אוהב ישראל/פרשת נצבים

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם גו'. צריך להבין ולדעת מהו לשון נצבים האמור כאן. כי מהראוי היל"ל אתם עומדים או אתם היום כולכם לפני ה' כו'. גם אינו מובן כיון שאמר כולכם הרי כלל כולם. וא"כ למה פורט אח"כ ראשיכם שבטיכם גו' גם צריך להבין מהו זה שאמר מחוטב עציך עד שואב מימיך. זהו לכאורה פלא גדול לאשר רצונו לכלול כולם מקטן ועד גדול. מהראוי היה לאחוז הדבר מן הקצה אל הקצה. היינו מהגדולי גדולים שבהם עד הקטני קטנים שבהם בבחי' האיכות והמעלות. ולמה אמר שתיהן בבחי' קטני המעלות: אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל אחר אשר חנן אלהים ברחמיו. דהנה כתיב ומלך אין באדם נצב מלך עיי"ש ברש"י. ונראה לבאר זה הפסוק ע"ד רמז וסוד. כידוע מספה"ק כשעלה ברצונו הפשוט ב"ה וב"ש הנכבד והנורא להאציל ולברוא את העולמות. עיקר העילה והסיבה שגרמה והכריעה להיות בריאת העולמות. היה רק משום שהיה רצונו הקדום להתאר בתואר מלכות. כי כל התוארים והכוחות היו אז כלולים בעצמותו ית' וית'. אכן תואר מלכות אין מלך בלא עם. ולסיבה זה האצי"ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה את העולמות כולם עליונים ותחתונים כדי להתוודע ולהגלות כי הוא לבדו מלך ע"כ העולם כולו בכבודו ומלכותו בכל משלה. וכמבואר אצלינו כמה פעמים בשם האריז"ל ע"פ ה' מלך גאות לבש עיי"ש. ולאשר גלוי וידוע לפניו ית' וית' שאין כח המושג בהנבראים לקבל אור בהירתו אור א"ס ית'. אור צח ומצוחצח. לזה כביכול צמצם א"ע בצמצומים רבים והאיר שפעו וחיותו. ואור בהירתו לכל עולם ועולם כפי אשר יוכל שאת. לקיומו ולצורך חיותו והעמדת מערכתו וברא ד' עולמות בכללן עול' אצילות הק' ועולם הבריאה והיצירה והעשיה. ובכל עולם ועולם ישנו עשר ספירות והם כח"ב חג"ת נהי"ם וכל אחת פועלת פעולתה לפי כוחה ובהירתה אשר יסד בה חי החיים יוצר בראשית כולם וכולם משפיעים זה לזה וכל א' כלול מכולם וכולם ברזא דאחד וכמאמר אליהו ז"ל בהתיקונים ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו'. והנה בחי' מלכות הקדוש שבכל עולם ועולם ובכל בחי' ובחי' לית לה מגרמה כלום שום פעולה עצמית בסוד וילון אינו משמש כלום וכנודע מספה"ק כ"א היא בבחי' הארה כוללת שמקבלת מכל הספירות הק' ע"י מדת היסוד צדיק חי עלמין והיא מחלקת שפעה אשר קבלה לעולמות התחתוני' בסוד ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה וידוע מספה"ק ע"פ ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבנ"י וסודן של הדברים הם עמוקים ורחבים מני ים אכן תמצית הדבר הוא בסוד אבידה מדעת אשר גזרה חכמתו ית' וית' לצורך העמדה וקיום העולמות נשתלשלו וירדו נ"ק ונבלעו בין הקליפות ר"ל אכן הבורא בהוב"ש שם חול גבול לים היינו למלוכה הק' אשר סביב רשעים יתהלכון להיות להם אחיזה ח"ו ובעולם האצילות הק' אין להם שום אחיזה כלל כ"א מעט בעולם הבריאה ויותר ביצירה ועוד יותר בעשיה ועיקר המקור הקליפות והחיצונים הוא אדו"ם וע"מלק זרעו בסוד כי ר"גע באפו רג"ע נוטרי' "ראשית "גוים "עמלק וכ"ז שיש להם מלוכה וממשלה ושום התנשאות אז כביכול אין מעמד ומצב הראוי למלוכה הק' לקבל שפעה ובהירתה הראויה לקבל מספירות הק' וכאשר אחינו ב"י עם ה' בני אל חי נותנים לבם לזה וצועקים במר נפשם אל ה' ועושים תשובה שלימה בלבב שלם ובאמת ואומרים שירות ותשבחות למלך אל חי וקים ברעותא דלבא וע"י הזמירות היכולת בידם לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונ' ועי"ז מתייחדת המלכות הק' בבעלה כביכול ומקבלת שפעה ורב טוב מהספירות הק' העליונים ומשפעת חסדים ורחמים וכל חדו וכל ברכאין להכנ"י לתתא והנה נודע כי דהמע"ה היה בבחי' וסוד המלוכה הק' וסיהרא עילאה קדישא ובימי דוד ושלמה בנו קיימא סיהרא באשלמותא בסוד מילוי הלבנה בחצי החודש כי מאאע"ה עד שלמה היו ט"ו דורות וכן מרחבעם עד חורבן בהמ"ק היו ג"כ ט"ו דורות כי ע"י חטאי המלכים אז כביכול נפגם הלבנה ונעשה פגם כביכול בסיהרא עילאה קדישא מעט מעט עד אשר נחרב הבית בעוה"ר אך דהמע"ה שנשמתו היתה בסוד המלוכה הק' נתן לבו לתקן בחייו מדריגתו וע"י תשבחותיו וזמירותיו הנעימים הכרית כל הקליפות והחיצוני' הסובבים להקדושה ובפרט כל מלכות אדום וכמ"ש ויהי כל אדום עובדים לדוד והסיר מהם שם המלוכה מכל וכל ואז כתיב ויעש דוד שם גו' וימלוך דוד ע"כ ישראל וגם בשהמע"ה כתיב ותכון מלכותו מאוד ואז היה מעמד ומצב הערכה שלימה להמלוכה הק' לקבל שפע בהירות וחסדים טובים מכל הספירות הק' ואז נעשה קיום ומצב והערכה נכונה להקומה שלימה הקדושה העליונה ומלך אין באדום היינו לאשר אין שום שם מלוכה וממשלה באדום לזה נצב מלך נעשה קיום ומצב והערכה להמלוכה הק' בבחי' קומה שלימה ועבור חטאי המלכים כתיב ביהורם בן יהושפט בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וכתיב ויפשע אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה אז תפשע לִבְנָה עיי"ש ברש"י ולפי דרכינו יובן ע"נ היינו לאשר פשע אדום מתחת יד יהודה ועשו מלך עליהם ולזה אז תפשע לְבֶנָה סוד הסיהרא עילאה כביכול וכבוד אלהים הסתר דבר והנה משרע"ה רעיא מהימנא קדישא העלה וייחד וקשר את כל ישראל בכללן ובפרטן לבחינתו ומדתו מדת התפארת מדת האמת כנודע בסוד יעקב מלבר משה מלגאו ואמת הוא מרכז אמצעי לכל העולמות א' הוא ראש לכל האותיות ותי"ו בסוף ומ"ם באמצע וע"י שבאו כל ישראל לבחי' אמת לזה נעשה קיום ומצב והעמדה והערכה להמלוכה הק' ולהקומה שלימה העליונה וזהו אתם נצבים היום כולכם גו' את"ם אותיות אמ"ת וכולכם בבחי' נצבים בקומה שלימה והערכה ונשיאות ראש לפני ה' אלהיכם ואין שום מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים רק בסוד פנים בפנים גם י"ל אתם נוטרי' "אל "תשליכנו "מלפניך גם נוטרי' ורוח קדשך "אל "תקח "ממנו והבן כ"ז והנה אח"כ חוזר ומבאר כל הבחי' קומה שלימה בחי' וסוד יו"ד ספירות הק' לז"א ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל הם ה' בחי' ואח"כ בפסוק השני מונה ג"כ ה' בחי' טפכם נשיכם וגרך כו' מחוטב עציך עד שואב מימיך והם בסוד יו"ד הויו"ת בסוד ה' חסדים וה' גבורות ואומרו מחוטב עציך גו' י"ל דהנה כתיב בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ובנ"י חביריו ולקח עץ א' וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים ולכל ישראל חביריו וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים גו' ואח"כ כתיב ועבדי דוד מלך עליהם ורועה א' יהיה לכולם גו' ולהבין זה י"ל דהנה כתיב כי האדם עץ השדה וכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר כי נודע מספה"ק סוד הגן הק' שהוא סוד המלוכה הק' והיא נק' בבחי' שדה מקום הראוי לזריעה ובסוד שדה תפוחין קדישין ושם שתל הבורא בהוב"ש העץ החיים אשר בתוך הגן בסוד עץ החיים אשר מהלכו ת"ק שנה והוא סוד אילנא רברבא ותוקפא אשר תחותוהי תטלל חיוות ברא ובענפוהי ידורין צפרי שמיא סוד הנשמות הק' של בני אל חי אשר מקורם נחצב משם והוא בסוד מ"ה הק' מספר אד"ם וזהו כי האדם עץ השדה. והבן. ולרמז זה ציוה הבורא בהוב"ש ליחזקאל הנביא ליקח עץ א' למלכות יהודה ועץ א' למלכות ישראל לסוד כי האדם עץ השדה ולייחדם להיותם אחדים בידו ואח"כ כתיב ועבדי דוד מלך עליהם. והבן. ולרמז אלו השני עצים היו על המזבח שני גזירי עצים והיו כורתים עצי המערכה היינו לרמז שהיו כורתים וחוטבים וממשיכים השפע עילאה וחסדים טובים מבחי' עץ החיים ועץ השדה וכנ"ל. והנה נודע ומבואר אצלינו כמה פעמים. (ועיין בפ' וישב) ובפרט בפסוק השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך שעיקר התקשרות וייחוד כל המדות הק' והמשכות השפעות קדושות וחסדים ורחמים. הוא רק ע"י מדת יסו"ד. ולזה מדת יסוד נק' כביכול בבחי' חוטב עציך כי הוא ממשיך השפע הקדושה מבחי' עץ החיים אשר בתוך הגן עד שואב מימיך הוא בחי' מלכות הקדוש שהיא שואבת כל מימי החסדים העליונים וכל ברכאין וכל נהורין עילאין קדישין וכמ"כ בקומה השלימה הישראלית האבות הקדושים הם נק' בבחי' חוטבי עצים בסוד מחצדי חקלא שהם ממשיכים השפעות קדושות וחסדים טובים ורחמים. וכל ברכאין טבין לכל זרע ישראל ואישי ישראל שואבים ומקבלים השפע הקדושה וכל הטובות וישועות וכיה"ר עד ביאת משיח צדקנו ויגאלנו גאולת עולם. בב"א:

אתם נצבים היום וגו' אלהיכם וגו'. במדרש זש"ה איומה כנדגלות דימה הקב"ה את ישראל כמלאכים במלאכים כתיב שרפים עומדים גו'. בישראל כתיב אתם נצבים המלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש. וישראל אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב עכ"ל לענינינו: ובהעיר לב ושום שכל ובינה ודעת י"ל כי הנה נודע מדברי חז"ל דאין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמוד פינחס ויפלל ולכאורה אינו מובן הכי לא מצינו זולת זה שום לשון עמידה באיזה אדם כ"א בתפלה דוקא ובודאי לא דבר רק הוא ח"ו ולא לפי פשטות הענין. אך באמת חז"ל כוונו בזה לאיזה דבר שכל נפלא העומד ברומו של עולם ושורש הדבר הוא כך דבאמת חז"ל לא דברו מן אנשים פחותי ערך כ"א מן אנשי לבב השלימים ביראת ה' ובתורתו ובאלו אמרו חז"ל אין עמידה אלא תפלה ר"ל דאצלם לא שייך עמידה כלל דכל ימי חייהם הם הולכים בשכלם ומחשבתם ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם עליון כי כשהאדם רוצה לבקש את הבורא כל העולמים בהוב"ש ולהשיג ולבוא לעבודה האמיתית ולדבק עצמו תמיד בכל עת ורגע בהש"י אז צריך האדם הלזה לחקור ולחפש ולבדוק עד מקום שידו מגעת יומם ולילה ע"י תורה ומצות וע"י צירופי אותיות ותיבות ושמותיו הק' וע"י מלאכים הק' שבכל עולם ועולם ובכל מדה הקדושה ונמצא שא"א לו להיות כלל במעמד ומצב אחד ולזה נק' הצדיקים מהלכים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ואצלם לא יצוייר כלל לשון עמידה כי אם בתפלה דהוא הדביקות וחיבור באמת אל הבורא ית"ש. דהאדם כשמתחיל להתפלל קודם שמגיע לתפלת העמידה שהוא תפלת י"ח. אז הולך דרך השתלשלות העולמות. ע"י השירות והתשבחות שאומר ופסוקי דזמרה ומשיג האדם בכל פעם שכל גדול ביותר דרך מדות הק' אבל עדיין לא הגיע לדבר אל המלך בעצמו להיות דבוק אצלו ממש. בלי שום הבדל מסך וחלל אפילו של קדושה עליונה זולת אורו של א"ס הפשוט בלבד ולכך נק' עולם אצילות הוא מלשון אצלו. היינו שאדם עומד אצלו ית' כביכול. וזו דוקא בתפלת י"ח. שאז האדם עומד בעולם אצילות ואין שום מסך וחלל הקודש מפסיק בין האדם לקונו ית'. רק אור הא"ס ב"ה. הוא המקיף את האדם מכל צדדיו. ולפני ה' ישפוך שיחו משא"כ קודם שהגיע לתפלת י"ח. אינו דבוק עדיין עם המלך אע"ג דבחינת אצילות הוא בכל עולם ועולם מכ"מ אינו נגלה עצמותו ית'. זולת ע"י לבושים שבכל עולם ועולם עד"ז כשהאדם עוסק בפ' קרבנות שהוא עולם העשיה. אז הוא דבוק באצילות דעשיה וכן בפסוקי דזמרה הוא מתקרב יותר אל עולם המלאכים. ואז הוא באצילות דיצירה ובברכות יוצר הוא מתקרב עוד יותר. ואז הוא בעולם השרפים שהוא אצילות דבריאה עד אשר מגיע האדם לתפלת י"ח שם הוא דבוק באצילות דאצילות ומשם אין לילך יותר כי כיון שצריך האדם לצייר בשכלו ולהיות דבוק במחשבתו דביקות אמיתית איך הוא עומד לפני ית' לבדו ומקיף אותו והוא מתחנן אליו כבן המתגעגע לפני אביו ומסדר בקשתו מעומקא דלבא ושם לא יצויי' הליכה ולכך נק' תפלת י"ח תפלת העמידה כי שם האדם עומד לפני רבו. ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא כמלך ב"ו. אשר כל מי שרוצה לבוא אל חצר המלך פנימה. אז הולך מקוד' מחצר לחצר ומחצר לטרקלין ומטרקלין לפלטרין ומפלטרין לחדר בית המלך. וכשיבוא לפני המלך ממש. אז הוא בבחי' עומד ולא הולך כי תכלית ההליכות שלו מקודם הי' רק להיות בבחי' עומד לפני המלך כמ"כ הוא דרך תפלתינו לפני מלכנו בוראנו יוצרנו ית'. צריכין אנו מקודם לעלות ממדריגה למדריגה ואנו הולכין מהיכל להיכל ומייחדין בהיכלין נפשין בנפשין רוחין ברוחין נשמתין בנשמתין. עד שאנו מגיעים ובאים להיכל קדשי קדשים ומשם באים למלכות דאצילותא קדישא וכשאנו באים שמה אנו עומדים לפני יוצרנו ית'. ושוב אין אנו נק' הולכים כ"א עומדים. ולזה נק' השמ"ע תפלת העמידה. והנה בודאי כמו שאנו עושים ומקדשין א"ע למטה כמ"כ אנו מעוררים את הדוגמא למעלה. וא"כ כשאנו באים למדריגה של העמידה לפניו ית"ש לבדו אז גם הוא ית' יתייצב כביכול לפנינו ר"ל כמו שאנו עומדים לפניו ית' ומדבקים מחשבתינו אל נקודה האמצעי והוא הנקודה הפנימית המחיה את כל שהוא אלהותו ית' שורש הכל. כך באמת הקב"ה מצמצם א"ע כביכול ועומד בעצמו כביכול על נקודת ישראל שהם נקודת מחשבתו אשר בשבילם ברא כל העולמות עליונים ותחתונים כדי להיטיב לזרע ישראל. והם עיקר הרצון והמחשבה הקדומה ואבן הראשה שממנה הושתת העולם ובנ"י הם יסוד מוצק לכל העולמות. ועבורם נבראו הכל כדי לשמשם ולהכין להם כל צרכיהם וכל הנבראים הם משועבדים תחת זרע ישראל לעשות כל רצונם. וע"כ נקרא הוא ית' צור ישראל שהוא צורה של ישראל החקוקה בהכסא אצלו. כי הם עיקר הצורה והמחשבה שלו בתחלה: ובזה תבין מ"ש הכתוב הנני עומד לפניך שם על הצור. לפניך ר"ל בשבילך אני עומד שם. היינו כמו שאתה עומד במחשבתך ומצויר אצלך שאתה דבוק אצלי ממש. כך אני עומד שם על הצור. ר"ל על הצור של ישראל. היינו שהיה המחשבה הקדומה רק להיטיב לזרע ישראל ועבורם נבראו כל החסדים טובים וכל מיני השפעות טובות וכל העולמות צריכין ליתן שפעם להכנ"י. כי זהו עיקר חיותן וקיומן שבשביל זה נבראו. וזש"ה והכית בצור. היינו שתכה בזה הצור כלומר שתעורר זו המחשבה העליונה ודביקות אלהותו ית' בהכנ"י. ואז ויצאו מים משם תמשוך כל השפעות טובות וחסדים טובים לזרע ישראל: וכאשר אנו זוכים לבוא לבחי' הקדושה לתפלת העמידה כנ"ל. אז אנו מתחילין לומר ברוך אתה ה' וברו"ך הוא מקור והוא חכמה העליונה להמשיך שפע ולייחד ולקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה. ולזה אנו אומרים אלהי אברהם כי אאע"ה היה הולך בכל העולמות ובכל המדריגות ונבחר לו להיות כסא ומרכבה לחכמה העליונה ע"י מדתו מדת חסד לאברהם. ונעשה מרכבה לימין להיות נמשך ונשפע ע"י החסדים כולם בעולם ונק' אלהי אברהם קו הימיני: אלהי יצחק כי יצחק הביט והסתכל ג"כ בכל העולמות והמדרגות ובחר לו להיות כסא ומרכבה לעולם הבינה שממשיך ע"י הברכה בכל העולמות ע"י שהיה מודיע לכל באי העולם דאית דין ואית דיין והיאך צ"ל מלא חרדה מפחד ה' ומהדר גאונו וזהו קו השמאלי ואלהי יעקב הוא"ו הנוספת במקום הזה. הוא להורות כי אות וא"ו היא מתייחסת אל יעקב שזהו מדתו ממש מדת ת"ת כנודע ליו"ח כי יעקב כל מעשיו וכל תנועותיו וכל דרכיו היו רק באמת ולא היה בו שום תנועה של שקר ח"ו. כמו שמעיד עליו הכתוב תתן אמת ליעקב ונעשה כסא ומרכבה למדת אמת העליון קו האמצעי וע"כ כל עבודת עם ה' בני אל חי לייחדא ולאתקשרא באבהן בכל התפלות ובפרט בימי הרצון בר"ה הק' והנורא אנו מטהרין ומזככין מעשינו ע"י התשובה ומע"ט ונותנין אל לבנו שכל ההבלים של שקר וכל בחי' הרע שבעולם הכל נחשב כאפס ואין וריק. ואז אנו מעוררין ההבל של אמת העליון. היינו ע"י שאנו תוקעים בשופר והבל של התוקע נכנס לתוך השופר אז זה ההבל יוצא מתוך השופר ומעורר ההבל העליון הבל האמת שהוא קשור ואחוז בשורש של הוי"ה של שם ס"ג הק' דהוא במילוי ג' יודי"ן ואל"ף דהבל גימ' ל"ז כמנין המילוי של שם ס"ג וג' יודי"ן הנ"ל מרמזין לג' מחשבות דכל יו"ד רומזת לחכמה ומחשבה כנודע ויש ג' מיני מוחין מוח של חכמה כנ"ל. היינו מה שהאדם מחדש במוחו ומחשב רוממות אלהותו ית' שמו וחכמתו הסתומה. ויש חכמה שנית שהוא חכמת הזכרון ר"ל שאע"פ שאינו יכול לחדש איזה דבר שכל בחכמתו עכ"ז ע"י שזוכר בחכמת הבורא ית"ש הוא מחשב בו תמיד ודביקות מחשבתו הוא רק באלהותו ית'. ויש עוד חכמה שהוא חכמת הדמיון. היינו מה שהוא מדמה מילתא למילתא ומבין דבר מתוך דבר. ולזה מרמזין הג' יודי"ן הנ"ל וכולם צריכין אנחנו לחבר אותם ולהדביקם במקור החכמה הבא מא"ס ב"ה דהוא שורש של השרשים הוא האל"ף אלופו ש"ע ואז נעשה המילוי של שם ס"ג דהוא במילוי ג' יודי"ן ואל"ף. כל ההבלים אל שורש הוי"ה אז נתמלא ונצטרף ההבל הק' הוא גימ' ל"ז אל שורש הוי"ה בעצמו שהוא גימ' כ"ו ואז יוצא שם הוי"ה הק' במילוי ס"ג אך באמת יש ז' הבלים כמו שחשב שהמע"ה בספרו הבל הבלים כו' שהם נגד ז' ימי הבנין ולכל הבל יש שורש הוי"ה אשר נדבק בו. ונמצא ז' הבלים שהוא ז"פ ס"ג שהם כ"א פעמים שם אהי"ה הק' שבכל פעם ס"ג יש ג"פ אהי"ה דהוא הג' יודי"ן המרמזין אל ג' אהי"ה ועולה כחשבון אמ"ת. וזה אנו מעוררין בקול השופר ההבל של אמת. ואז כשעולה זה ההבל צריכין כל החיצונים והשקר להיות נידחין ממנו ומיטמרין בנוקבא דתה"ר (והכל הוא בחודש אלול ימי הרצון ומרמז אל הוי"ה של ס"ג ואהי"ה כנודע דלמ"ד מרמז על ג' יודי"ן של שם ס"ג וא. עוד שמעתי מאדמו"ר דאלול הוא נוטרי' א' לו"ל ר"ל דבחודש אלול הוא ית' מקנן שם והכנ"י מתייחד בקן עם הבורא בהוב"ש שהוא האל"ף אלופו ש"ע והבן) וכל המסכים המבדילין נתבטלו ואורו שלהקב"ה מזריח ומופיע על נשמות ישראל ועולה הטהרת הלב והיחוד עליון מן השופר למעלה לרום השמים ומעורר הקולות של השופר העליון והבל האמת הרוחני ע"י מדתו של יעקב אע"ה. וכמו כן בהתפלות הק' ג' ברכות ראשונות הם נגד אברהם יצחק ויעקב. ונזכרו כולם בברכה ראשונה שהוא נגד אברהם כמשחז"ל ע"פ אלה תולדות כו' בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם ובאברהם נברא העולם וכולם כלולין בו: ומעתה יובן היטב דברי המדרש הנ"ל. מה המלאכים נק' שרפים עומדים אף ישראל נק' נצבים במדריגת מעמד ומצב בבחי' תפלת העמידה. ומה המלאכים או' קק"ק נגד חב"ד וישראל ג"כ או' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. שהם כבר נעשו כסא ומרכבה לחב"ד ובזה יפורש הפסוק אתם נצבים היום כו' ר"ל שמשרע"ה הסתכל בישראל והבין וראה שהם בבחי' נצבים עומדים. ואמר אל תתמהו על מה שאתם היום נצבים ועומדים שהוא מחמת שאתם במדריגה גדולה לפני ה' אלהיכם. היינו אתם קשורים בדביקות עליון פנים בפנים עם ה' אלהיכם ואין שום מסך ומבדיל ביניכם ואתם קרובים אל המלך ושם לא יצוייר הליכה כ"א עמידה כנ"ל: וזהו פי' הפסוק בימים ההם אין מלך באדום נצב מלך ר"ל הצדיק אשר מקבל עליו עמ"ש והולך ממדריגה למדריגה עד שבא למדריגת נצב אז הוא המלך באדום. כי לא לאדם מתייחסת המלוכה. ואין נאה להם המלוכה. וזהו ג"כ פי' הפסוק מ"ש יתרו למשה וצוך אלהים ויכלת עמוד. ופירש"י ז"ל ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד. ולכאורה אינו מובן זה מה חידש רש"י בזה. אך לדברינו הנ"ל יובן שפיר כי צריך לעשות רצונו ית' ולעבוד אותו בכל לב ונפש באמת ובתמים ולילך תמיד ממדריגה למדרגה עד שיהא במדריגת עומד ולזה צריך מחשבה זכה וברורה. לבל יטריד וימנע אותו אשר ע"כ אמר יתרו למשה. וצוך היינו שלא יהיו לך שום טרדה. אך תהי' מקושר ומחובר בדביקות עליון. אז ויכלת עמוד להיות במדריגת עומד וכנ"ל. ולזה פירש"י ז"ל שאם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד. היינו אפילו משה רשכה"נ אם לא הי' הקדוש ברוך הוא מסכים על ידו בזה לא הי' יכול להיות במדריגת עמידה כנ"ל. והבן. והש"י יזכנו שנהיו מהעובדים אותו בשלימות באמת ובתמים. וכיה"ר אמן:

ליקוטים

והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. דהנה ידוע כי כמו שיש ז' היכלות דקדושה כמ"כ יש כנגדן ז' היכלות דטומאה וכנגד ז' מדורין דגיהנם. והנה האדם המשקע א"ע בהקליפה ח"ו ע"י עבירות שעושה אז הוא ממש בגיהנם ואדם כזה הרוצה לשוב אל השי"ת בתשובה מאין נמצא זה שיהי' עולה על לבו לעשות תשובה כיון שהוא משוקע בתוך הרע היאך יגיע לו מחשבה קדושה. אך האמת הוא שזהו מחמת אהבת הבוב"ה לישראל. וכביכול יורד אליו לתוך ז' היכלות דטומאה כדי להחזירו בתשובה וזה שאמר דוד המע"ה הצילה מיד שאול נפשי היינו שאתה דייקא תציל את נפשי מיד שאול ז' היכלות דטומאה כנ"ל וזהו והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך. כי הגוים וז' היכלות דטומאה וז' מדורין דגיהנם חד הוא. ואם תרצה לידע מנין באה לך התשובה הזאת הוא מחמת ה' אלהיך שמה שיורד להציל אותך מיד שאול ואבדון וכשתעשה תשובה באמת כמו שמפורש בקרא אז אם יהי' נדחך בקצה השמים וכו' דהנה כתיב מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה ר"ת מילה. וס"ת יהו"ה ורצה לומר שהמילה בחי' צדיק הוא החותם של שם יהו"ה ב"ה אבל אם יהי' נדחך בקצה השמים ר"ל נוטה מן השמים אל בחי' קצה השמים. גם משם יקבצך ה' אלהיך וז"ש בכפל לשון משם יקבצך וגו' היינו בחי' נצוצות קדושות שהורדת אתה ואבותיך בהקליפה ע"י החטאים. ועוד אמר ומשם יקחך. היינו נ"ק אשר נפלו בתחלת הבריאה אבידה מדעת כדי שיהי' בחי' ורצון כנ"ל והבן: