לכתת א"ע על דברי תורה במס"נ גם להיות עניו ושפל רוח. וגם לחזור כל אות ואות מאותיות התוה"ק. והכל מרומז בתיבות. כתי"ת למאו"ר. כי עי"ז יוצא אורה והשפעה קדושה ולאדליק כל בוצינין טבין ולהשפיע כל טיבו וכל חדו וברכאין עילאין קדישין. להעלות נר תמיד שיתרבה השפע בלי הפסק. והס"ת מן להעלות נר תמיד. הוא תר"ד. כי לפעמים ירד הצדיק ממדריגתו אכן הירידה הוא ג"כ לצורך העלייה. וכנודע. ולזה הוא מרומז רק בהס"ת. והכל הוא להעלות נר תמיד ולהשפיע כל הברכות וכל הטובות והישועו' להכנ"י לעילא ותתא וכיה"ר אמן והבן היטב:

ועשית את מעיל האפוד וגו' שפה יהיה לפיו וגו' לא יקרע. יש לרמז בזה דהנה ידוע מאחז"ל שהמעיל היה מכפר על לה"ר ורכילות וידוע מספה"ק כשהאדם שומר פיו ולשונו מלדבר דברי שקר ולה"ר ורכילות וליצנות וכדומה. אז בזה ודאי ינצל ממקרה לילה. וח"ו כשאדם פוגם ברית הלשון ע"י דיבורו בלה"ר ורכילות וליצנות ודברי שקר והבאי וכיוצא. אז עי"ז נפגם ח"ו ברית המעור במקרה לילה. ומכש"כ וק"ו בדברי נבלות הפה ח"ו ר"ל. והכל הוא ע"י ס"מ הרשע הוא היצה"ר הוא השטן. המסית את האדם ומדיחו מהטוב לטמא את פיו ולשונו בדברי שקר ולה"ר וכדומה. ונוק' דליה היא לילי' הרשעה מטמאת את האדם בלילה במקרה רע ח"ו. אמנם כאשר האדם שומר פיו ולשונו ושוקל את כל דיבוריו ע"י מאזני שכלו והכל בהשכל וחכמה ידבר דברי אמת וצדק וכל היום רק מישרים דובר ובפרט בדברי תוה"ק. אז בודאי ינצל בלילה ובל יפקד רע ח"ו כלל. והן הם הדברים שמרמזת לנו תוה"ק כאן. ועשית את מעיל האפ"ד. אפ"ד עולה כמספר פ"ה. (א"ה הגם כי כאן כתיב אפו"ד מלא בוא"ו. עכ"ז כל אפו"ד שבתורה הם חסרים זולת ט' הם מלאים בוא"ו כמ"ש. במסו' וזהו אפשר לרמז לבחי' וא"ו המתחברת עם בחי' פ"ה. כנודע מספה"ק. והוא הוא בחי' תשיעית למספר כנודע והבן): והיינו לעשות מעיל ומלבוש אל הפה. וזהו והיה פי ראשו בתוכו. ר"ל שיהיה להאדם פה קדוש מדבר בהשכל וחכמה שבראשו. וזהו ראשו בתוכו ר"ל להשים ראשו ושכלו לשקול את כל דבריו שיהיו דבריו במישור וצדק. וזהו ג"כ שפה יהי' לפיו סביב שישמור את כל דיבוריו לעשות להם גדר ושפה. ל"פיו ס"ביב מ"עשה אורג. ר"ת אותיות. ס"מ. ת"חרא י"היה ל"ו ל"א י"קרע ר"ת אותיות לילי' למפרע והיינו כי ע"י שעושה שפה לפיו ושומר פיו ולשונו מלדבר רע ושום בחי' דיבור רע. אז עי"ז ודאי ינצל מס"מ ונוק'. ואז לא יקרע ר"ל לא יקרה רע. ח"ו:

וע"פ הדברים האלה יש לרמז ג"כ מה שהביא בעה"ט המסורה בפסוק ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ג' ונשמע. היינו. ונשמע קולו גו'. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא. והיינו ע"ד הנ"ל. כאשר אדם שומר פיו ולשונו מכל דיבור רע. רק צדק ומישרים דובר. אז ונשמע קולו בבואו לדבר דיבוריו אל הקודש לדבר דיבורים קדושים וטהורים תמיד. אז כל אשר דבר ה' ר"ל כל דיבוריו שורה עליהם שם הוי"ה הק'. וכל דבריו הם. ה' ית'. נעשה ונשמע. שמקבל ע"ע לעשות ולקיים כל מצות ה' ותורתו הק'. גם ונשמע היינו שמשתוקק בכל עת ונפשו לו אוותה לשמוע מחדש ולהכיר אלוהותו ורוממותו ית' יותר ויותר. אז ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה הוא ר"ל שאף הכנ"י דלתתא שומעים ומקבלים כל השפעות קדושות ונהורין עילאין הנשפע אליהם ע"י מלכותא קדישא דלעילא בלי שום מסך המבדיל בינינו לבין קונינו. כי רבה היא. היינו כי דבר גדול הוא זה שמירת הדיבור פיו ולשונו. כי עי"ז נשמר מפגם הברית המעור וכנ"ל ואז נעשה במדריגת צדיק שיוכל להשפיע להכנ"י לעילא ותתא כל טוב וברכות וישועות טובות לזרע ישראל וכיה"ר אמן:

או יאמר בביאור המסורה הנ"ל. דהנה כל עבודת איש הישראל הן בתור' הן בתפלה. והן בעשיית כל המצות. אז צריך לכוין דעתו ורצונו שיהי' כל מחשבותיו ופעולותיו בלתי לה' לבדו. ולא לשום איזה פניה ח"ו. רק לדבק עצמו אל הקדושה העליונה ולהיות מבני היכלא דמלכא קדישא. וכשהאדם מזכך ומטהר א"ע והולך ממדריגה למדריגה עד רום המעלות. עד בואו אל הקודש פנימה לבחי' קודש ישראל לה'. שהוא בחי' חכמה עילאה קדישא. ואז ממשיך משם כל השפעות קדושות וכל טיבו וכל ברכאין טבין וקדישין לכל העולמות לעילא ותתא. והמשכת השפעה הק' הוא ע"י סוד הוא"ו בחי' קול כנודע. ואז האיש ההוא נק' קדוש. וזוכה להיות מבני היכלא דמלכא קדישא. ושומע כל הכרוזין וכל פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו וכל הטוב אשר ה' חפץ לעמו יתן. וזהו נרמז בהמסורה. ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ר"ל כאשר נשמע קולו של אדם בתורתו או בתפלתו רק להעלות ממדריגה למדריגה לבוא לבחי' קודש בלי שום פניה אחרת כלל. ואז הוא בא לבחי' קודש וממשיך השפעות טובות משח רבות עילאה קדישא ע"י הוא"ו בחי' קו"ל. וי"ל ג"כ. ונשמע הוא לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם. ר"ל שהוא מאסף כל הברכות טובות וישועות ע"י קולו היינו קו"ל וא"ו שהוא בחי' אל וכנ"ל והיינו ע"י המשכת הוא"ו מבחי' בואו אל הקודש. אכן עיקר הזכי' שהאדם זוכה לזה הוא שמעלה בדעתו מה אני ומה עשיתי בכל טוב פעלי ובכל דיבוריי הטובים הלא כל אשר דיבר ה' בהוב"ש הוא הוא המדבר בי כי הוא הי' בעזרי לדבר דברים בכוונה רצויה לפניו והכל הוא כח אלהותו ית' וחסדו הטוב אשר הופיע עלי. ועי"ז הוא מתעצם ביתר שאת ביראת ה'. ובאהבתו ית' ומקבל עליו לקיים תמיד מצות ה' בכוונה יותר רצויה ומעלה יותר גדולה והוא מעלה את הכל לעולם העליון הק' עולם השמיעה וממשיך משם כל ההשפעות טובות לכל העולמות ואז נעשה בבחינת קדוש וזוכה להיות מבני היכלא דמלכא קדישא ולשמוע כל הכרוזין הק'. וזהו ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכות כו' וכנ"ל והבן היטב כ"ז:

וזה הדבר אשר תעשה להם וגו' לכהן להם וגו'. במדרש הה"ד קחו עמכם דברים וגו' אמר משה רבע"ה מעונה אלהי קדם גו' אף כאן זה הדבר הוא אומר שלא התרצה הקב"ה לאהרן אלא בתפלה כו' עיי"ש צריך לדעת ולהבין מה ענין תפילה לכאן גם מהו לשון זה הדבר האמור פה דוקא והכל צריך טעם:

ובהעיר לב י"ל בשום שכל ודעת אחר אשר חנן אל דעות ה'. דהנה כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותינו וגם כתיב אך בצלם יתהלך איש וצריך לדעת מהו ענין צלם מהו ענין דמות. אכן שורש הענין הוא כי בתחלת הבריאה לכל העולמות היו כל האורות שלא היו יכולי' לכנוס בפנימיות נעשה מהם אורות מקיפים. וכן בבריאת האדם הוא ג"כ ב' בחי' אור פנימי ואור מקיף וזהו נק' בחי' צלם כמבואר בכהאר"י הק' ז"ל וצריך האד' להתאמץ ולהתקדש ולטהר בעבודתו ולזכך נפשו רוחו ונשמתו עד שיהי' נפשו מזוכך ומצוחצח לקבל האורות מקיפים. ואז נעשה מן המקיפים פנימים ובא עליו מקיפים אחרים וזהו נוהג בכל יום ויום בפרט ע"י הנחת תפילין וכאשר האדם עובד את ה' עד"ז הנה הוא גורם השפעה רבה לכל העולמות שמתנהגים על ידם וגם אצלם נעשה מן המקיפים פנימי' וידוע דהאורות מקיפי' ואורות פנימי' הכל נמשך ובא מן שם הוי"ה הק' ב"ה לעולם ולעולמי עולמים. זה הבחי' נק' צלם והנה יש עוד בחי' הנק' דמות ה' והוא בחינה התחתונה שא"א להשיג כבוד ה' רק ע"י דמות והבן זה היטב והכל ניתן ביד האדם שיהיה הוא המנהיג ושע"י יתנהגו כל העולמות וזשה"כ נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמנם השם הוי"ה בהוב"ש הוא המחיה כל העולמות. וממנו נשתלשלו כל העולמות ע"י חילופי אותיות ותמורת אותיות וחשבון כנודע למביט דעת. וע"י השתלשלות הרבה עד אין קץ ואין חקר:

ומעתה יובן מאחז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה. הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. והענין הוא כל הנביאים לא השיגו הנבואה רק בבחי' התחתונה שהוא בחי' דמו"ת והנבואה באה עליהם ע"י השתלשלות רבות. משם הוי"ה הק' בהוב"ש עד בחי' כ"ה כנודע סודו. ולכן לא היו משיגים הדבר רק בדמיון ולא גוף הדבר ההוא כאשר הוא במקורו ובשורשו. אכן משרע"ה הי' השגתו הק' ממש גוף הדבר כביכול כאשר הוא במקורו ושורשו הרמה בקודש. בעצם הוי"ה הק' בהוב"ש. וזהו זה הדבר וזהו אמרם ז"ל כל הנביאים נתנבאו בכ"ה היינו בכ"ף הדמיון בבחי' דמות וכנ"ל. הוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר והבן:

להבין הדברים בביאור יותר. צריך להקדים עוד כמה דיבורים להבין מהו ענין ז' ימי המילואים. שהי' משרע"ה משתמש בכהונה גדולה ולמה לא אהרן בעצמו גם מהו לשון מילואים גם למה ז' דוקא. גם יש לדעת מאחז"ל במה היה משרע"ה משמש בחלוק לבן שאין בו אימרא. וצריך להתבונן מאוד בדברי חז"ל וחידותם שבאמת הם רומזים לסודות נפלאים ונוראים:

אכן הסכת ושמע ישראל. ודע שכאשר עלה ברצונו ית' ויתרומם ויתנשא לברוא את העולם ולהאציל מאור קדושתו ית' אור א"ס וא"ת. ולא הי' בכח האפשרי להכיל העולם עוצם אור קדושתו וקדושת שמו הנכבד והנורא שם הוי"ה הק' בהוב"ש. לכן בר"א הקב"ה ויצ"ר ועש"ה את העולם ע"י צמצומי' ומסכי' והשתלשלות רבות עד אין קץ ואין מספר. ובכללות העולמות יש ד'. והם אבי"ע. והעולם העליון נק' אצילות. והוא בחי' שם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש במילוי יודי"ן. והוא שם ע"ב הק' והנורא. והעולם הבריאה הוא בבחי' שם ס"ג. ועולם היצירה הוא בבחי' שם מ"ה. ועולם העשיה הוא בבחי' שם ב"ן. ומעתה ראה והבן שכל העולמות הם ע"י המילואים של שם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש וצריך האדם להמשיך תמיד חיות והשפעה לכל העולמות משם הוי"ה ב"ה וב"ש מבחי' עצמותו שהוא מקור ושורש מקוריי לכל העולמות והוא ממלא כל שמהן וכשהאדם פוגם ח"ו אזי הוא גורם פגם לכל העולמות ח"ו. אמנם דע שאין האדם יכול לפגום כ"א בהמילוי של השם. ולא באותיות עצמותו של השם. ולכן אינו פוגם רק באלו ג' עולמות שהם בי"ע. אבלבעולם האצילות אין אדם פוגם ע"י מעשיו ח"ו. וכאשר האדם משים אל לבו לתקן הפגם ההוא אשר גרם באותיות המילוי אז צריך לשוב בתשובה שלימה ולמסור נפשו רו"נ לה'. ועי"ז בא שפע ואור רב משם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש מאותיות עצמותו של השם הק'. ועי"ז נתמלאו כל העולמות במילואן וטובן וזהו שאנו אומרים בבקשה ותמלא כל השמות שפגמתי ותמלא דייקא וכנ"ל ובשמך הגדול דייקא היינו עד שיתמלאו ע"י האור מקור המקורות עצמות שמו הגדול. והבן זה וצריך האדם להתחיל ולסדר תיקונו ממטה למעלה. היינו בתחלה בעולם העשיה. ואח"כ בעולם היצירה וכן ממדריגה למדריגה. וכאשר סדרו לנו אכנה"ג בסדר נוסח התפלה שע"י מעשה הקרבנו' ניתקן הנפש שהוא בבחי' עולם העשיה ואח"כ בפסוקי דזמרה הוא בחי' עולם המלאכים עולם היצירה כו'. עד תפלת שמ"ע שהוא בבחי' עולם האצילות וע"י שהתבונן בשכלו בגדלות הבורא ב"ה וב"ש ומגיע לקבלת עמ"ש בק"ש ומוסר נפשו לה' באמת כשמגיע לואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. והוא מקבל עליו כל הדברים הנ"ל באמת ובלב שלם ונתבטל ממציאות לגמרי עי"ז הוא מגיע לעצמותו ית' כביכול ולבחי' אי"ן אשר שם באור פני מלך חיים ורצונו כו'. וממשיך משם ברכה וחיים ורפואה וגאולה כאשר הוא מסודר בנוסח התפלה. כי כאשר נתעורר ההשפעה מלמעלה ממקור כל המקורות אזי נתמלאו כל עלמין בשפע רב במילואן וטובן:

והנה כן הוא ג"כ בבחי' שנ"ה ע"ד עש"ן עול"ם שנ"ה נ"פש. דהנה נודע ענין ז' ימי השבוע בכל יום הוא בהירות אחר כנודע. והם נק' ז' ימי הבנין. וכשהאדם פוגם ח"ו אזי נתמעט המילוי מהשמות הק' הנ"ל ח"ו. ונתמעט ג"כ הבהירות של כל יום וכנודע שכאשר תתרבה המילוי תתרבה השפע והאור וע"י שהאדם מתקן מעשיו באופן הנ"ל אזי נתמלאו כל השמות הק' ונתרבה ג"כ הבהירות בכל יום ויום והבן:

והנה נודע המעשה אשר עשו בנ"י וגם לקדוש ה' לאהרן היה הדבר נחשב לפגם לפי ערך רוב עוצם קדושתו של אהרן ע"ה שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. וע"י חטא זה גרמו פגם בכל העולמות שהם בסוד המילואים משם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש וגם בז' ימי הבנין וכנ"ל. והי' הדבר צריך לתיקון והיינו להמשיך אור וחיים לכל העולמות ולזיה"ב ממקור כל המקורות שהוא בחי' עתיקא דעתיקין כביכול אשר שם רחמים גדולים. בכדי שיתקנו כל העולמות ושיהיה השראת שכינתו ית' למטה. וזה לא היה יכול להיות כ"א ע"י משרע"ה שהיה מובחר אנושי והיה תמיד בבחי' ביטול מציאות לפני הש"י לכן היה בכוחו לעלות למדריגת מקום שנק' אי"ן שאין שם שום יישות כלל. לפי ערך העולמות שלמטה ממנו. אמת שנגד א"ס ב"ה הוא ג"כ בבחי' י"ש כנודע דכתרא עילאה שהוא בחי' אי"ן. אע"ג דאיהו חיוור כו' אוכם הוא לגבי עילת העילות אבל נגד עולמות שלמטה ממנו הוא נק' אי"ן. ושם הוא רחמים גדולים בלי שום הכרעת דין כלל. ומשם היה משרע"ה ממשיך אורות והשפעות לכל העולמות ונתמלאו כל עלמין במילואן וטובן ועי"ז ניתקנו ג"כ הז' ימי הבנין כיון שכל העולמות ניתקנו ונתמלאו במילואים קדושים. גם זיה"ב אשר שורשם משם נתמלאו בבהירות רב. ולכן שימש משרע"ה באלו הז' ימים דוקא. ולכך נק' מילואים. והבן:

והנה השמנה בגדים ששמש בהם הכה"ג כ' האוה"ח הק' ז"ל שהד' בגדים שגם הכהן הדיוט לבוש בהם מרמז לשם אדנ"י הק' שהוא ד' אותיות. והד' יתירים של הכה"ג מרמזים לד' אותיות של שם הוי"ה הק'. שהוא בבחי' מדה ממוצעת מדת ת"ת ולכך נק' בגדי כהונה לכבוד ולתפארת. אמנם משרע"ה ע"י מדריגת ענוה שהיה בו והיה תמיד בביטול מציאות והיתה מדתו נוגעת בבחי' אי"ן. דהוא עתיקא דעתיקין דשם הוא רק לובן העליון ולא שום גוון כלל היינו כי כל העולמות הם בבחי' מקבלים מהעולמות שלמעלה מהם. והם כמו אותיות הנכתבים על קלף הלבן משא"כ ההוא אתר הנק' אי"ן הוא רק לובן ורחמים וחסדים גדולים שאין שם עדיין אפילו בחי' ציור כלל דק מן הדק מאותיות ונק' אתר דלא קיימא לשאלה. לכן קראו חז"ל במתק לשונם חלוק לבן שאין בו אימרא. וכן היה משמש משרע"ה ומה שקראוהו חז"ל חלוק היינו כנ"ל שהגם שנגד העולמו' שלמטה ממנו הוא נק' אי"ן. ומשם בא כל עיקרי השפעות עכ"ז אוכם הוא לגבי עילת כל העילות. והוא לבוש. אמנם הוא בבחי' לבוש הדבוק בעצמותו ית' כביכול. לכן קראוהו חז"ל בשם חלוק. והבן היטב:

והיוצא לנו מדברינו אלה שמרע"ה ע"י שהיה בבחי' זו לכן השיג נבואתו בלשון זה הדבר. וזהו ג"כ ענין התפלה ממש שצריך האדם לבוא למדה זו קודם התפלה ושיהיה בעת התפלה בבחי' אי"ן. וכנ"ל שיוכל להמשיך רפואה וגאולה ופרנסה כמו שהוא מסודר בנוסח התפלה וכנ"ל. ובזה מבוארים היטב דברי המדרש. שמפרש וזה הדבר שהוא בחי' תפלה והיינו ע"י בחי' זה הדבר אשר אתה במדריגה זו. תעשה להם ר"ל תוכל לתקן אותם מחטאם לקדש אותם לכהן לי. ר"ל שתביא אותם למדריגה זו שיהיה לכהן לי. תיבת ל"י הוא מרמז על ד' יודין דשם ע"ב הק' וכמבואר לעיל פ' תרומה: והמשכיל יבין כ"ז. כי דברים נפלאים הם ורחבים מני ים. ואם יש ח"ו איזה שגגה בהעתק השם הטוב יכפר. כי באהבתו תשגה תמיד: