אוהב ישראל/פרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה גו'. במדרש הה"ד מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ובהעיר לב ושום שכל. י"ל דהנה ידוע מאחז"ל. ואלו צדיק ורשע לא קאמר. אע"פ שהקב"ה יודע הכל במחשבה אעפ"כ אינו מביא אותו המחשבה אל הדיבור. דהאמירה של הש"י הוא עשיה ממש. כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו. א"כ אם הי' בא לכלל דיבורשוב הי' מוכרח האדם לעשות כן ויתבטל הבחירה. כנודע מדברי הרמב"ם ז"ל. והנה כבר נודע דהעיקר בכל עובדות האדם הוא הכוונה כדי לברר האמת מתוך השקר בכל הענינים. ותחלה צריך האדם לתקן מחשבתו וליישר דעתו שלא יחשוב שום מחשבת פיגול בעולם. זולת מחשבות עבודות אלהות וישנא השקר במחשבתו רק לחשוב מחשבת אמת. וכן יטהר כל החושים הראיה והדיבור שלא להוציא דבר שקר מפיו. וכן הלב שלא יחמוד ויתאוה לשום דבר שקר. וזהו השורש מכל עסקיו של אדם מה שיכוין באכילה ושתיה. כיון דע"כ יש במאכל ההוא חיות אמת. המחי' את הדבר ההוא. וכשאדם אוכל בקדושה נדבק בו החיות אמת. והנה"ק שבתוך הדבר מאכל. והחיצונית וגשמית הדבר נעשה ממנו פסולת ונדחה לחוץ. וכן הוא העסק מו"מ שהאדם נושא ונותן באמונה הוא מדחה הרע והשקר. ומקבל הטוב והאמת. וזה ידוע שמאתו ית' לא נמצא שום שינוי. דהנה הש"י משפיע לאדם איזה שפע טובה. היינו חכמה או עשירות. וכדומה. וע"י השפעות הנ"ל אז מכיר האדם כח אלהותו ית'. ועושה ממנו כסא לשמו ית'. ד"מ כשהקב"ה משפיע לאדם שפע העושר ואם האדם נותן ללבו ומבין בדעתו שהוא בודאי אינו ראוי להשפעה זו. והחסד שעושהעמו השי"ת. ואז עי"ז בא לידי בושה והכנעה ונותן שבח והודי' לשמו ית'. ועושה עם השפעה זו מצות. מחלק צדקה וכיוצא כדי לעשות תענוג ונ"ר להבורא ית"ש. ואז נעשה השפעה זו כסא לאלהותו ית'. כי ממשיך על השפעה זו כח וחיות אלהות. שמכיר באמת כי אין זה כוחו ועוצם ידו. רק ברכת ה'. אשר חננו ועושה ממנו צדקה וכדומה. ומגיע מזה תענוג גדול לאלהים. ואז ממילא ניתוסף לו ברכה והקב"ה משפיע לו בכל יום יותר. אבל אם האדם אינו משיג ע"י ההשפעה כח וחיות אלהות. ואומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ואז עושה השפעה הזו כסא להס"א ח"ו ר"ל. ואז ממילא לא נתקיים אצלו ההשפעה ונעשה קללה. ולפי הכסא שהאדם עושה. כך פועל בהשפעה זו ברכה או קללה כו'. וזה"ש ראה דהראי' של אדם הוא כמו דביקות. שבכ"מ שנותן עיניו והשגחתו. שם הוא דבוק. ולכך אומר ראה אנכי. ר"ל הסתכל שתדבק תמיד במדת אנכ"י שהוא גימ' כס"א. ר"ל שתראה תמיד להשגיח על הכסא. שע"י הכסא שהאדם עושה כן הוא ממשיך עליו. ברכה או קללה ח"ו. וזה"ש את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם. ר"ל שאין השינוי בא לאדם מצידו ית'. זולת כפי הכסא שהאדם עושה. אם הוא שומע ומבין שהשפעה זו הוא מחסדו ית'. ואז עי"ז שורה הברכה בדבר וכנ"ל. ואם לאו אז הוא ח"ו להיפוך. וזה"ש המדרש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. רק הכל נעשה ע"י פעולות האדם. אם עושה הכסא לטוב. אז שורה בהשפע' זו ברכה וכנ"ל. וכיה"ר אמן:

או י"ל ע"פ מאחז"ל אילמלי שמעו ישראל כל יו"ד דברות מפי הגבורה. הי' בטל זוהמת הנחש. אך מפני שאמרו קרב אתה ושמע והיו שומעין מפי הסרסור שהוא משרע"ה. ואז עי"ז ירדו מבחי' הגבור' לקבל ע"י שליח. ועי"ז עדיין מעורב הטוב בהרע וצריך האדם לעבוד מאוד לבטל הרע ולדבק בהטוב. וזש"ה ראה אנכי נותן לפניכם ר"ל שמשרע"ה הוכיח להם שע"י שהוא נותן להם התורה. מפני זה עדיין יש מציאות טוב ורע. ברכה וקללה אבל אם היו שומעין מפי הגבורה היו בני חורין. היינו חירות משיעבוד היצר ולא היה רק טוב לבד. כי הוא הטוב הפשוט והאמתי וז"ש המדרש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב היינו אילמלי שמעו כל היו"ד דברות מפיו של שמו ית'. אז היו ניצולין מהרע. כי שם הוא רק טוב. וכיה"ר אמן:

עוד קצת באופן אחר ראה כו' י"ל ע"פ הפסוק הנ"ל מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ולכאורה מהראוי היה לכתוב והטובות וביותר קשה כי כל הטובות והברכות והישועות בודאי מתת אלהים הוא ומפי עליון המה נשפעות ברוב חסדו הגדול וח"ו לומר כן שמפי עליון לא תצא הטוב:

אמנם י"ל דחדא מתורצת בחברת' כי לכך לא כתיב והטובות לשון רבים לאשר ידוע זה מצד החקירה ומצד האמונה שכל הטובות והברכות וחסדים ורחמים הבאים לכללות העולמות. והן לאיזה אנשים יחידים וכל מין נברא ונוצר ונעשה בעולם הכל נשפע ונמשך מאת הבורא בהוב"ש אשר הוא בראם ויצרם ועשאם. ומשפיע לכאו"א ולכל מין ומין די השפעתו הצריך לו לחיותו וקיומו בהעולם ברוב טובו וחסדו הגדול בכל יום ושעה ורגע. והכל בחסד ורחמים ובברכה רבה ונדיבה בלי הפסק. אמנם יש שינוי מצד המקבלים לפי פעולת מעשיהם לטוב או כו'. כי יוכל להיות שהברכה והחסד ההוא הנמשך והנשפע אל האדם מלמעלה. יתהפך ח"ו אצלו לההיפוך של ברכה וחסד וזהו מצד הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. היינו שקפח השפע והפרנסה טובה שנמשך עליו מלמעלה. מצד מעשיו שאינם בדרך הישר והטוב. וזהו בחי' מדה כנגד מדה לאשר האדם הפך ממעשההטוב לרע ח"ו אז כמ"כ נתהפך לו משפע טובה וברכה ללא טוב ח"ו. והנה ידוע שהש"י נתן הבחירה ביד האדם לבחור בטוב או בהיפוך ח"ו. לטעמים כמוסים וידועים שגזר בחכמתו ית' וית'. להיות הבחירה חפשית ביד כל איש ואיש ליישר מסילות נתיבות דרכיו אל הטוב והישר או להיפוך ח"ו. וזהו פי' מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כנ"ל שממנו נשפע בכל עת ורגע רק טוב בלי הפסק רק שנתהפך ח"ו לאיזה איש מהטוב אל ההיפוך מצד מעשיו אשר לא טובים המה. והטוב שנכתב בלשון יחיד רומז לזה. היינו מי מבני אדם שייטיב ויכשיר מעשיו בכל עניניו גם זה לא תצא מאתו ית' היינו שאדם זה יהי' טוב וישר. וזה להיפוך ח"ו כמאחז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר רק הבחירה ניתנה ביד כאו"א לעשות כטוב וישר בעיניו אם לטוב כו'. וכמבואר בספה"ק:

ועפ"ז נבוא לבאר הפסוקים הנ"ל. ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. הגם שמפי עליון לא תצא הרעות רק ברכות וכל מיני טוב. עכ"ז לפעמים יתהפך שפע הטוב וברכה עצמה אל ההיפוך של הטוב מצד שינוי המקבל בעת ההוא לפי מעשיו. והשפע טובה וברכה שנשפע מלמעלה לכאו"א מעדת ישראל לפי הצטרכותו ודי סיפוקו. ישתנה לפניהם לפעמים לאחד יהא ברכה וחסד וכל טוב כמו שנשפע עליו מלמעלה בלי שום גרעון ח"ו ולאחר להיפוך לפי מעשיו של כאו"א. וזהו אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. היינו לפניכם דייקא ישתנה לפעמי' לקללה ח"ו לפי מעשיכם אבל ההשפע' מהמקור הוא רק טוב. ואם יאמר האומר א"כ איך אפשר לידע איזה שפע הוא של ברכה או להיפוך ח"ו הלא יוכל להיות שמהברכה יתהפך להיפוך ח"ו. היינו שיבוא לאיזה אדם עשירות גדול ברב ברכה. ויוכל להיות שיהא לו עשירות זה ע"ד עושר שמור לבעליו לרעתו ח"ו. וכן בשאר מיני טובות. לזה נתן משרע"ה רשכה"נ סימן מובהק על זה להכיר ולידע איזה ברכה הוא של חסד ואמת אשר הש"י חפץ בברכה זו היינו אם באותו שעה שנשפע אל האדם שפע טובה וברכה מלעילא ילהב אז לבבו לעבודת הש"י באתערותא דרוחא ונפשא באמת ולקיים את כל מצות ה' אשר ציוהו. זהו סימן טוב ומובהק להאדם שהוא שפע טובה ומתברכת לעד וחפצי בה יקרא לה. כי חפץ הש"י נקשרת בהשפעה ההיא. וזהו פי' את הברכה היינו עם הברכה יהיה נשפע לו אתערותא דלבא כזה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם. זהו השפעה וברכה של אמת מתקיימת. והיה כי יביאך כו' הברכה על הר גרזים גרזי"ם עולה מספרו. ר"ס כמנין יו"ד הויו"ת אשר ע"י נשפעים כל הטובות והברכות לכל זרע ישראל. ואת הקללה על הר עיבל ולכאורה יפלא והלא עיב"ל גימ' קי"ב מספר שם הק' יב"ק שהוא מנין השני שמות הוי"ה אלהי"ם הק' שהם בסוד המתקת הדינים כנודע. וגם השם הק' יב"ק עולה מספר גימ"ל שמות הק' אהי' הוי"ה אדנ"י שהם שרשי מקוריים לכל הברכות והטובות. וגם הנוטרי' משם יב"ק הוא יחוד ברכה קדושא. וא"כ איך יוכל להיות שמזה המספר ומאלו אותיות עיב"ל יצאו קללות ח"ו. אכן יבואר זה ע"פ הנ"ל כי השפע ברכה עצמה היורדת ונשפעת מלמעלה תוכל להשתנות מצד המקבלים לפי שינוי מעשיהם לטוב או כו' וכנ"ל. וזה הדבר מבואר בפסוק הלא המה בעבר הירדן. היינו שהמספר מאלו האותיות והשמות הק' הנ"ל המה בעבר הירדן היינו להעביר כל הדינים ולהמתיקן לרחמים. אך הוא דרך רחוק ומופלג ומנושא מהבין כמו דרך מבוא השמש. היינו כי הלא עינינו רואות בהשמש. שהיא זורחת לכל בשוה עכ"ז ישנו כמה דברים המתלבנים מזריחתה. כמו פשתן וכדומה וישנו כמה דברים שהשמש משחיר אותם. וגם חלב ושומן וחמאה וכדומה ניתוכים מחום השמש וחם השמש ונמס ושעוה מתקשה מחום השמש הגם כי זריחת השמש הוא לכולם כאחד בשוה מכ"מ ישתנה הדבר לפי ערך המקבלים זריחתה. וכדמיון הזה הוא ממש שפע טובה וברכה היורדת מלמעלה תמיד בלי הפסק. רק שנשתנה לפי שינוי המקבלים לפי מעשה בני האדם וכנ"ל. וזהו אחרי הוא מופלג כנודע כי הוא מופלג ומושלל מהשגת בני אדם בשלימות. והש"י יזכינו להיות תמיד כלים ראוים מוכנים ומתוקנים לקבל השפע ברכה הנשפעת תמיד מלמעלה לטוב לנו כל הימים. וכיה"ר אמן:

או יאמר דהנה באמת כל דבר אשר יעבור ויחלוף על האדם בעודו בחיים חיותו בעוה"ז. הן לטוב הן להיפוך ח"ו. יש בכל דבר ברכה או קללה עד"מ אם הש"י נותן לאיזה אדם עושר גדול ורב טוב. אז הוא באמת ברכה לפי הנראה לעינים אך אם האדם הלזה הוא נוטה עי"ז מדרכי התורה והמצוה מגודל העושר ורב טוב שהשפיע לו הש"י כמ"ש ורם לבבך ושכחת כו' והולך אחר שרירות לבו בתאוות העוה"ז. ומושל ברוחו הגבוהה על עם עני ודל וידו תקיפה עליהם בחושבו כי כוחו ועוצם ידו עשה לו כו' ואינו משים אל לבו כי הכל הוא נשפע מאתו ית' בכל עת ורגע. ולולא השגחתו עליו להשפיע לו זה הטוב אז היה כבר חסר מכל וכל והוא סובר שלעולם חוסן הוא לו. אז העשירות כזה אינו בכלל ברכה רק הוא עושר שמור לבעליו לרעתו ר"ל. ועד"ז הוא ג"כ להיפוך. אם איזה אדם הוא יורד מנכסיו ונעשה עני ח"ו. אז לפי הנראה הוא קללה אך אם הוא נותן ללבו ומתבונן בפנימית הדבר ושוקל בדעתו ואומר אולי זאת הוא לטובתי היינו אפשר אם היה הש"י משפיע לי הון רב ועושר גדול. אז היה כבר נשכח מלבי שמו ית' ח"ו ר"ל וכנ"ל אבל עתה שלרש אין כל ובכל עת ורגע עיניו ולבו תלוים ומצפים לישועתו ית' וכפיו פרושות השמימה להספיק לו די צרכו דבר יום ביומו. ואז רואה בעיניו הגשמים שהוא ית' המפרנסו בכל עת במעשה נסים ואז הוא דבוק בהש"י ונותן לו שבח והודיה ומברך על הטובה שעשה לו כ"צ וא"כ הוא באמת ברכה ולפ"ז יפול ספק בלב האדם שנכבל בחבלי העוני וכדומה. אם יתפלל ויבקש מהש"י שיסיר ממנו העניות וכיוצא. כי מי יודע אולי הוא לטובתו ע"ד וה' חפץ דכאו כו' כדי שיהא לבו נשבר ונדכה ונכנע לפני שמו ית' ויהא מייחל ומצפה לישועה ממנו ית' וא"כ היאך יתפלל להש"י להסיר וה ממנו ויהיה כפוי טובה ח"ו אדרבה יודה וישבח לשמו ית'. עד אשר אינו מניחו ליפול ברשת ומצודת היצר ח"ו. אך באמת יש סימן טוב שיוכל כאו"א להכיר אם הוא ברכה או ח"ו כו'. היינו שאם זה הדחקות אינו מבטל אותו מעבודת הש"י ואינו מעבירו ע"ד קונו. אז הדבר ההוא ברכה בלי ספק. אבל אם הוא מבטל אותו ח"ו מעבודתו ית'. אז הוא ח"ו כו'. ויש להאדם להתפלל עד"ז להש"י להושיעו מצרתו ודוחקו כדי שיוכל לעבוד הש"י בלב טוב ושמח בלי שום מונע וז"ש הכתוב ראה אנכי נותן כו' ברכה וקללה. ר"ל בכל דבר ודבר יש ברכה וקללה. וא"ת מאין יוודע אם טוב הוא או להיפוך ח"ו. לזה אני נותן לכם סימן מובהק את הברכה אשר תשמעו כו' ר"ל שעם הברכה אם תוכלו לשמוע אל מצות ה' ולא יעכב על ידכם הברכה הנשפע לכם. אז בודאי היא ברכה באמת. ואם לא תשמעו הוא קללה ח"ו לאשר היא הגורמת שלא תשמעו אל מצות ה' ח"ו. ואין לך קללה יותר מזה והש"י יזכנו לעובדו בלב שמח והרחבת הדעת מתוך שפע טובה וברכה וכל מיני טוב. וכיה"ר אמן:

עשר תעשר וגו' שנה בשנה. ואחז"ל שנה שנה לומר שאין מעשרין מן החדש על הישן. ובהעיר לב ושום שכל. י"ל דהתורה מרמזת לנו כאן שכל גדול ונפלא בעבדות הש"י והוא דהנה כתיב תנו עוז לאלהים. ואחז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה והיינו כי ע"י מעשה הצדיקים בעבודת הש"י וית'. כגון בלימוד תורה לשמה וקיום מצותיו באמת. עי"ז נתרבה ונתברך השפע טובה ורחבה לכל העולמות העליונים לאדלקא כל בוצינין טבין וכל נהורין עילאין קדישין. ואז נמשך שפע ברכה והצלחה וכל מיני חסדים טובים וכל ברכאין טבין מכל העולמות הק' העליונים אל השדה חקל תפוחין קדישין. בחי' מלכותא קדישא ומשם נמשך שפע ברכה והצלחה. וכל טיבו וחדו להכנ"י דלתתא. נמצא כי מעשיהם הטובים של עם ה' בני אל חי. המה בבחי' זריעה כי ע"י זריעה הלזו של המצות ומע"ט ניתוסף ונתרבה השפע ונמשך משח רבות עילאה קדישא. מי"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון לעולמות עליונים הק'. עד בחי' חקל תפוחין קדישין. ומשם להכנ"י לתתא. עם ה' בני אל חי. והוא ממש כמו התבואה הנזרעת בהשדה שעי"ז ניתוסף ונתרבה התבואה מאוד בהשדה. והנה בכל מצות התורה ובכל מעשה בני האדם הטובים והישרים בכל הנ"ל עיקר הדבר לדבק עצמו באמת ובתמים בהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא. ושיהיו פיו ולבו ומחשבותיו שוים בדביקות זה הגדול ולייחד ולקשר ביחודא חדא שני שמות הק'. הוי"ה אדנ"י. כנודע מסה"ק. ואז ע"י היחוד הזה נמשך כל ההשפעות טובות מיו"ד עילאה משם הוי"ה הק'. שהוא בסוד חכמה עילאה קדישא אל היו"ד תתאה משם אדנ"י הק' שהוא בסוד מלכותא קדישא חקל תפוחין קדישין. ועיקר היחוד ואתקשרותא דכולא. הוא ע"י בחי' יסוד צדיק חי עלמין. כי ע"י זו הבחי' נעשו כל היחודים דלעילא ותתא. כמ"ש בסדר הזה השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך היינו כשתרצה לייחד יחודים ולקשר את העולמות העליונים ע"י המצות ומע"ט. השמר לך לבל תעזב את הלוי הוא בחי' יסוד צדיק חי עלמין. דהוא אתקשרותא דכולא וחיבורא דכולא ולו"י הוא מלשון לוית חן לשון חיבור והתקשרות שהוא מקשר ומייחד כל ימיך היינו כל היומין עילאין קדישין. על אדמתך אדמת קודש. בחי' חקל תפוחין קדישין והנה נודע מספה"ק אשר בחודש אלול הוא העת והזמן אשר ישגיח האדם על דרכיו. ויפקח על מעשיו אשר פעל ועשה כל השנה כולה. ולתקן אותם בחרטה בלב ובוידוי פה. ובתשובה שלימה באמת ובתמים. מיראת ה' ומפחדו והדר גאונו ומאהבת הש"י בכל לב ונפש. ולמסור נרו"נ להש"י באמת ולקבל ע"ע באמת אשר מאז והלאה יהיה דבוק אך ביראת הש"י כל היום. וכמבואר בספה"ק. והנה י"ל טעם למה שנברר זמן זה להכשיר מעשיו היינו בחודש אלול בדוקא. י"ל טעם א' כדי שכאו"א מישראל יבוא ליום הדין הגדול והנורא כזה. בר"ה ויוה"כ טהור ונקי ומזוכך ומצוחצח מכל סיג בכל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל חושיו כנודע מספה"ק ואפילו הצדיקים שבדור צריכין ג"כ בחודש אלול להתאמץ בעבודתם ביתר שאת ועוז מכל ימות השנה ובפרט שהמה ימי רצון כנודע גם עיקר היחודים אשר צריכים לעשות לייחד ולקשר וכמבואר למעלה הזמן לזה ביותר בחודש אלול וכנודע מכהאריז"ל מכמה יחודים השייכים לחודש הזה ועוד ישנו טעם בזה. לעשות כל הנ"ל בחודש הזה לאשר הוא סוף השנה. בסוד עולם. שנה. נפש. ועוד יש טעם לזה כי אלול נוטרי' א' לול ר"ל כי בחודש הזה נפתח לול ופתח קטן לקבל הבעלי תשובה באמת. כי הצירוף של זה החודש הוא. ההו"י היוצא מס"ת של פסוק וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י נשמור לעשות כו'. וה' ראשונה הוא ה' ראשונה משם הוי"ה הק' שהוא סוד עלמא דבינה סוד תשובה עילאה כנודע ומהפתח קטן שבראש הה' היינו ההפסק וריוח שבין גגו של ה' בצד שמאל ובין הוא"ו שבתוכה. משם נפתח שער ופתח לקבל השבים בתשובה שלימה באמת ובתמים. ולאשר זה הצירוף שולט בזה החודש. לזה ג"כ זמן התשובה ולסגל מע"ט והיחודים בחודש הזה:

וע"פ הנ"ל יבואר ע"נ הפסוק הנ"ל. עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. היינו שכל המצות והמע"ט אשר זרעת ונתגדלו בקודש בהשפעות טובות הנשפע ונמשך אל השדה חקל תפוחין קדישין. תראה לייחדם ולקשרם בין התרין יודי"ן היינו יו"ד עילאה משם הוי"ה הק' סוד החכמה עילאה קדישא. ויו"ד תתאה משם אדנ"י הק' סוד המלוכה הק' שנה שנה לומר שאין מעשרין מן החדש על הישן. היינו לבל ימתין בתיקון דרכיו ומעשיו על התחדשות השנה לתקן אז את הישן משנה שעברה. רק עכ"פ יתקן הכל בחודש אלול ויתייחדו ויתקשרו כל העולמות ברזא דיחודא קדישא וכנ"ל ובבוא יום הדין יום ר"ה ויוה"כ יושפעו אז כל הטובותוכל הברכות להכנ"י לעילא ותתא. וכן יזכינו הש"י לעשות תשובה שלימה באמת לפניו ית' וללכת בדרכיו אך ביראת ה' תמיד כל היום וכיה"ר אמן:

עוד בפסוק הנ"ל תנחומא הה"ד לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שָנִים אלא שְנַיִם כפל לשון. העניק תעניק. נתון תתן. פתוח תפתח עשר תעשר וכדומה והוא תמוה. ובהעיר לב ושום שכל ודעת. נראה ביאור הדברים. דהנה שהמע"ה קחשיב בהך פרשה דאשת חיל השבח שהבורא כל העולמים בהוב"ש משבח את הכנ"י ואמר כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. דהוא לכאורה כפל לשון אך שורש הדבר הוא דהנה ידוע דזרע ישראל מאמינים בני מאמיני' מאז עמדו מעמד הנבחר בהר סיני ושמעו מפיו ית' אנכי ה' אלהיך. מזה הדיבור הק' ששמעו מפי הגבורה נרשם ונחקק בתוך לבבות עם ה'. בני אל חי. אלהותו ית'. ורוח וחיות אלהותו. אשר הם נדבקו במקור הלב. וזה הרושם הוא בכל איש ישראל אשר עמדו רגליו על הר סיני אך הרשימה הלזו הוא מלובשת בתוך קליפות החיצונים ח"ו. המכסים הקרב והלב. הוא חומר הגשם אשר הוא מוקף בתאות גשמיות וזרות. אך מי שהוא מבני עליה ויש לו שכל צח. אז הוא משבר הלב. כמ"ש קרוב ה' לנשברי לב שמשברין קליפות הלב. ומסלקין כל התאות והחמדות הגשם והיצר. ומגלין הרשימו הנ"ל. והכל הוא ע"י תורה ומצות מה שהאדם עוסק בזה בדו"ר. ובזה הוא מכניע כל הרע ומשבר הקליפות ומסיר האבן מעל הלב. ואז מתחיל להזריח ולהתעורר הרוח חיים. אשר נפח בו אלהים. ומשכן הרוח הוא בלב ונתגלה הרשימו הק' של אנכי ה' אלהיך. ובעסק התורה והמצות הוא מאיר אור נשמתו ומטהר ומזכך ומצחצח הלב שיהיה נקי מכל סיג. ואז מזה הרוח אשר מתפעם בקרב לבו ומהרושם הנ"ל. נעשה הכנה וכלי בית קיבול להשרות בו שפע קדושה. ולהמשיך עליו אור קדוש מלמעלה שיהא יכול לקיים התורה ומצות ולהאיר כל העולמות מאורות העליונים:

ובזה יובן מאחז"ל שרמזו במתק לשונם באמרם אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. שהוא ע"ד הנ"ל היינו דאין האשה מתעברת רק ע"י שעשאה הבעל כבר כלי דע"י הדביקות שיש להבעל עמה בעת ביאה הראשונה עושה אותה כלי ע"י ההוא רוחא דשדי בגווה שנותן בה חיות וכח. ומזה הרוח שנותן במעיה. נעשית כלי והכנה שיש לה כח אח"כ לקבל הריון בביאה שניה ע"י שמעורר א"ע הרוח הנ"ל ונעשה מזה הכלי התעוררות הכח להוליד אח"כ וכמ"כ הם הכנ"י היינו דהבורא כל העולמים בהוב"ש השפיע לה רוח קדושה וטהרה. אז במעמד הר סיני הנבחר. ונתן אז מרוחו עליהם ועי"ז נעשה רשימו וחקיקו אח"כ כשאדם עוסק בתורה ובמצות אז הוא מעורר הכלי והרשימו הנ"ל ונמשך להרשימו הנ"ל אור רוחני ושפע קודש. ויכול להוליד תענוג גדול באורות עליונים אך לאו כל אדם זוכה לזה שיהא היכולת בידו לגלות הרשימו הנ"ל כ"א ליחידי סגולה בני העלייה אשר להם הכח והגבורה להתגבר על יצרם ולבם ברשותם ומסירים כל החיצונים ומשברים כל הקליפות ואז נתגלה אצלם הרשימו הנ"ל. אבל המון עם וכללות של הכנ"י אשר המה משוקעים בתוך עסקי עולם הגשמי ומלובשים בתאות וחמדת המדומי' ולאלו אין להם זה הכח לשבר לבושי הלב ולעורר הרשימו אך התיקון שלהם הוא דכשיש להמון עם דביקות וחיבור עם הצדיק שבדורם אז יכול להתמשך עליהם הארה להרשימו הנ"ל אף שבפ"ע אין כח בידם מ"מ ע"י שהם דבוקים ומחוברים ואוהבים הצדיקים עובדי הש"י. ואז הצדיקים בודאי יש יכולת בידם לגלות הרשימו הנ"ל. ואז כשהצדיקים מושכין הארה לרשימו הנ"ל אז מרגישין ג"כ שאר האנשים הדביקים בהצדיקים ומחוברים להם בקשר אמיץ. וגם עליהם ממילא יופיע אור עליון ועל ידי אור הצדיק מאיר ג"כ הרשימו מאור נשמתם. וזהו כוונת ויחוד של קריאת שמע שאנו מייחדין ומקבלין ע"ע עמ"ש באמרינו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. דהד' מורה על הכנ"י בחי' ד"ל אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום זולת מה שמשפיע לה צדיק העליון אור הזרוע בו ומשפיע להכנ"י ע"י הדביקות והחיבור שיש לה עמו. והצדיק מושך שפע מבחי' גבוה אפילו מבחי' כת"ר. כתרו ישועה. שע"י עובדות עובדי ה' הקב"ה מכתיר א"ע בהתענוג שיש לו מעובדי ה' ואז ממשיך ישועה מבחי' כתר הנ"ל. שהוא בחי' אל"ף. פל"א עליון ומשם ממשיך דרך השתלשלות העולמות ומדות ואורות עליונים הרמוזים בחי"ת ומשפיע אל הד' שהוא הכנ"י ע"י שיש לה יחוד וחיבור ע"י עובדי ה' אז נמשך השפע אל הד'. ונתמלא פגמה ונעשה ה'. והנה (כמו כן יש בכללות הכנס"י) כשהאדם עושה מצוה בדו"ר. אז שכרו הוא שזוכה לעשות מצוה אחרת. ששכר מצוה מצוה. דע"י מה שעושה מצוה ראשונה. עושה עצמו כלי והכנה ועושה רושם שיהא יכול למשוך ע"ע רוח קדושה שיזכיהו הש"י עוד הפעם לעשות מצוה זו בשכל יותר גדול. וכשזוכה לעשות המצוה שנית. אז שוב מזאת העשיה השנית עושה ג"כ כלי ורשימו לפעם אחרת. נמצא שמכל עשיה עושה הכלי והכנה לקיים עוד הפעם ביתר שאת. ומעתה א"כ מיד שעושה הכנה ומתאווה ומשתוקק לעשות ולקיים עוד הפעם. אז אע"פ שעדיין לא עשה. מכ"מ כיון שבמחשבתו ורצונו באמת לעשות המצוה עוד. מחשבה טובה מצרפה הש"י למעשה. ואז מן השמים מסייעין לו לגמור ולהוציא מחשבתו ורצונו מהכח אל הפועל לקיים עוד הפעם אותה המצוה. וכשהאדם מתנהג עצמו כך כל ימיו. אז הוא ניצול ממצודת היצר הנמצא בתוכו של אדם המצנן את לבו מחום האש הבוער ומתלהב בקרבו ומחמם א"ע לעשות איזה מצוה בהתלהבות גדול לשם הש"י. אז בא היצר ומצנן ומקרר דעתו ורוחו להתעצל בדבר ויפרוש מהמצוה. אבל כשהאדם מתנהג א"ע בבחי' הנ"ל. שעושה תמיד בכל עת א"ע כלי והכנה ע"י עשיית איזה מצוה שיוכל עוד הפעם לעשותה. א"כ כיון דכבר עשה המצוה ברצונו ומחשבתו הטהורה כנ"ל. הגם שעדיין לא עשאה בפועל ממש. עכ"ז שוב אין כח ביד היצר לצננו מהאש הבוער בלבו. מאחר שכבר קיים אותה המצוה בכח וברצון הטוב באמת. ועשה עצמו כלי והכנה לעשות עוד זו המצוה. אז משמים יסייעוהו לגמור המצוה. וזהו כוונת תוה"ק שרמזה לנו בכפל התיבות. נתן תתן. עשר תעשר. וכדומה על כוונה הנ"ל. דכשהאדם עושה פעם א' איזה מצוה כגון צדקה או מעשר וכדומה. יכוין אז במחשבתו לעשות עצמו בעשיית מצוה זו כלי והכנה שיהא כח בידו לקיים עוד הפעם מצוה זו ביתר שאת וזש"ה עשר תעשר. ר"ל שתעשר עכשיו על בחי' וכוונה זאת שיהא ברצונך ויכולתך לעשות עוד מצות מעשר. ובזה אתה עושה בקרבך כלי והכנה לעשיית מצוה זו שנית. וממילא עי"ז הוא ניצול ממצודת היצר שלא יהיה שוב יכולת בידו לצננו אח"כ כיון שכבר הוא מוחזק בעשיית מצוה זו כי הלא עשאה כבר שני פעמים. היינו עשייתה פעם א' בפועל. ועוד הכנה ורצון ומחשבה באמת על העתיד שיהא סיפוק בידו לעשות עוד מצוה זו. ומחשבה טובה נחשבת ג"כ כמעשה. וזהו שאמר שהמע"ה השבח של הכנ"י כפה פרשה לעני. ר"ל שבעת ההוא שפורשת כפה בנתינת צדקה לעני. אז באותו עת וידיה שלחה לאביון במחשבה היינו כנ"ל. שיהא כח ויכולת בידה לעשות ולקיים עוד מצות צדקה ביתר שאת בשתי ידיה. שמצפת ומייחלת הכנ"י מתי יגיע העת שתזכה לקיים עוד המצוה של צדקה בבחי' יותר ויותר לאין שיעור וגבול. ואז עי"ז לא תירא לביתה משלג. ר"ל לא תירא מהיצר של של"ג היינו תשלג בצלמון. שהוא מצנן ומקרר את האדם ואינו מניחו לקיים המצוה. אשר ע"כ מבטיחה שלא תירא הכנ"י מזה. כי כל ביתה לבוש שנים היינו שְנַיִם כנ"ל. שהוא מלובש בכח שני עשיית המצוה. היינו עשיית המצוה פעם ראשונה בפועל ממש. ועוד הכנה וכלי ורצונו הטוב באמת לעשות עוד הפעם והוא נחשב ג"כ למעשה והרי הם שנים ואז שוב אין כח בהיצר לבטל ולמנוע אותו מעשייתה שנית. רק אדרבה מסייעין לו מן השמים לגמור עוד עשיית מצוה זו. בכל טוב ובשלימות יותר. וכיה"ר שנזכה כלנו לעשות כנ"ל. אמן:

נתון תתן גו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר גו'. י"ל ע"פ מ"ש באוה"ח הק' ז"ל ע"פ אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. דלכאורה ישאל השואל בראותו כי ירבה כבוד האדם בזהב לרוב ללא צורך בו. ולמה לא הספיק ה' להאדם רק מה שצריך והכרח לו. כי זה מה שאנו רואים שלפעמים יחסר לאדם וא"ל אפילו כדי צרכו. יש טעם בדבר לייסרו על עונו. משא"כ אוצרות הון למה לאיש לאין צורך בהם. לזה הודיע הכתוב כי יש אנשים שאינם ראוים לקבל חוקם לצד מעשיהם. כי ה' נותן בחסדו שפע הצורך בריוח לכאו"א די מחסורו. והיה כי יחטא האדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד מידו ית'. חלקו המגיע לו. ואז לא יטלנו עליון אלא הרי הוא מתקבץ אל מקום אחר. ואז הוא צריך לקבל חלקו ע"י אחר. ויעשה ה' זה עבור ב' מדות טובות. הא' להשתלם האדם בעוה"ז פעלו הרע. הב' כדי שיזכה הנותן באמצעית נתינת הצדקה וחסד לרעהו. וז"ש אם כסף תלוה את עמי. פי' אם ראית שיש לך כסף יותר על מה שאתה צריך לעצמך ואתה מלוה לעמי. תדע לך שאין זה חלק המגיע לך אלא חלק האחרים שהוא העני עמך. ובזה לא יתנשא ולא יתגדל על העני. עיי"ש. ומכש"כ שלא יתן לו ברוע לב כיון דמשלו הוא נותן לו. ועבור זה ברכו הש"י בזה שנתן והפקיד אצלו חלק חבירו. וז"ש נתון תתן לו אפילו מאה פעמים. מחמת שיש לך יותר מכדי צרכך אז בודאי אין זה שלך. ומחויב אתה ליתן לו אפילו כמה פעמים. וז"ש ולא ירע לבבך כו' כי בגלל הדבר כו' יברכך כנ"ל. הלא עבור זה ברכך הש"י בעושר יותר מכדי צרכך מפני חלק העני שאינו זוכה שיהיה מונח אצלו. וגזר הש"י שיהיה בפקדון אצלך. ואז יוצרך העני לקבל פרנסתו וחלקו ממש על ידך. ודי לו בעונש זה. וע"כ החזר לו פקדונו בכל עת בסבר פנים יפות. וכן יזכינו הש"י לקיים מצוה זו ככל הנ"ל. וכיה"ר אמן:

כאשר השמים החדשים גו'. רבי יודן בשם ר"א בנו שלר"י הגלילי או'. שמים חדשים אכ"כ. אלא החדשים. אפילו שמים וארץ העתידין להבראות. כבר הם ברואים מוא"ו ימי בראשית. הה"ד בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. שמים שעלו במחשבה כו'. אלא לכבודו כו'. ק"ו צדיקים בשבילם נברא העולם עכ"ל. הענין הוא כי תכלית עבודת האדם בכל יום ויום תיכף כשיעור משנתו ימליך את ממ"ה הקב"ה ע"כ איבריו ויתבונן בשכלו שכל אבר מאיבריו מגדולם ועד קטנם הוא תלוי בשורשו בגבהי מרומים. והש"י הוא המחיה את הכל. וכאשר הוא ממליך ע"ע את ממ"ה הקב"ה אז נעשה מזה שם אדנ"י הק'. ששורשו בה' תחתונה של שם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש לע"ע. היינו שהש"י הוא מלך מושל ואדון על הכל. וידוע דהאדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו כו'. היינו שע"י מתנהגים כל העולמות. והוא הוא המנענע כל העולמות. וממילא כשמתבונן במחשבתו. והמליך הש"י ע"ע וע"כ איבריו. ומוציא את מחשבתו לפועל. ע"י תורה ותפלה ומצות ומע"ט. ששייך לכל אבר בדיבור ובמעשה. והוא עולה למעלה מעלה עד עולמות העליונים. אשר שורשן ביו"ד ראשונה של שם הוי"ה הק' ב"ה וב"ש. אז נעשה מזה יחוד. (חסר וחבל על דאבדין כו'):