אוהב ישראל/פרשת שקלים

כי תשא את ראש ב"י לפקודיהם גו'. במדת"נ אמר משה לפני הקב"ה משאני מת איני נזכר. השיב לו הקב"ה חייך כשם שאתה עומד היום וזוקף את ראשן ואתה נותן להם פ' שקלים. כך בכל שנה ושנה כשקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם וזוקף את ראשן. מנין ממה שקראו בענין כי תשא את ראש. שא לא נאמר אלא תשא לשון עתיד. עכ"ל המדרש תנחומא.

והנה כל לב משכיל ראוי לעורר לבבו לדעת ולהבין ענין וכוונת זקיפת ראשן של ישראל מהו. וגם מה זה ע"י קריאת פ' שקלים דוקא.

וי"ל בהעיר לב אחרי אשר חנן דיעה אל דעות ה'. הנה כתיב בסוף פ' משפטים ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. וחצי הדם זרק על המזבח ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. להבין כוונת משרע"ה בזה. למה חלק הדם לשתים והחצי שם באגנות. י"ל דהנה כתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. וזה קאי על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגולה כמו הסהר כשאינה במילואה עדיין וכמאחז"ל אכן הכל צריך טעם ושום שכל. למה היו יושבין כסדר זה דוקא כחצי עיגול. וי"ל שזה מרמז על סוד עתיק. איך קוב"ה וישראל חד אינון ומתייתדין ומתדבקין כביכול ע"י מצות התורה כי כבר נתבאר אצלנו כמה פעמים סוד ישראל עלה במחשבה להבראות. והיינו כי עיקר הסכמה הרצון הקדום הפשוט אשר עלה במחשבה הקדומה לכל הקדומים להאציל ולברוא את העולמות היה רק ע"י רצון תואר המלכות. כי אין מלך בלא עם. ולזה האציל וברא הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא כל העולמות העליונים הקדושים והעולמות התחתונים והעיקר תכלית כוונת הבריאה היה רק לגלות ולפרסם לכל באי עולם שיכירו וידעו כי הוא לבדו מלך ע"כ העולם כולו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין זולתו ומלכותו בכל משלה. וכאשר יקבלו עליהם עול מלכותו אז רצונו ית' להיטיב להם ולהשפיע עליהם כל מיני טובות וברכות וחסדים טובים ורחמים כדרכו להיטיב לברואיו. ובפרט לבנ"י עם קרובו אשר נשמותיהם חצובים ואחוזים ודבוקים בכסא כבודו ית'. ובפרט שע"י נתגלה ונתפרסם אלהותו ומלכותו ית' לכל באי עולם וכמבואר לעיל באריכות. וכל ההשפעות טובים וחסדים ורחמים הנשפעים ומאירים לכל העולמות הוא רק ע"י בנ"י שמקיימים מצות התורה ומע"ט ועסקם בלימוד התורה וע"י אתערותא דלתתא בסוד מ"נ נתעורר מלעילא מ"ד והשפעות החסדים לכל העולמות עליונים ותחתונים והמשפיע הוא בחי' דכר והמקבל הוא בחי' נוק' כנודע וכביכול כביכול הבורא ב"ה וב"ש לגודל עוצם אהבתו לבנ"י עם קרובו ולמען טובו וחסדו הגדול מצמצם א"ע כביכול וכביכול להקרא בשם בחי' פלג גופא. ובנ"י הם בחי' פלג גופא השני. והם בסוד דכר ונוק' וזהו סוד יחוד קבהו"ש היינו שהקב"ה מייחד א"ע עם נשמת ישראל וכנ"ל ע"י מעשיהם הטובים ומשפיע להם חסדים ורחמים לבחי' כנ"י ועילא ותתא. ולכן בכל מצוה ומצוה. אנו אומרים לשיקב"הו וכנ"ל. ועיקר כי זולת המקבל א"א להמשפיע שישפיע טובו וחסדו כרצונו להשפיע. והנה הקב"ה נק' אחד. וישראל נק' ג"כ אחד וזהו כאשר ב"י מקבלים עליהם עמ"ש ומשעבדים את שכלם ומדותיהם וכל הרצוניות בלתי לה' לבדו. ואין להם שום רצון ותאוה אחרת כ"א לעבוד הש"י בלבד אז הם נק' בבחי' אחד גוי אחד. משא"כ כשח"ו אינם בבחי' זו. אז אינם בבחי' אחד כי מחשבתם ושכלם מונחים אז בתאוות וחיצונית שונות. ובכל פעם נוטים כוחם ומחשבתם לדבר אחר חיצוני ר"ל. וא"כ מדותיהם ושכלם הם בפרודא שאינם במקום אחד. אכן כאשר מיישרים דרכם ומחשבותם ורצונם בלתי לה' לבדו. לעשות רצון ה' בתמים. אזי הם באחדות גמור וכאשר הם בבחי' זו בחי' אחד. אז אחד באחד יגשו. ומתייחדים כביכול עם ה' אחד ברזא דאחד וכמ"ש בזוה"ק למיהוי אחד באחד והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. ולרמז יחוד הק' הזה היו הסנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה. בבחי' פלג והחצי השני כביכול כביכול הוא הבורא ב"ה וב"ש משלים להיות אחדות גמור ואמיתי. והיינו ע"י התורה והמשפט אמת היוצא מפי הסנהדרין לכל ישראל וכולא ברזא דאחד. והנה דרך האנשים הכורתים ברית יחד והיו לבשר אחד ודיעה אחת אז דרכם למסור כאו"א נפשו עבור חבירו. ונמצא דמם מעורב יחד כי הדם הוא הנפש שהוא עיקר כח הנפשי וכמ"ש האברבנאל בס' מצמיח ישועה. דשורש הדבר של כריתות הברית הוא הנוהג שבעולם כששני מלכים כורתים ברית לתווך האהבה ביניהם ולהיות כ"א בעזר וסיוע של חבירו. אז שותין כ"א כוס יין וכ"א נוקף אצבעו ומורידין טיפה של דם לתוך הכוס. וכ"א שותה כוס המעורב בטיפת דם של חבירו. וזה הדבר מורה שמערבין את דמם הוא החיות שלהם כי הדם הוא הנפש להיות להם לב אחד ויהיו בהם אחדות. וכ"א מחויב ליתן דמו ולמסור נפשו עבור חבירו זהו הכריתות ברית. והנה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. ולרמז זה לקח משרע"ה רשכה"נ חצי הדם וישם באגנות לרמז על אגן הסהר שהם בחי' פלג גופא. וחצי הדם זרק על המזבח כביכול לרמז על פלג הדכר ומן הדם שבאגנות זרק על העם. לרמז על המבואר שכביכול הדמים שהם הכוחות מעורבים זה בזה. ושיהיה הכח ביד ישראל למס"נ על קדושת שמו ית' וית'. והוא הוא כריתות הברית. ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. להיות עמכם ביחוד גמור וברזא דאחד [וי"ל בדרך אפשרי דהנה ידוע שיש כ"ב אותיות גדולות. וכ"ב אותיות קטנות. והכ"ב אתוון רברבן הם בחי' עולמות עליונים והכ"ב אתוון זעירין הם בחי' עלמין תתאין. וצריך לייחדם ולשלב זה בזה ונעשה מהם צירוף בחי' ד"ם. ועיקר היחוד ע"י האל"ף סוד פלא עליון ונעשה מזה צירוף אד"ם.] והבן זה:

והנה תינוק הנתון במעי אמו ראשו מונח לו בין ירכותיו וכלול תלת גו תלת כנודע מספה"ק. ואז אין לו שום שיעור קומה כלל. וכאשר יוצא לאויר העולם אז נעשה לו קצת נשיאות ראש וקומה. אך עדיין הוא בתכלית הקטנות. ואח"כ הילד הולך וגדל עד אשר הושווה קומתו לאביו ולאמו וזהו אנו רואים בחוש ממש. אכן מסתמא בהנשמה של התינוק ג"כ מתנהג בדרך זה. ועם שכלו ג"כ שבתחלה הנשמה והשכל בתכלית הקטנות והולך וגדל עד אשר נשמתו ושכלו נתגדלים ומוסיף בכל עת חכמה ובינה ודעת יתירה ולומד תורה ומצות ועוסק במע"ט ומזה בא ליראת ה' ואהבתו ית' לעבדו באמת ובתמים. ומתחזק ביתר שאת בכל פעם בעבודתו עד אשר עובד את בוראו בתכלית השלימות. כמו שהיה רצונו ית' בעת בריאת זה האדם בעולם אשר ברא את האדם ישר וחצב נשמתו היקרה מכסא כבודו ית'. והוא משלים כוונת ורצון הבריאה. ואשרי אנוש יעשה זאת. כי אדם כזה הוא דבוק תמיד בשורשו הרמה בקודש אשר משם נחצב נשמתו וע"י אתערותא דלתתא שלו בסוד מ"נ נתעורר אתערותא דלעילא בסוד מ"ד לכל השתלשלות העולמות להשפיע עליהם חכמה בינה ודעת וחסדים טובים ורחמים ושלום. וכמבואר לעיל שזה היה תכלית כוונת הבריאה:

והנה אדם כזה ודאי יש לו נשיאות ראש וקומתו נאה ושלימה ונעשה בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושמן על ראשו אל יחסר כי ממשיך תמיד שפע קדוש ומחשבות קדושות מחכמה בינה ודעת עליונים הק' ובחי' זו ישנו ג"כ בכללות ישראל שהם ג"כ בבחי' קומה שלימה והוא ג"כ על זה הדרך. כי בעת שהם במדריגה התחתונה ובבחי' קטנות המוחין ח"ו אז אין להם נשיאות ראש חלילה ואין קומתן ערוכה ושלימה. אך עכ"ז הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא ברוב רחמיו וחסדיו הטובים משפיע להם כל הטובות הצריכין להם להשפעתם בסוד איתתך גוצא גחין ולחיש לה כנודע למביני מדע. אמנם אין זה תכלית הבריאה. והעיקר הוא שצריך להשלים כוונת הבריאה והרצון עליון הקדום וכנ"ל. וזהו ע"י כשעם ה' משימים אל לבם ומתחזקים אך ביראת ה' כל היום ובאהבתו ית' ועובדים אותו בכל לבבם ונפשם באמת. אזי נתגדל ונתנשא השיעור קומה בבחי' נשיאות ראש והולכים ממדריגה למדריגה עד בחי' גדלות המוחין עד אשר מגיעים לשורשם הרמה בקודש ונעשים אחוזים ודבוקים בו ית' וית' כביכול. ואז ע"י נתעורר ונעשה אתערותא דלעילא בסוד מ"ד לכל השתלשלות העולמות להמשיך עליהם שפע חכמה בינה ודעת וחסדים ורחמים ואז מתייחדים ברזא דאחד וכמבואר לעיל:

ומעתה ע"פ כל הדברים האלה נבוא אל ביאור הפסוקים והמד"ת הנ"ל. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם היינו שהבורא בהוב"ש צוה למשרע"ה כי תשא גו' כשיצטרך להגדיל את קומתן של ישראל ולהנשאם בנשיאות ראש לאשר הם בעת וזמן ההוא בבחי' קטנות ח"ו. וזהו לפקודיהם מלשון חסרון. אז יתנו כאו"א מישראל מחצית השקל הקודש והיינו שיתחזקו אז בנ"י א"ע בעת ההוא ולעמוד על נפשם שיראו לחבר את האוהל להיות אחד לבל יהיו ח"ו בבחי' פלג גופא רק שיתנו גם הם בחי' מחצית השקל משלהם והיינו פלג השני לחבר את האוהל שיהיו בבחי' שקל שלם. אך ע"י מה יהיה דבר זה. לז"א ונתנו איש כופר נפשו לה'. היינו שימסרו את נפשם על קדושת שמו ית' באמת ובלב תמים ויקבלו עליהם עמ"ש ביראה ואהבה. ובזה יהיה להם תקומה ונשיאות ראש. היינו כי ע"י קבלת עמ"ש ומס"נ לה'. ירוממו למעלה את מחצית השקל בחי' פלג גופא שלהם למקורו ושורשו הרמה בקודש ואז יהיה בבחי' שקל שלם ברזא דאחד. והבן זה:

אמנם לאו כל אדם זוכה לבוא למדריגה זו לרום גדלות המוחין אך משרע"ה הי' כלול מס"ר נשמות ישראל כמאחז"ל אשה א' ילדה ס"ר בכרס א'. ומנו משה. והוא מסר נפשו כמה פעמים עבור ישראל. הוא זכה למדריגת הגדלות רום הגדולות עד מאוד. ולו הי' הכח להרים ג"כ ראשן של ישראל ולהגדיל קומתן למעלה ולזוקפן ע"י קדושתו ומס"נ לה' באמת. והוא היה המשפיע להם כל ברכאן טבין וכל טיבו וחדו וכל נהורין עילאין ובוצינין קדישין והיה זוקף ראשן למעלה והוא הי' בסוד הדעת העליון הק' המחבר את האהל להיות אחד. ולזה צוה הש"י למרע"ה זאת. כי תשא גו' היינו שהוא ישא ויזקוף את ראשן והבן:

וע"פ הדברים הנ"ל יבואר ג"כ הגמ' כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם. כי נודע בכוונת האריז"ל שבהכרעת גופו וראשו יכוין וא"ו לגבי ה'. ויו"ד לגבי ה' ובשעת זקיפת גופו יכוין להעלו' ה' לגבי וא"ו ובזקיפת ראשו יכוין להעלות ה' לגבי יו"ד והיינו בשעת הכריעה צריך להמשיך מלמעלה למטה מבחי' דכר בחי' יסוד אבא ואימא חכמה ובינה שהוא סוד ברו"ך מלשון בריכה והמשכה [גם ברו"ך הם אותיות כרו"ב בסוד הכרובים והיינו כ' הוא כתרא עילאה קדישא. ר' הוא ראשית חכמה. וא"ו הוא בחי' וא"ו קצוות. ב' הוא בחי' שכינת' עילא' ושכינתא תתאה וזהו המשכת ברו"ך] היינו מבחי' יו"ד וגם ע"י בחי' וא"ו שהם בבחי' דכר. ובהזקיפה שזוקף קומתו גופו וראשו אזי מעלה ומנשא קומתו שהוא בבחי' נוק' בסוד פלג השני וכנ"ל ולכך הכוונה לזקוף ולנשאות התרין ההי"ן לגבי וא"ו ויו"ד. והבן היטב:

וזהו זוקף בשם ע"ד ויעש דוד שם וכמ"ש בזוה"ק עיי"ש ותבין: ואומרו זה יתנו כל העובר על הפקודים גו' היינו שע"י דבר זה של מס"נ על קדושת שמו ית' באמת ובלב תמים. יתנו כ"ל העובר על הפקודים. ר"ל כ"ל הוא בחי' יסוד צדיק ח"י עלמין וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ. ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא. והוא הוא עובר והולך דרך כל העולמות וכל הפקודין דאורייתא כי כולם מתייחדין ומתקשרין ע"י דייקא וכמבואר לעיל. וע"י נתייחד ג"כ סוד מחצית השקל בשקל הקודש להיות שקל שלם וכנ"ל. עשרים גרה השקל. יתבאר ע"ד המבואר אצלינו למעלה בכוונת הכללי לד' פרשיות שסוד פ' שקלים הוא בסוד עלמא דמתקלא אשר נשקל ונתצמצם כביכול בחי' אורו הזך והמצוחצח לכל עולם לפי כח מדריגתו אשר יוכל לקבל אור שפעתו ית' ובהירותו הגדול וידוע דכל העולמות הם בסוד עשר ספירות שהם עשר עלמין קדישין ולכאו"א נשער ונשקל אור בהיר ומצוחצח לפי בחי' מדריגתו אשר יוכל לקבל האור ההוא אכן כל העולמות הם בסוד והחיות רצוא ושוב. רצוא מחמת האהבה והתשוקה לאור בהיר הזך העליון אשר נאצל משם. ושוב מחמת יראה מפחד ה' ומהדר גאונו ועד"ז הוא ג"כ עבודת ב"י עם ה' בני אל חי. בהתנהגות עבודתם הק' לה'. ונמצא אלו היו"ד ספירות קדושות הם בבחי' עשרים כשהם כלולים מאהבה ויראה והכל נתהוה ע"י סוד הצמצום והמשקל וכנ"ל. וידוע דבחי' צימצום מדתו של יצחק הוא בחי' אע"ה כנודע ותיבת גר"ה מספר יצח"ק. וזהו עשרים גרה השקל והבן:

או יאמר עשרים גר"ה השקל ע"ד המבואר לעיל כי הצדיק ממשיך השפעות וחסדים טובים וכל נהורין עילאין ע"י מעשיו הק'. מעולמות עליונים הק' עד בחי' נשמות ישראל לתתא בסוד בחי' מ"ד וכנ"ל. וההמשכה הוא ע"י מס"נ לה'. בא לבחי' אי"ן שהוא בחי' עתיקא ומשם ממשיך שפע רב טובו וחסד גדול ע"י העשר ספירות הק' ע"י צמצומים וכנ"ל והוא בבחי' אור ישר. ועוד ישנו בחי' אור חוזר ע"י אתערותא דלתתא מהמצות והמע"ט של כללות עם ה'. בני אל חי. והצדיק מעלה את האתערותא זו וריח ניחוח מעולם לעולם עד עצמותו ית' כביכול בבחי' נשיאות ראש וזקיפת קומה ג"כ דרך היו"ד ספירות מתתא לעילא וזהו עשרים גרה היינו לשון המשכה מלשון גור"ר. והיינו עשרים השקל שלם ברזא דאחד סוד מ"ד ומ"נ והם עשרי' בחי' וכולא ברזא דאחד. והבן:

וע"פ כל המבואר יובנו דברי המד"ת הנ"ל. אמר משה לפני הקב"ה משאני מת איני נזכר היינו כנ"ל שא"א לכל אדם ואדם לבוא לבחי' מדריגה זו כנ"ל. ועיקר זקיפת ראשו וקומתו של ישראל היה ע"י משה רבינו ע"ה. וכנ"ל וא"כ היה דואג ומצטער על זה רעיא מהימנא קדישא. משאני מת איני נזכר. ומי ישא ראשן ויזקוף קומתן של ישראל למדריגה הגדולה וכנ"ל. אשר העיקר הוא ע"י מס"נ באמת. והשיב לו הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו וזוקף את ראשן כו' כך בכל שנה ושנה כשקוראין אותה הפרשה לפני כאילו אתה עומד שם כו'. והיינו כי בכל דו"ד הצדיק שהוא ראש הדור הוא בודאי בבחי' משרע"ה וכנודע מספה"ק והוא יזקוף ראשן וקומתן של ישראל בכל שנה ושנה ע"י קריאת פ' שקלים דוקא בכוונה שלימה ורצוי' וע"י מס"נ לה' על קדושתו ית' וית' באהבה ובכוונה הראויה לפ' שקלים. שמסר לנו משרע"ה וכמבואר לעיל. וכן הוא בכל דור ודור ע"י הצדיקים שבכל דור יש להם נשיאות ראש לזקוף קומתן. וכיה"ר מלפני הבורא בהוב"ש שיערה עלינו רוח ממרום קדשו להרים קרננו בנשיאות ראש וקומה זקופה נצחי וקיים לעד ולעולמי עולמים ע"י משיח צדקנו שיבא בב"א. והמשכיל יבין כ"ז היטב:

עוד במדרש הנ"ל. כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחיר לשונו למשה וא"ל כי תשא. מה כתיב למעלה מן הענין (בפ' תצוה) וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה כיון שחטאו אמר הקב"ה למשה לך וכפר להם. א"ל רבש"ע לא כך אמרתי אחת בשנה יכפר א"ל הקב"ה אעפ"כ לך וזקוף ראשן עכשיו. אמר משה לפני הקב"ה בשעה שיש להם זכות הנח להם ובשעה שאין להם זכות תשא להם פעם א' בשנה כדי שיבא יוה"כ ויכפר עכ"ל המדת"נ:

וי"ל דברי המדרש ע"פ הדברים אשר ביארנו בפירוש דברי המדרש הקדום עיי"ש. וכללו של דבר ושורש הענין הוא כי יש כח בהצדיק בתוכחתו ובתפלתו לרומם ולנשאות כל העולם מתחתית המדריגה לרום ראש המדריגות כולם. וזהו ביאור דברי המדרש. כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחיר לשונו למשה וא"ל כי תשא ר"ל שגילה הקב"ה למשרע"ה זה הסוד שיש בכוחו הגדול לרומם ולנשאות ולזקוף ראשן של כל ישראל וכמבואר לעיל. והיינו לא מיבעיא כשישראל זכאין. אלא אפילו ח"ו כשאינם זכאין מצד עצמם וזכותם אעפ"כ יש כח בהצדיק להעלותן ולרומם אותן. וזה"ש המדרש מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו גו' כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך וכפר עליהם. הכוונה כנ"ל הגם שאינן זכאין מצד עצמם אעפ"כ אתה כפר עליהם וכנ"ל. א"ל משרע"ה לא כך אמרת אחת בשנה יכפר והיינו ביוה"כ דאז אפשר להיות דבר זה מצד ההוא יומא דקא גרים שהוא יום סליחה וכפרה ואין בו שום קטרוג וכנודע. א"ל אעפ"כ לך וזקוף ראשן עכשיו. ר"ל אל תמתין עד יוה"כ רק עכשיו זקוף ראשן. הגם שעכשיו א"א להיות להם סליחה וכפרה לגמרי אך עכ"פ תשא את ראשן. ר"ל תרומם ותנשא את ראשן בזקיפה וכנ"ל כי כאשר יהיה להם זקיפת ראש אזי תועיל להם עכ"פ מדריגה זו לבל ישלוט בהם שום רע ח"ו. כי ע"י זקיפת ראש נתעלה ונתייחד הה' עילאה לגבי יו"ד. שהם בסוד בינה וחכמה ושם אין שטן ופגע רע. רק שיהיו צריכין תמיד להיות בזקיפת ראש כ"א יהיו בעולמות התחתונים אז יהיו ח"ו דינין מתערין ולא יהיו יכולים להתקיים ח"ו מחמת שאינם זכאים מצד עצמם דבשלמא כשהם זכאין מצד עצמן אז יכולים להיות ג"כ בעולמות התחתונים והיינו להמשיך על ידי הכריעות בברוך אתה וכנ"ל לעולמות התחתונים. משא"כ כשאינן זכאין ח"ו. וז"ש משה לפני הקב"ה. רבש"ע בשעה שיש להם זכות הנח להם ר"ל הנח להם במדריגתם אף אם יהיו בעולמות התחתונים בלי זקיפת ראש וכנ"ל. אכן בשעה שאין להם זכות תשא להם ר"ל אז צריכים הם להיות בנשיאות וזקיפת ראש בדוקא ע"י הצדיק שבכל דור. וזהו לבל יהיה בהם שליטת החיצונים ר"ל. אבל כפרה גמורה א"א להיות עדיין עד שיבוא יוה"כ ויכפר לגמרי כיה"ר אמן. והבן היטב כ"ז:

עוד יש לאלוה מילין בענין כוונת מחצית השקל. כי הנה שקל שלם היינו במילואו כזה שי"ן קו"ף למ"ד. עולה מספר תר"ך שהוא אותיות כת"ר. וזהו סוד עשרים גרה השקל. היינו סוד בחי' הקומה שלימה. מעילא לתתא ומתתא לעילא ע"י העשר ספירות הק' וכמבואר למעלה. וכת"ר הוא בבחי' אי"ן כנודע. והחכמה מאין תמצא והוא בבחי' י"ש. וחכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשן ושניהם המה בבחי' י"ש. וזהו קנה חכמה קנה בינה. שני פעמים קנה עולה י"ש. והנה נודע כי ישנו ש"י עלמין וכאשר נתעלו אלו הש"י עלמין ונתייחדו למעלה למעלה בבחי' י"ש נעשה בחי' שקל שלם מספר כת"ר כי עולים עד למעלה בסוד האי"ן ואז ניתוסף רב שפע וכל טיבו וכל נהורין עילאין לכל העולמות וזהו סוד הפסוק בשופטים י"ש. וי"ש. תנה את ידך היינו כאשר נתייחדו השני בחי' י"ש כנ"ל אז תנה את ידך היינו הד' יודי"ן דשם ע"ב הק'. שהם שרשי החסד העליון ולרמז זה ציוה הבורא ב"ה וב"ש ליתן מחצית השקל כי מחצית משקל שלם במילואו עולה י"ש וכנ"ל כדי לייחדם ולחברם בחיבורא חדא והבן זה היטב: חסר. וע"ד:

במדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה וגו' כופר נפשו וגו' נתקשה משה ואמר הלא כל אשר לאדם יתן בעד נפשו. והראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא כבודו ית' ואמר לו כזה יתנו. עכ"ל המדרש:

והנה ודאי מהראוי לשום לב לדעת במה נתיישב בזה קושייתו של משרע"ה גם יש להבין ענין מטבע של אש כו' גם יש להבין ענין מחצית השקל דוקא העשיר לא ירבה והגם כי כבר נאמר על מצוה זו טעמים גדולים ונפלאים אמיתים וסודות עליונים וגם אני אמרתי ת"ל בזה כמה טעמים. אכן עתה באתי לבאר ע"פ דרך הק' של האוה"ח ז"ל. וז"ל בפסוק זה יתנו. דע כי אין עיקר הנגלה אלא הנסתר שזה בא בדמיונו כו' וע"י מעשה העגל שהוא כנגד כל התורה כולה וסובבו הפרדת השכינה בשרשי בחי' כל נשמות ישראל לזה ציוה ה' שיתנו מחצית השקל שהוא סימן למה שהפרידו הם במעשיהם לשוב לייחד' יחדיו ולהכרת הדבר הראהו כמין מטבע של אש מתחת כסא כבודו ית'. כי שם בחי' שרשי נשמות ישראל ועל זה יתנו פי' יחזור לתת סוד מחצית השקל שהפריד וזהו יסוד וסוד הדבר כו' ע"כ דבריו הק' עיי"ש. והנה עכ"ז עדיין הדבר סתום כי במה יתרצה אשכול הכופר במחצית שקל כסף. גם צריך להבין סוד ענין נשמות ישראל החצובים מכסא כבודו ית':

ונבוא להרחיב הדברים ולבארם. ובזה יתבארו דברים נפלאים וסודות עליונים. ועיקר יסודן של דברים איך קוב"ה וישראל ואורייתא כולא חד אינון. כי הנה כתיב שימני כחותם על לבך. ואי' בזוה"ק שבקשה הכנ"י לפני הקב"ה לשום אותה כחותם על לבו כביכול. מה חותם אף שנלקח החותם נשאר עדיין הרשימו והחקיקו כך הם הכנ"י אצל הבורא בהוב"ש כביכול. ע"כ. ולהבין זאת נקדים מה שאמרנו ע"פ ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה גו' ולדבקה בו. דהנה אנחנו עם ה'. מתארים את הבורא בהוב"ש בתוארים של האדם כביכול כמו עיני ה'. ומעשה ידיו ואזני ה'. וכדומה שארי תוארים השייכים באיבריו של אדם ואיך אנו יכולים לתארו ית' בשום תואר ודמות. והלא אין לו שום דמות ותמונה כלל והוא מושלל מהשגה ובפרט מהשגת אנושי ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. ואיך שייך לתארו כביכול בתואריו של אדם:

אכן בהעיר לב אחרי אשר חנן אל דעות ה'. ברחמיו. י"ל דהנה ידוע ומפורסם ומוכרח ומיסודי האמונה שאצל הבורא בהוב"ש עבר והווה ועתיד שוים הם ממש וכשעלה ברצונו הקדום האחדות הפשוט לברוא את העולמות. ועיקר בריאת העולמות הי' בשביל ישראל שנק' ראשית וכשהסתכל והבין הבורא בהוב"ש שיהיו צדיקים גדולים בעולם אשר יהיו דבוקים בתורתו ואהבתו ויראתו. אזי לגודל התענוג והשעשועים אשר עלה לפניו ית' כביכול ברצונו הקדום האחדות. וכשהאציל עולמות על מנין קדישין דאינון וגרמוהי חד בהון. אינון וחיוהי חד בהון. אז גלף גליפו וחקק חקיקו אלו הכוחות אשר יתהוו ויתחדשו ע"י מעשה הצדיקים שיהיו בעולם. והגם שלא הי' אז עדיין אתערותא דלתתא. עכ"ז. כיון שעבר והווה ועתיד שוים הם לפניו ית' וית' לכן עלה לפניו ית' ברצונו הקדום הפשוט. התענוגים והשעשועים ממש כמו שיהיו לעתיד באתערותא דלתתא. בפועל ממש. וכן כשברא ויצר ועשה את כל העולמות ג"כ גלף גליפו אלו הכוחות ממש כביכול אשר יתחדשו ע"י הצדיקים שיהיו בעולם:

וביאור הדברים כשהסתכל וראה כביכול שיהי' אאע"ה בעולם שע"י יתפרסם גדולתו ואהבתו וחסדו הגדול ית' לכל באי העולם ויהי' דבוק באהבת שמו ית' וית'. אזי מגודל התענוג והשעשועי' אשר עלה לפניו ית' כביכול האציל בעלמא דאצילותא קדישא וגלף גליפו כח כזה ממש כביכול והוא אשר אנו מתארים אותו כביכול ביד ימין. והם צירופי אותיות של שמות הק'. ה' אלהינו ה'. שהם י"ד אותיות בבחי' חסד דרועא ימינא וכן כשראה הבורא בהוב"ש שיהי' יצחק אע"ה בעולם אשר יהי' דבוק ביראתו ית' לעבדו בדביקות גדול מפחד ה'. ומהדר גאונו ויתפרסמו ע"י גבורותיו ית' הקדושים ועלה התענוג והשעשועים לפניו ית' ונתאר מזה כביכול באצילותא קדישא כח כזה שהם בבחי' יד שמאל הק'. וכן בכל העולמות הק' והוא בחי' צירופי אותיות של שמות הק'. שהם כוז"ו. במוכס"ז. כוז"ו. אותיות שניות של. ה' אלהינו ה'. כנודע בסוד יד הגדולה ויד החזקה. וכן יעאע"ה ע"י מדתו מדת האמת וקו ומרכז האמצעי שהוא בחי' עמודא דאמצעיתא ומדת הגוף. נתאר מזה למעלה ג"כ כח קדוש כזה. וכן משרע"ה הוא בחי' מדת דעת עליון הק' כביכול והכל ע"י המבואר לעיל. וכן כשהסתכל הבורא בהוב"ש שיהיו בעול' סנהדרין צדיקים גדולים והם נק' בבחי' עיני העדה לעיין ולפקח על עסקיהם הצריך להם ולהדריכם בדרך ישר' לפניו ית'. אזי לגודל התענוגים והשעשועים שעלה לפניו ברצונו הקדום האציל וברא ויצר ועשה כוחות כזה בעולמו' הק' והם בבחי' עיינין דמלכא כביכול. וכן כל המדות וכוחות עליונות נשגבות והתוארים הק' הכל נתאר ונמשך ונעשה ע"י גודל התענוג והשעשועים שעלה לפניו ית' ברצונו הקדום ממעשה הצדיקים שיהיו בעולם. והכל עבור כי אצלו ית' עבר והווה ועתיד הכל שוים המה. וכן כשהסתכל והבין הבורא בהוב"ש שיהיו בעולמו משה ואהרן שיהיו כ"כ דבוקים באהבתו ויראתו ית' עד שיהיו נחשבים בעיניהם לכלום ולמאומה. וכמ"ש ונחנו מה. אזי מגודל התענוג והשעשועים שעלה לפניו ית' כביכול האציל וגלף גליפו השם מה' הק' הוי"ה. במילוי אלפי"ן:

ועפ"ז יש לפרש. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. היינו מה שהש"י בהוב"ש מתתאר ונק' בשם מ"ה. גם מ"ה. הוא מספר אד"ם. היינו מה שהוא ית' מתואר בכוחותיו של אדם כביכול הוא רק שואל מעמך. ר"ל הוא שם מושאל מעמך בדרך שאלה. מחמת התענוג והשעשועים שעלה לפניו י"ת ברצונו הקדום ממעשה הצדיקים הדבוקים ביראתו ואהבתו ית'. וזהו כ"א ליראה גו' ולאהבה אותו ולדבקה בו. היינו מחמת הצדיקים שדביקים בו י"ת ביראה ואהבה ובאמת. לזה לרב טובו וחסדו הגדול ואהבתו לישראל עמו מתאר עצמו כביכול בתוארים של ישראל עמו. והכל נעשה ע"י מצות התורה:

וע"פ הדברים האלה יבואר ע"נ הפלוגתא שנ' בספה"ק שבין הרמב"ם ז"ל ובין בעל עבודת הקודש. ושארי ספרי מקובלים ז"ל. דהנה הרמב"ם ז"ל כ' שאלו התוארים שאנו מתארים את הש"י כביכול הוא רק שם מושאל מאתנו אבל בעולמות העליונים אין שום אחד מהתוארים והכוחות האלו כלל. ותפסו עליו המקובלים הק' בזה ואמרו שישנו כביכול ממש אלו התוארים והכוחות בכל העולמות. ולדרכינו הנ"ל יבואר כי אלו ואלו דא"ח הם ושניהם אמת וכמבואר. כי כשעלה לפניו ית' ברצונו הקדום להאציל ולברוא העולמות העליונים. אז לגודל התענוגים והשעשועים שעלה לפניו ית' ממעשה הצדיקים שיהיו בעולם גליף גליפו וחקק חקיקו כוחות ותוארים ההם ממש כביכול בדקות המושכל והרעיון כמו שיחדשו הצדיקים שיהיו בעולם. הגם שלא היה אז עדיין אתערותא דלתתא. כיון שאצלו י"ת עבר והווה ועתיד שוים כנ"ל. והנה אז ברצון הקדום היה רק בבחי' השאלה בשם מושאל מאתנו לרב טובו וחסדו הגדול הגם שלא היה עדיין הכוחות האלו בעולם. וזהו כוונת הרמב"ם ז"ל. אבל באמת נשאר ונתאר כביכול ממש אלו התוארים והכוחות בעלמין עילאין וכדברי המקובלים ז"ל. והבן היטב:

ועפ"ז י"ל ג"כ מה דאי' במס' אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. היינו כל התוארים והמדות והכוחות נשגבות עליונות הכל הוא ממך. היינו ממעשה הצדיקים. עין רואה כו' וכנ"ל וכל מעשיך כו' היינו כל מה שאתה עושה מצות ומע"ט ואהבת ויראת ה'. הכל בספר נכתבים. היינו כביכול נחקק בספיר ובהירות עולמות עליונין קדישין.

וזהו ג"כ מה שבקשה הכנ"י לפני הקב"ה שימני כחותם על לבך וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל. והיינו שישאר הרשימו והחקיקו ממעשה הצדיקים באור בהירות העליון המצוחצח ושיקבל הבורא בהוב"ש מזה תענוג ושעשועים וכמבואר. והוא ממש בחי' חותם כביכול וזהו ג"כ ענין מטבע שטבעו חכמים בברכות. היינו ע"י עשיית הברכה שהאדם עושה הן בברכות התפלה הן על שארי דברים ואומר אותן הברכות בכוונת הלב וביראת שמו ית' וית' ובדביקות גדול אזי נעשה ונברא כביכול מאלו הצירופי אותיות של הברכה בחי' מטבע וחותם וגילופין וכנ"ל:

וזהו ג"כ הפי' של מטבע של אש שהראה הקב"ה למשה מתחת כסא כבודו ית' וית' אשר משם חצובות נשמות קדושות של בנ"י. וכמ"ש האוה"ח ז"ל. והיינו שהראה לו החקיקין והגילופין והכוחות שנאצלו כביכול ע"י מעשה הצדיקים. וע"י שמקיימים מצות התוה"ק:

והנה ע"י מעשה הצדיקים נחקק ונאצל כביכול בחי' קומה שלימה כי יש צדיקים שהם בבחי' מגינים על בנ"י לשמרם ולהצילם מכל צער וצרה ח"ו. והם נק' בבחי' מקיפים. בבחי' גולגלתא דרישא המקיף את המוח. ואית צדיקייא בדרא דאינון בסוד מוחין קדישין והם הם המשפיעים להכנ"י כל ברכאין וכל טיבו ונהורין עילאין קדישין כי החכמה תחי' בעליה ואית צדיקיא בדרא דאינון בסוד ידין ורגלין. וכן בבחי' כל איברין. ומכללות מעשיהם הטובים נבנה ונאצל כביכול לעילא קומה שלימה בכל הכוחות ובכל האיברים. וכן כ"א מישראל הוא בחי' קומה שלימה בכל הכוחות והאיברים. וכן אורייתא קדישא הוא ג"כ כביכול בבחי' קומה שלימה מכל האיברים בכלל ובפרט. כי יש בה רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח איברים שבאדם. ושס"ה מל"ת נגד שס"ה גידין שישנו באדם. וזהו בחי' כללות. וכן בפרט. כי שבת שקול נגד כל התורה כולה. ומסתמא יש בה ג"כ בחי' קומה שלימה כנ"ל. וכן כל התרי"ג מצות כל מצוה ומצוה כלולה מכל התרי"ג מצות. וגם באדם אמרו חכמי החוקרים והנתוח שישנו בכל אבר ואבר כל הכוחות של כל האיברים. ואמר אפילו בהעין שהוא אבר דק וקטן יש בו שס"ה גידים אך שהם דקים מאוד וא"א להכיר אותם. וכן כשהאדם קורא ק"ש בכוונה שלימה ובדביקות גדול אזי נעשה ונבנה מזה ג"כ בחינת קומה שלימה. כי אית בה תריסר תיבין דיחודא קדישא. ופ' ראשונה היא נגד שם של מ"ב הק'. כי יש בה מ"ב תיבין. ומן והיה אם שמוע עד ושמתם ע"ב תיבין. נגד שם ע"ב הק'. ומן אחר ושמתם עד סוף הפרשה נו"ן תיבין. ופ' ציצית יש ג"כ ע"ב תיבין. ובין הכל הם רמ"ח תיבין. והם בבחי' ראש ידין ורגלין. וכל קומה שלימה. כמבואר בכהאריז"ל. והכל הוא לידע להודיע ולהתוודע גודל עוצם אהבתו וחסדו ית' אל בניו ואל עמו. וגודל התענוגים ושיעשועים שהוא ית' מקבל ממצות התוה"ק שעושים הצדיקים שבכל דור ודור עד אשר לרוב חיבתו שחבב אותם והרימם לעם קדושו נאצלו ונבראו אלו הכוחות ממש בעולמות העליונים. וכולא בגין דקב"ה ואורייתא וישראל כולהו חד אינון. וכמו שנתבאר שע"י מצות התורה נעשים ישראל דבוקים ומחוברים ממש כביכול להבורא בהוב"ש הנכבד והנורא וכשהם דבוקים בו ית' ברזא דאחד נעשה אז בחי' שקל שלם שהוא עשרים גרה. בסוד תרין יודי"ן. יו"ד משם הוי"ה הק'. ויו"ד תתאה משם אדנ"י הק'. והבן כ"ז היטב:

והנה כל הדורות מישראל שהיו. והם עתה. והעתידי' להיות כולם היו כלולין באדה"ר. אכן יש דור שהיה כלול בבחי' ראשו של אדה"ר. ויש דור שהיה כלול בעיניו של אדה"ר. ויש בידין. באצבעי היד. ובבטן ובגוף וברגלים ועקבים עד דור האחרון שיהיה בעקבות משיחא. וכן כאו"א היה כלול ג"כ באדה"ר באותו אבר לפי בחי' מדריגתו ובחי' דורו. והנה כשהאדם בא לידי חטא ופגם ח"ו. אזי הוא נפרד מבחי' כללות נשמות ישראל שהם הקומה הכללית. וגם ממקום חבורו העליון בקודש וכנ"ל. וכן כשחוטאים ח"ו כללות ישראל. ג"כ נפרדו ח"ו ממקום חבורם ושורשם הרמה בקודש. ונפרד ח"ו היחוד והחיבור שהוא ברזא דאחד ונעשה אז שני מחצית כביכול. ונשאר כביכול וכביכול בבחי' פלג גופא. והתיקון לזה הוא שיעשה האדם תשובה שלימה בלב שלם ויתקן את אשר עיוות. וידביק עצמו לכללות ישראל. ובכללות ישראל יתחבר יחד לשורשו הרמה בקודש. ובזה יחובר האוהל להיות אחד. ולזה כשחטאו כללית ישראל בחטא העגל ונפרדו ממקום חיבורם בפרטות ובכללות ונעשו בבחי' מחצית. ורצה הבורא בהוב"ש לקרבם אליו לרב טובו וחסדו הגדול ושיתחבר ברזא דאחד. לזה ציוה הבורא י"ת שיתן כאו"א מישראל מחצית השקל אל הלשכה שהיה במקדש. ועי"ז נתחברו כאו"א עם כללות ישראל. וציוה דוקא מטבע ודוקא שיקרא בשם מחצית. ודוקא בשם שקל. והכל לכוונה המבואר לעיל באורך. ומהתרומת הלשכה הקריבו קרבן ריח ניחוח לה'. ועי"ז התענוג ריח ניחוח לה' שאמר ונעשה רצונו נתחברו כולם יחד למקורן ולשורשן הרמה בקודש וברזא דאחד ובתחל' נתקשה משה רבע"ה בזה מה יועיל זה לכפר על נפשותם עד שהראהו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא כבודו ית' היינו הבחי' חותם ומטבע שנעשה בבחי' קומה שלימה. הנאצל והנגלף ע"י מעשה הצדיקים וקב"ה ואורייתא וישראל חד אינון ודא הוא ג"כ סוד הנסירה כי מקודם היה בבחי' דו פרצופן וכשצריך להיות הולדה עי"ז נעשה נסירה כביכול ונעשה בחי' פנים בפנים ואז נתרץ לו קושייתו. והמשכיל יבין כ"ז כי דברים עמוקים הם ורחבים מני ים:

וע"פ הנ"ל יבואר ג"כ מאחז"ל גלוי וידוע לפני מי שא' והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול לגנזי המלך עשרת אלפים ככר כסף. לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. היינו ע"ד הנ"ל שהקדים כביכול שקליהם ברצון הקדום האחדות. והבן:

והנה בזמה"ז שאין לנו בהמ"ק על מכונו ואין אנו נותנין שקלינו לכפר בעדינו עכ"ז ונשלמה פרים שפתינו. וכשאנו קורין הפרשה הזו בשבת פ' שקלים ביראת שמו ית' ובדביקות גדול נעשה ונתקן הכוונות הנ"ל וכיה"ר עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ ולע"ע הרצאת דברים תהי' סליחתינו וכפרתינו. ונזכה ב"ב לעשות מצוה זו בפועל ממש לשקול שקלים בבית המקדש שיבנה ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:

באחד באדר משמיעין על השקלים וכו'. הא דנקט לשון שמיעה ולא לשון הכרזה הוא דשמיעה מורה על הבנת הדבר ע"פ השכל. ר"ל דמבינים לעם ה' הטעם ושורש הדבר מהשקלים לפי השגתם. דלכאורה יש לדעת ולהבין דהתורה אמרה כי תשא גו' ונתנו איש כופר נפשו לה' גו' דלמה ציותה התורה למנות את ישראל הגם שאסור למנותן. והזקיקה אותם ליתן מחצית השקל לכפר עליהם שלא יהיה בהם נגף ח"ו. מחמת המנין. לא ימנו אותם ולא יצטרכו לכפרה:

אכן שורש הדבר הוא כך דהנה כתיב המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא גו' דהקב"ה מונה כל צבאיו אף בהשמים לכל כוכב יקראו בשם. ולכאורה יפלא מה צורך יש במנינם. כי ודאי שהש"י א"צ לקרוא אותם בשמם שיעשו כ"א עבודתו המוטל עליו ולעמוד על משמרתו דבאמת כל צבא השמים הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם. כי זהו התענוג שלהם מה שנותנים שירות ותשבחות להש"י. אך מה שהש"י מונה אותם וקוראם בשמם הוא לטובתן. דע"י שהקב"ה מזכיר שמותיהן בפרטות לכ"א מזה בא להם חיות. כי בדבר ה' שמים נעשו גו'. ומזה הזכירה והמנין נתחדש חיותם ונמשך להם כח רוחני כמ"כ צבאות עם בנ"י מצינו שהקב"ה צוה למנותן כשראה שנפלו ממדריגתן כמו כאן שהי' אחר חטא העגל. לזה פקד השי"ת למשה למנותם ומשה ודאי כשמנה אותם עם דביקות ודיבור אלהי אשר היה מדבר מתוך גרונו של משה. ובזה שבא כ"א מישראל בדיבורו של משה נמשך לכאו"א חיות מלעילא. וזה"ש כי תשא את ראש ב"י. ר"ל כשתרצה לזקוף ראשן של ישראל ולהמשיך להם חיות מחדש ע"י המספר. זה יתנו מחצית השקל וזהו שמסיים הנביא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. ר"ל ע"י המספר דלעילא של הש"י שמזכיר כ"א מישראל עי"ז בא כח וחיות לכאו"א שלא יעדר שום אחד מהם ח"ו. ולא יהיה בהם שום העדר וחסרון. וזהו שמשמיעין על השקלים היינו שע"י השקלים נותן הבנה וחיות לעולם. ומשמיעין ע"י שקלים אלו זכרונם למעלה לפני אבינו שבשמים. כדי שיזכור את כאו"א מישראל לטובה:

ומה שנתקשה משה במחצית השקל שהוצרך הקב"ה להראות לו מטבע של אש. מהו הקושי ומהו התשובה. אך שהוקשה למשה. דמהו ענין מחצית השקל לכפר על מעשה העגל. ולמה דוקא חצי שקל ולא שקל שלם. לזה הראה לו הש"י מטבע של אש. והבין דבר מתוך דבר. ולקח חצי הדם וישם באגנות גו' וכמבואר לעיל באריכות. ולכוונה זו פקד הש"י ליתן מחצי' השקל לעורר מחצית דם של כריתות הברית וכנ"ל. והיות שמשה נתקשה בזה לזה הראהו מטבע של אש דוקא. ר"ל הראה לו הטבע של אש. דהנה האש טבעו להיות מתלהב ועולה למעלה להאויר ואח"כ חוזרת וקופצת למטה. כמ"כ טבע הצדיקים. דהנה כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם. ופריך הש"ס וכי אפשר לדבוקי בשכינה והלא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. ואין הפי' של קושיית הגמ' כפשוטו. דבאמת אפשר ואפשר. שיש צדיקים שמגיעים למדריגת הדביקות להיות דבוק בהשכינה. אך הגמ' מרמז לדבר אחד דודאי כמו טבע האש א"א לו להיות במקום אחד אלא עולה ויורד. כמ"כ הצדיקים באמת עיקר הדביקות הוא ההתלהבות ואש הרוחני הבוער בלב האדם. והתשוקה לעלות למעלה לדבק בשורשו. אך זה א"א שיהי' כך בתמידית כ"א ע"ד והחיות רצוא ושוב. דלפעמים נופל האדם ממדריגתו ואח"כ חוזר ומתלהב למעלה כמו טבע האש. וזהו בחינת מטי ולא מטי. וזהו שמקשה הגמ' וכי אפשר לדבוקי בשכינה להיות תמיד דבוק למעלה בהתלהבות. הלא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה היינו אכילה דלעילא הוא האש הוא ההתלהבות והחימום של האדם אשר לבו בוער ומתלהב לעבודת השי"ת. והוא התענוג והאכילה כביכול של הבורא בהוב"ש. וטבע האש א"א להיות בתמידות למעלה רק חוזרת למטה בבחי' רצוא ושוב וכנ"ל. ולזה הראהו הש"י מטבע של אש. היינו הטבע ובחי' של אש. שא"א לו להיות למעלה בתמידית. ואף שנפלו ישראל ממדריגתן ומדביקות העליון. מכ"מ כשיעוררו במחצית שקל הלזה את מחצית הדם כנ"ל. ויעוררו הדביקות עליון ואהבת הבורא ית' להכנ"י אשר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ובזה יהיה להם כפרה. כמ"כ אנו אע"פ שהבהמ"ק חרב ואין לנו שקל הקודש. עכ"ז כיון שאנו קורין בפ' שקלים. מעלה עלינו הכתוב כאלו עשינו זה בפועל ממש. להיות שקלינו מקדימין לשקלי המן ולהכריע כף מאזנים בשקל כסף של ישראל. בלשון הצדק כמו הלשון המכריע את המשקלות של המאזנים כמ"ש כסף נבחר לשון צדיק. ולעורר כל הצריך להתעורר במעשינו הטובים ולהשפיע לנו כל טוב. וכיה"ר אמן: