אוהב ישראל/פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל גו' מוצאיהם למסעיהם גו'. זה הפסוק אין לו פירוש לכאורה. כמבואר לכל מבין גם תיבת אלה מורה בכ"מ שפוסל את הראשונים. ומה פוסל כאן גם הלא ידוע כי התוה"ק היא נצחית ושייכה בכל זמן ועת. ואיך שייכים אלו המ"ב מסעות בכל דור ודור:
אכן בהעיר לב ושום שכל ובינה ודעת. י"ל כי התוה"ק רומזת לנו בכאן דרכי ה'. וסודות נפלאים. אך הדברים נתלבשו בסיפורי מעשיות כמו בשאר מקומות. כי הנה בהעיר ה' את לב האדם הנרדם ומעורר את לבבו לאמר עד מתי אהי' מתועב ומשוקע בתוך התאוות החומריות לילך אחר שרירות לבי ואטוש את אלהי עושי אל גדול ונורא. ורוצה להפריש עצמו מהרע ולידבק אך בטוב. אז עיקר הדברים הוא להרים כל הכוחות והמדות למעלה למעלה. כגון אהבה זרה ויראה זרה. ותענוגי' זרים וכדומה. אשר ירדו ע"י להחיצונים ר"ל. ובעבודתו באמת בלתי לה' לבדו. יתאמץ להעלות כל הכוחות למקורן ולשורשן הרמה בקודש. לאהבה את ה' הנכבד וליראה מלפניו. בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין. וזהו בסוד שאו ידיכם קודש. ידים נק' הכוחות וצריך לנטלם ולנשאם עד בחי' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. שהוא סוד חכמה עילאה קדישא. אשר משם נמשכו כל הכוחות כי כולם בחכמ' עשית:
והנה ארז"ל בשעה שתיקן שהמע"ה עירובין ונט"י יצאה ב"ק ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ע"כ. וכדי להבין ולדעת סוד נט"י. וסוד עירו"ב גם מהו החכמה הגדולה כ"כ שעשה בזה. י"ל דכשהאציל הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא ובר"א ויצ"ר ועש"ה את כל העולמות הק'. והכוחות נוראים ונפלאים. כדי שע"י הכוחות הק' יוכלו ברואיו להכיר גדולתו וטובו וחסדו הגדול. ויכולים היו הכוחות הק' והנפלאים. להתפשט עד אין קץ וא"ת. וכמאחז"ל כשאמר הקב"ה יהי רקיע. הי' הרקיע מתפשט עד א"ס והוצרך לומר לעולמו די. ודיבור הוא רק חלק עשירית ומכש"כ שאר הכוחות הק' והנוראים היו יכולים להתפשט עד א"ס וא"ת. אך כדי שלא יהיו אחיזה להחיצונים המצירים ר"ל. לזאת עשה הבורא ב"ה וב"ש דוגמת חול סביב לים שלא תתפשט הקדושה יותר מכפי הצמצומים אשר בר"א ויצ"ר ועש"ה יוצר הכל בהשתלשלות העולמות ושקל בפלס הרים. והוא דוגמ' מצוה רשות איסור בסוד עיקרהבריאה ותוספות הבריאה. ומותר הבריאה. עיקר הבריאה הם העולמות והכוחות הק' והוא בחי' מצוה. תוספות הבריאה הוא דברי רשות. והוא החול סביב להקדושה. שלא תתפשט יותר ח"ו למותר הבריאה להמצירים ר"ל. בחי' איסור. אך עכ"ז יש להם אחיזה קצת החיצונים בהכוחות ע"י הנ"ק שנפלו ממדריגתן כביכול והוא בסוד המלכי' שמלכו בארץ אדום כנודע למביני מדע. וזאת הוא עבודתינו עבודת עם ה'. בנ"י כל ימינו. רק להעלות אלו הנ"ק למעלה לשורשם הרמה בקודש. וזהו מן המיצר קראתי י"ה. ענני במרחב י"ה. כי דהמע"ה כאשר השכיל ונתן אל לבו לאלו הכוחות אשר ביד המצירים ר"ל. הי' משתוקק מאוד להעלותם לשורשם בקודש. וזהו מן המיצר קראתי י"ה. היינו שאני צועק אל ה'. ומתחנן לפניו ית' להעלות אלו הכוחות מן המיצר. ענני במרחב י"ה. היינו שענה אותו ה'. והעלה אותם הכוחות לבחי' רחובות הנהר. שהוא עלמא דבי"נה ולבחי' חכמ"ה עילאה קדישא. וזהו במרחב י"ה. כי אותיות י"ה. הם בחי' וסוד חכמ"ה ובי"נה. וזהו ג"כ יאמרו גאולי ה'. אשר גאלם מיד צר. היינו לעתיד כשיזדכך ויטהר הזוהמא ויצאו כל הכוחות מהמצירים ר"ל. ויגאלם ה' צבאות מיד צר:
והנה התפשטות הכוחות הוא ע"י הידים חמש אצבעות דיד ימין. וחמש אצבעות דיד שמאל. ובהידים יש עיקר אחיזה להחיצונים ר"ל ולזה תיקן שהמע"ה נט"י לכל דבר שבקדושה לאכילה שהוא במקום קרבן. בעת הזאת. ולשארי דברים שבקדושה ובפרט בלילה בעת השינה אז הוא עיקר זמן אחיזה להם ר"ל בהידים שהם התפשטות הכוחות. אמנם כשנותנים על הידים מים שהם בחי' חסדים בזה מסירים אחיזתן גם מי"ם הוא מספר ט' יודי"ן משמות הק' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וע"י המים מחזירים ומדביקים הכוחות לשורשן הרמה בקודש וזהו שאו ידיכם קודש היינו להעלותן לבחי' קודש וכנ"ל וזהו ג"כ סוד רום ידיהו נשא כי רו"ם הוא ג"כ בחי' חכמה קדישא ובזה נתבאר סוד נט"י והוא נק' בבחי' אבידה מדעת כי בריאת העולמות היה ע"ד זה למען יתעצם איש הישראלי כל ימיו בעבודת ה' ולעבוד אותו באמת בעודו בחיים חיותו ולהעלות אלו הכוחות ויקבל שכר נצחי על זה מהאל הטוב והמטיב בחסדו:
והעירוב הוא סוד אבידה שלא מדעת כי נשמתו של אדה"ר נחצבה מאתר עילאה וזיהרא קדישא וכאשר בא לידו אותו מעשה האכילה מעץ הדעת טו"ר אז כל הנשמות נתערבו בטו"ר כי באדה"ר היו כלולים נשמות ישראל כולם. וכן כשהאדם הולך אחר תאוות לבו ותוקף תשוקת חומרו ובא לידי חטאים ר"ל אז עי"ז מערב ג"כ טוב ברע ח"ו וזהו בבחי' אבידה שלא מדעת ע"ד אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות גם כי לא על דעת כן ברא הבורא ב"ה וב"ש את העולם כ"א לעבדו ולבחור רק בטוב סלה ולבל יהיה שום אחיזה להחיצונים ע"י מעשה ב"א ר"ל. כי מפשעיה' לכל חטאתם ר"ל ע"י המחשבו' רעות ר"ל שמביאם לזה יש אחיזה להחיצונים ר"ל בהכוחות שבאו מעולם המחשבה וצריך להעלותן למקורן ולשורשן לעולם המחשבה שהוא בסוד שם ע"ב הק' הוא הוי"ה במילוי יודי"ן ולזה תיקן שהמע"ה בחכמתו הנפלאה עירובין לשבת קודש והמוציא חוץ לעירוב הוא מוציא מרשות לרשות אחר. כי מבפנים לעירוב הוא רשות הקדושה והטוב וחוץ להעירוב הוא רשו' ס"א ר"ל וע"י העירוב יופרד ויתפרש אחיזתן לגמרי וישאר אך קודש לבד ואז אינו מעורב טוב ברע כלל. כי עיקר אחיזתן נמשך מבחי' יד השמאלי בחי' גבור"ה שהוא מספר רי"ו וסוד עירו"ב הוא ע"ב רי"ו ועי"ז נכלל השמאל בהימין כי שם הק' ע"ב הוי"ה במילוי יודי"ן הוא מקור ושורש החסד עליון גם רי"ו אותיות ישנו בהשם הק' והנורא שם ע"ב המפורש יוצא מפסוקי ויסע ויבא ויט והבן זה. ואז בימי שהמע"ה נשאר כולו טוב וחסד מזוכך ע"י חכמתו ועבודתו הקודש ואז היתה הסיהרא קדישא במילואה וטובה ולזה אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכמבואר למעלה בפ' פינחס וע"י התיקון שעשה בזה בחכמתו והעלה הכל לשורשו לבחי' קוד"ש עי"ז נעשה שמחה וחדוה ותענוג בכל העולמות להמשיך כל חדו וכל טיבו לכל העולמות ולהכנ"י לעילא ותתא. ולזה יצתה ב"ק ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. והבן זה:
והנה ידוע כי יש ג' בחי' הנק' ידים בסוד יד הגדולה יד החזקה יד הרמה. יד הגדולה הוא יד ימין סוד החסד והוא בחי' י"ד אותיות של הוי"ה אלהינו הוי"ה ויד החזקה הוא בחי' יד שמאל סוד הגבורה סוד י"ד אותיות המאוחרים מי"ד אותיות הנ"ל והם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו ויד הרמה הוא בחי' קו האמצעי בחי' רחמים סוד י"ד אותיות של הוי"ה פשוט במילוי אלפי"ן והוא סוד האמת המרכז והקוטב אמצעי לכל העולמות כי אמת מארץ תצמח וגבוה מעל גבוה לזאת א' בראש ות' בסוף ומ"ם באמצע לידע ולהודיע כי האמת הוא מרכז אמצעי של כל העולמות והוא סוד יד הרמה בסוד יוד אותיות של שם הוי"ה הק' במילוי אלפין וד' אותיות הפשוטות. והנה אלו ג' ידות עולים מ"ב היינו ג"פ י"ד הוא סוד שם מ"ב הק' והנה בכל עולם ועולם מד' העולמות הק' אבי"ע בכל אחד ישנו שם מ"ב הק' כי שם זה הוא סוד העלאת העולמות מעולם לעולם עד א"ס היינו השם מ"ב הק' שבעולם היצירה הוא מעלה את עולם העשיה ליצירה והשם מ"ב הק' שבעולם הבריאה הוא מעלה עולם היצירה לבריאה והשם מ"ב הק' שבעלמא דאצילותא קדישא הוא מעלה עולם הבריאה לאצילות הק' וכן הוא העלאת העולמות באצילות הק' כי אית כסא לכסא מעשיה שבאצילות ליצירה שבאצי' הק' עד לאצי' שבאצילות והכל נעשה ע"י שמות מ"ב הק' כי ישנו כמה וכמה שמות מ"ב היינו שם של אנא בכח שהוא אב"ג ית"ץ וכן שם הק' אהי"ה יה"ו עולה מספר מ"ב אשר משם יוצאים ז' שמות מרגלאין לכל ימי השבוע וגם שם הוי"ה הק' כפשוטו ומילואו ומילוי דמילואו עולה ג"כ מ"ב אותיות ועוד כמה שמות הק' שהם במספר מ"ב והנה גם בעולם העשיה ישנו שם מ"ב והוא להעלות הכוחות והניצונין שנפלו וירדו ולנטלם ולנשאם למקורן ולשורשן הרמה בקודש והנה בתחלת הערת אדם הישראלי אל ה' אב הרחמים אז הבורא בהוב"ש ברב טובו וחסדו הגדול מגלה אל האדם יד הרמה אור קרן הוד המאיר ובא אל האדם כ"א לפי בחינתו ונשמתו ובחי' יד הרמה הוא מרכז האמצעי לכל העולמות ומקור שרשיי לכל הכוחות הנפלאים ובהתגלות בחי' מקור השרשיי הזה מתעלים אז כל הכוחות שנפלו וירדו להמצירים ר"ל ומדבקים א"ע בשורשם קודש למקום אשר משם באו ואז נגאלו מן המיצר אמנם בחי' גאולה זו הוא רק על מעט זמן כי אח"כ נלקח מאתו זו הבחי' אשר האירה והבעירה בקרבו תשוקת עבדות הבורא בהוב"ש ואז ניתן לו הבחירה חפשית שיעבוד בעצמו ולהתעצם בכל עוז ולהטות את לבבו אל דרך הטוב והמאושר ולהכניע את הרע ולהכליל היד שמאל בהימין. וצריך כל ימי חייו להתעצם בהתלהבות גדול ולילך ממסע למסע וממדריגה למדריגה עד אשר ישלים המ"ב מסעות בחי' ג' ידות ואז כשבא לבחי' זו שהקב"ה בעזרו ומזכהו אז הוא מעלה את כל הכוחות שנפלו למקורן ושורשן הרמה ואז הוא בא לבחי' הראשונה לאור קרן אשר הבהיק והאיר לו מתחלה מאת ה' היתה זאת אשר גילה לו ביד הרמה וכנ"ל וזהו שאמרו חז"ל אין חסידות כתחלתו וכמ"כ עזה"ד היה ג"כ גאולה הכללי ביצמ"צ שהיו משוקעים בתוך הקליפות והחיצונים במ"ט שערים ר"ל והוצרך הבורא ב"ה כביכול להתגלות עליהם ביד הרמה ועי"ז נתעלו כל הנ"ק למקורן ולשורשן הרמה בקודש למקום שיצאו משם להיות כי ראו את מקור מחצבתם בהשורש אשר יצאו משם וכל דבר נמשך לשורשו ואז נעו כל אלילי מצרים מפניו ית' והאלילים כרות יכרתון ונכנע הרע תחת הטוב ועי"ז נגאלו וזהו סוד ועברתי בארמ"ץ אני ולא מלאך אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו כדי שיתקשרו ויתדבקו כל הכוחות הק' והנ"ק שנפלו למקורן ולשורשן הרמה ואח"כ נלקח מהם מדריגה ובחי' רמה ונשאה כזאת והוצרכו עם ב"י לילך בעצמם ממדריגה למדריגה מ"ב מסעות עד אשר באו לארץ הק' ארץ חפץ ה' בה וזהו ובנ"י יוצאים ביד רמה ותרגומו בריש גלי היינו בראשית התגלות המקור של כל הכוחות שהוא יד הרמ"ה וכן המסעות בעצמם היו ג"כ עזה"ד כי כאשר הלך משרע"ה ואהרן והע' זקנים וס"ר נשמות ישראל ועמהם ארון הקודש והיו אז בסוד רתיכא עילאה קדישא עי"ז נאספו ונתדבקו אליהם כל הנ"ק וכל הכוחות הק' שנפלו להמצירים במקומות ההם ונתעלו להמקור ושורש מוצאיהם הקדוש ולכן במקום א' נשתהו שם זמן רב ובמקום א' רק לפי שעה או יום או יומים שהכל היה לפי ריבוי הניצוצות שהיו במקום ההוא:
העולה מדברינו הנ"ל שגאולת עם בנ"י ממצרים בליל א' של פסח היתה ע"י התגלות בחי' יד הרמה ואז נתגלו כל המוחין דגדלות ועי"ז נתעלו כל הנ"ק ונגאלו כל הניצוצין מיד המצירים ונתעלו ונתדבקו בשורשם הרמה מקור מוצאיהם ותיכף אח"כ ניטלה מהם בחי' ומדריגה זו הגדולה. והוצרכו אז בנ"י לילך ולנסוע ממסע למסע וממדריגה למדריגה ובכל מסע נתגלה בחי' א' ואות א' משם מ"ב הק' אנא בכח. ועי"ז נתעלו הנ"ק שבמסע ההוא. ונתדבקו בשורשם ובמקום מוצאיהם. עד אשר השלימו המ"ב מסעות בשלימות. בחי' הג' ידו"ת. ואז נכנסו אל ארץ חפץ ה' בה. ואז חזרו ובאו אל המדריגה הזו בעצמה שהיה בליל א' דפסח ע"י התגלות יד הרמה. כי בחי' גדולה ההוא נלקח מאתם תיכף אחר ליל א' דפסח. למען אשר יתעצמו בעצמם בכל עוז ע"י המ"ב מסעות. לחזור ולבוא אל מדריגה הלזו. וכן הוא עד"ז גאולת כל אדם מישראל מיד המצירים אותו וכנ"ל.
ועפ"ז יובן הת"י ע"פ ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כי בליל א' דפסח באו ענני כבוד ונשאו את ב"י לירושלים והקריבו שמה את הקרבן פסח ואח"כ שבו למצרים עיי"ש. והיינו כי ע"י התגלות יד הרמה בלילה ההוא נגאלו אז גאולה שלימה כראוי רק אח"כ תיכף חזרו לקדמותן. למען יתעצמו בעצמם בכל כח ועוז ע"י המ"ב מסעות עד אשר באו לארץ הקדושה וכנ"ל. ואין מן הצורך להאריך בדברים אלו כי מבוארים מעצמם למביני מדע. ועתה נבוא לביאור הפסוקים. אלה מסעי בני ישראל. ובתיבת אל"ה פוסל את הראשונים היינו שהיו מקודם מצירים ומעיקים להם. ובחי' הרע הכל נפסל ונכנע תחת הטוב. בעת הגאולה וכן בכל מסע ומסע ובחי' הטוב והקדושה שהיו מובלעים מקודם בין הקליפות והחיצונים ר"ל נתעלו אז לשורשן הרמה אשר יצאו מאמ"ץ לצבאתם ביד משה ואהרן. כי משרע"ה הי' בחי' ומדריגת אמת כנודע. והוא בחי' יד הרמה וגם הוא בחי' דעת עליון הק' ששם נמתקו הדינים ונכללו בימין ונתגלה החסד והטוב שהוא בחי' אהרן הכהן איש חסד כנודע. בחי' יד הגדולה. ובחי' זו אשר נתגלה אז בשעת יצימ"צ ע"י משה ואהרן נלקח מב"י כנ"ל. והוצרכו לילך במסעות למען יתעלו ויתדבקו הנ"ק שבכל מסע למקור מוצאו ומובאו. היינו כל אות ואות משם מ"ב הק' אב"ג ית"ץ כנ"ל ולזה ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיה' ע"פ ה' למען ידעו מקור ושורש הקדושה. והמוצא של כל מסע ומסע ועתה בא הכתוב לבאר המסעות בעצמם שנתעלו ונתדבקו למוצאיהם. ויסעו מרעמס"ס היינו ר"ע מס"ס מלשון כמסס נוסס שנכרת ונבדל הרע מהטוב. בחדש הראשון בט"ו לחדש כו' יצאו ב"י ביד רמה כנ"ל. שאז נתגלה יד הרמה ומוחין דגדלות ומצרים מקברים כו' כי אז נכנע הרע והמצרים ונקברו ונעו אלילי מצרים מפניו ואח"כ נלקח מאתם בחי' זו הגדולה והרמה ומוחין דגדלות וכנ"ל וחזרו לבחי' ראשונה. והתחילו ב"י בעצמם לילך ולנסוע ממסע למסע. ולזה כפל עוד הפעם ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות. היינו שבאו לצלא דמהימנותא קדישא. ואח"כ ויחנו באת"ם היינו שבאו לבחי' את"ם שהוא נוטרי' אל תירא מפחד כ"א מפחד ה' ומהדר גאונו ולא יראה זרה ח"ו. וגם הוא נוטרי' אל תשליכני מלפניך וכן אל תרחק ממנו. היינו לבקש מאת ה' ית' לבל יעלים עין השגחתו מעלינו בכל עת ועוד הלכו במסעות עד אשר זכו ויבואו אלימה שהוא צירוף א' קדוש מן ק"ך צירופי שם אלהי"ם הקדוש. ובאילים י"ב עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם:
ואי' במכילתא ובילקוט פ' בשלח רא"א מיום שנברא העולם נברא שם י"ב מבועים נגד י"ב שבטים: וע' דקלים נגד ע' זקנים ע"כ והיינו שבאו לבחי' מדריגה גבוהה כזו שהי"ב מבועין הם בחי' וסוד י"ב צירופי הוי"ה והי"ב שבטי י"ה הם בבחי' מרכבה להם. והע' זקנים הם בסוד שבעין עטרין דע"ג חמשין. והבן כ"ז ויכולני לפרש כל המ"ב מסעות ע"פ דרכינו הנ"ל והמה שייכים בכל אדם ובכל זמן. בכל פרטותיהם. אמנם סמכתי על המשכיל שיבין מעצמו תן לחכם ויחכם עוד וכבוד אלהים הסתר דבר והבורא כל העולמים יהיה בעזרנו ובעזר כל ישראל בכלל ובפרט. שנזכה לברר וללבן ולהעלות כל הנ"ק ולהכניע כל הרע. והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ה' ימלוך לעולם ועד. ויגאלנו גאולה עולם ע"י משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן:
אלה מסעי בני ישראל וגו'. במדרש שה"ש איתא נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. רא"א נחי"ת נוטרי'. נסים עשית להם. חיים נתת להם. י"ס קרעת להם תורה נתת להם: רי"א נ"פלאות ח"ירות י"מינך הושע אותם ת"לוי ראש ע"כ ונקדים לפרש מאחז"ל דבכל המצות אסור לנסות הקב"ה חוץ ממצות מעשר שנ' והביאו מעשר אל אוצר בית ה' ובחנוני כו' אפתח לכם כו'. ויש לתת טעם לשבח למה אסור לנסות הקב"ה בשאר מצות ובמצות מעשר מותר. דהנה ידוע כי כל מצוה מתרי"ג מצות יש לה סגולה מיוחדת ונתיב מיוחד להמצוה אשר על ידה יוכל האדם להמשיך פעולה טובה לעולם השייך אל אותה המצוה אך שלא גילה לנו הש"י סגולות ופעולות המצות כולם. ואפשר בעשות אדם איזה מצוה ורוצה לפעול על ידה ולהמשיך לעולם איזה טובה שאין לה שייכות לאותה המצוה ומש"ה אסור לנסות הש"י באיזה מצוה משאר מצות. אמנם במצות מעשר רמז לנו הש"י איך ומה לעשות במצוה זו. כי המעשר רמז לנקודת יו"ד ראשית חכמה מקור כל הברכות וכל הטוב אשר נפעל ונמשך להעולמות הכל הוא ממקור היו"ד. כי כולם בחכמה עשית. והנה אות יו"ד במילואו הוא יו"ד לרמ"ז כי הכנ"י הוא בחי דל"ת דלית לה מגרמה כלום וצוה לנו הש"י במצוה זו להמשיך לה כל מיני השפעות ממקור היו"ד ע"י האות וא"ו שהוא המשכה לדל"ת שנתרבה בה שפע עליונה שלא תהי' בבחי' ד' רק תמונת ה'. אחר שיבוא שפע גדולה ממקור החכמה ע"י אות וא"ו לתוך הדל"ת נעשה אות ה' ויש שני בחי' שפע להכנ"י כמו שהדלי הוא תלוי במקל ארוך להמשיך הדלי להמקור לשאוב בתוכו ולמלאותו ולפעמים מצינו שיש מקור מעיין הנובע ונעשה ממנו בריכה גדולה מלא ע"כ גדותיו עד שמחמת ריבוי השפע מהמקור לתוך הבריכה לא ניכר מקום המקור ומקום הבריכה המקבלת שפע. כי כולם נעשים אחד המשכת השפע אשר לא כן הוא בדלי הנ"ל. וצוה לנו הש"י במצוה של מעשר שנכוין להמשיך מהמקור העליון להכנ"י בבחי' וא"ו בבריכה גדולה עד שלא ניכר שוע לפני דל. מקור המשפיע והמקבל. כי כולו חד הוא ומש"ה מותר לנסות הש"י במצוה זאת אחר שגילה לנו הש"י הכוונה ממצוה זו. אז בודאי מי שיעשה מצוה זו בדו"ר לכוונה הנ"ל בודאי יוכל לפעול ולסגל ולהמשיך לעולם כל מיני ברכות וכל מיני טובות אשר כולם נכללים בראשית הנקודה והוא המשיך אותם ממצפון לגילוי. וזהו פי' הפסוק והביאו מעשר. היינו נקודה יו"ד לאוצר בית ה' כי הוא נק' בית לאוצר עליון. וזהו בראשי"ת בי"ת ראשית והבן. ובחנוני נא בזא"ת דוקא שהוא נק' זא"ת. שעיקר עשיית המצוה יהיה בבחי' הנ"ל להמשיך מהמקור לזא"ת. אם לא אפתח לכם ארובות השמים ה' שמים שהם ה' חסדים המתפשטים מדעת עליון. וז"פ הפסוק והריקותי לכם ברכה עד בלי די. היינו מגודל השפע מהמקור להבריכה לא ניכר בין דל"ת ליו"ד המקורית שהוא אותיות ד"י. והוא ג"כ פי' הפסוק יפתח ה' לך את אוצרו הטוב יפת"ח יו"ד פתח את השמי"ם ה' שמים כנ"ל לתת מטר ארצך בעת"ו שהוא נק' ע"ת גם צריכין אנו בעשיית מצוה זאת להמשיך מהמקור עליון להכנ"י לה ולכל הז' מדות שלה שיתמלאו כולם בכל מיני טובות הצפונות. וזהו בחי' זיי"ן ווי"ן המשכות. וזהו שם של מ"ב ז' פעמים וא"ו. וידוע שהשם של מ"ב עולה כשלהבת הקשורה בגחלת אחר שנפתח אוצר הטוב ונמשך להבריכה ע"י צינורות ז' מדות הק' שלה ניתוסף כח להכנ"י לעלות למעלה לשורשה ויומתקו הדינים בשורשם. ואפשר זהו פי' תפלת רנבה"ק אנא בכח גדולת ימינך. שאנו מתפללים שבגבורות הנכלל בימין ברצון הקדום העליון כשעלה ברצונו הפשוט להיטיב לברואיו וצמצם אורו כביכול ונעתק כביכול מא"ס לצימצום כדי להיטיב לברואיו באותו כח וגבורה דעתיק. אנו מתפללין לשמו ית' שתתיר צרורה הצרור החיים תתיר ותפתח ותשפיע תמיד להכנ"י. ולזה היו רומזות המ"ב מסעות של ב"י היוצאים מאמ"ץ. מיצ"ר י"ם לצבאותם לרצונם היינו שמ"ב מסעות הנ"ל. הם זיי"ן ווי"ן. ז' המשכות לז' מדות שלה. ממקור עליון מנהר היוצא מעדן. ביד משה ואהרן כי המ"ב הנ"ל הם ג"פ יד היינו יד הגדולה ימין ויד החזקה שמאל ויד הרמה שמאל נכלל בימין וזהו ביד משה ואהרן דייקא וזהו כוונת התרגום ע"פ ובנ"י יוצאים ביד רמה ת"א בריש גלי. פי' הוא ראשית הגילוי למעלה מהזמן וידוע כי משה היה שושבינא דמלכא. ואהרן שושבינא דמטרוניתא פי' כי משרע"ה המשיך אלהותו ית' להכנ"י מעילא לתתא ואהרן הרים והנהיג את הכנ"י להקב"ה מתתא לעילא. והיה מכניס אהבת הש"י בלבם של ישראל ע"י הנסים והטובות מהש"י עליהם וזה"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיה' היינו מעילא לתתא ואלה מסעיהם למוצאיהם וז"פ המדרש נחית כצאך עמך ביד משה ואהרן היינו בשני בחי' הנ"ל ר"א מפרש בחי' אהרן מתתא לעילא. נחי"ת נסי"ם חיי"ם י"ם סוף ת"ורה. ועי"ז נתרומם הכנ"י להקב"ה מתתא לעילא ור"י מפרש הכח של משה מעילא לתתא. נחי"ת נפלאות עליונות למעלה מהזמן. כי ידוע שנסים המה בנו"ה. ונפלאו"ת הוא נו"ן פלאו"ת מדריגה עליונה למעלה מהזמן ח"ירות הוא ג"כ למעלה מהזמן י"שועות. כמבואר למעלה בפ' פינחס שהה' ישועות דנפקין מנש"ב שעליהם אמר דהמע"ה כוס ישועות אשא. ת"לוי ראש שהוא יד רמה כת"א בריש גלי ראשית הגילוי שהוא למעלה מן הכל כח היו"ד בבחי' וכח של משה מעילא לתתא ול"פ רק מר מפרש בחי' משה בחי' הדעת העליון. ומר מפרש בחי' אהרן ואלו ואלו דא"ח. ודוק והבן היטב:
ויכתוב משה את מסעיהם וגו'. יש להבין מה שמכנה הכתוב את העובדא ע"ש המסע ולא ע"ש החנייה. שהי' בכל המקומות. אך שורש הדבר הוא. דהנה ידוע שעיקר מסע בני ישראל היה בזה דבר גדול. כי אדה"ר בחטאו גרם גירושין וסילוק לשכינת עוזינו מן העולם התחתון והארץ. ומלאו האויר שבין השמים להארץ בחיצונים וגילולים ונפזרו כל הנ"ק בכל ד' רוחות השמים והוצרכו לטהר הארץ ולפנות הרע ולאסוף כל הנ"ק והענפים אל שורש הקדושה. לזה נתנם הש"י בגלות ת"י מצרים ושם נצרפו מעט ואח"כ בעת מתן תוה"ק הוריד משרע"ה את השכינה למטה. אך עדיין לא הי' העולם נקי מכל סיגים וגילולים ע"י מה שקלקלו אח"כ. וזהו שהוצרכו ב"י להיות נע ונד. ליסע ממקום למקום ולכתת רגליהם לקבץ חלקי הקדושה. וע"י נסיעתם בקדושה עם משרע"ה שהוא המקור והשורש מכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות והצדיקים. ועם ס"ר זרע ישראל שהם הענפי' שלו ואז בכ"מ אשר נסעו היו מטהרי' האויר ומדחי' הרע וקולטין כל חלקי הטוב שהיו מובלעים באותו המקום. וכל החיצונים היו נכנעים מפניהם. כי בכ"מ שיש הקמת הקדושה. אז הרע ממילא נופל. ונכנע תחת הכנ"י ל"מ שלא במקום הראוי להם. שלזה א"צ עבודה גדולה. וזה יכול הצדיק לדחות ולפנות אפילו במחשבה לחודה. רק אף במקום הראוי להם ומקומות מושבותיהם אשר שם הוא מקום ממשלתם כמו המדבר שהוא מקום נחשים ושאר חיות רעות המזיקין אפילו משם צריכין לדחות מפני הקדושה ונכנע הרע החת הטוב. וזה היה עיקר העובדא של המסעות שלהם במדבר. וזאת הנסיעה הוא דבר יקר מאוד. לכך החנייה א"צ להודיע. כי ודאי מנסיעה טובה ימשך חנייה טובה. ועיקר הוא הנסיעה. וזה"ש משה בנסוע הארון קומה ה'. ויפוצו אויביך. שיהיה הקמה לשמו הגדול ולקדושתו ית'. והשונאים יפוצו ויפלו תחת רגלי זרע ישראל. שלא יוכלו להרע ולמשול על הכנ"י. והנה נסעו מ"ב מסעות. שכוונתם היה לפרסם. הג' ידות של שמו הגדול ית'. כי יש יד הגדולה כמו בעת יצימ"צ. שהראה הש"י חסדו הגדול יד הימין והמשיך חסדים טובים על זרע ישראל. הגם שאז לא היו ראוים להגאל מת"י מצרים. ובפרט לעשות להם נסים נוראים ונפלאים. ועי"ז נתפרסם יד ימינו של הש"י. וכמשה"כ וירא ישראל את היד הגדולה. וגם יש יד החזקה אשר הראה הש"י תוקפו וגבורתו לעיני כל כי נפל אז על האומות אימה ופחד ועשה נקמה בשונאי ישראל. ושלח אותות ומופתים בפרעה ועבדיו ועם ארצו. ובזה נתפרסם ידו החזקה. ועוד יש יד הרמה. שהוא בחי' וכח אשר מורה על התרוממות אלהותו ית'. שנתגלה ע"י מתן תורה לזרע ישראל. והרים קרן הכנ"י ע"י רוממות אל שנתן להם תורה ומצות. נמצא שע"י זרע ישראל נתפרסמו הג' ידות. וכמבואר לעיל. וזה היה עיקר כוונתם של זרע ישראל בכ"מ בואם ומסעם לפרסם ולהודיע כי כל אלה עשתה ידו. וג"פ י"ד עולה מ"ב. נגד שם מ"ב הקדוש. ולזה כוונו בהמ"ב מסעות. לכך משבח הכתוב. אלה מסעי ב"י שלצורך דבר גדול נסעו. שיצמח מזה פירסום אלהותו ית"ש:
או יאמר דהכתוב משבח הכנ"י. דבאמת אף שהיו זרע ישראל בגלות מצרים בשיעבוד גדול שיעבוד הגוף בעבודה קשה בחומר ובלבנים המפרכת ומשברת את הגוף. עכ"ז כשנגאלו ויצאו משם לא היה עיקר השמחה שלהם על שיצאו לחירות משיעבודם הקשה רק עיקר שמחתם היה על אשר שבגלות מצרים היתה גם השכינה הקדושה עמהם וכל מרכבה הק' ופמליא של מעלה. כנודע מזוה"ק פ' שמות. ע"פ ב"י הבאים מצרימה. עיי"ש. וכמבואר לעיל פ' שמות. והיו אז שמחים ביצימ"צ על הוצאת הקדושה. היינו השכינה כביכול וכל צבא מעלה מן הגלות והשיעבוד ונתרומם קרן הקדושה. וזה"ש אלה מסעי ב"י כו' לצבאותם. היינו דעיקר יציאתם ממצרים בעצמם לא היה חשוב בעיניהם. כ"א מה שכל צבא מעלה. צבאות ה'. יצאו עמהם. מזה נהנו ושמחו ולא על שנפטרו משיעבוד גופם גלות הגשמי. וזהו עובדא גדולה יקרה ונכבדת. ומאוד היה חביב בעיני הש"י זה השמחה ומחשבה טובה של זרע ישראל. ולזה ויכתוב משה את מסעיהם. כדי לחבבם בעיני הש"י מחמת שזאת המסע והיציאה מאמ"ץ היה רק לש"ש ולא כוונו להנאת עצמם. והבן כ"ז היטב:
ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר גו'. בהעיר לב להבין ולדעת יש לרמז בזה כי מצוה זו נוהגת בכל זמן כי התורה נצחית וע"כ אפילו בזה"ז יש לה שייכות והוא תיקון למכה נפש בשגגה. ר"ל מי ששגג בחטאים ועונות ומשחית את נפשו הוא יעשנה. ר"ל שיעשה תיקון זה. בקבלת עמ"ש באהבה שלימה ובמס"נ גדול באמת בכל לבבו להש"י בהששה תיבות שמע ישראל כו'. והמה בחי' שש ערי מקלט. ועליהם תתנו מ"ב עיר. הוא בחי'. פ' א' של ק"ש שהוא ואהבת. שיש בה מ"ב תיבות. והיינו קבלת אהבתו ית' ותורתו בכל לב ונפש. וע"י המס"נ באמת בכל לבבו לקבל עליו עמ"ש. וע"י קבלתו באמת אהבת הש"י בכל לבבו בזה נתכפר לו על שהכה את נפשו בשגגה. ובגמ' מכות איתא. א' אביי שש ערי המקלט הללו קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת ומ"ב עיר הללו לדעת קולטות. ושלא לדעת אינן קולטות ע"כ. ויבואר זה ג"כ ע"פ דרכינו. כי וא"ו תיבות הראשונות שבהם צריך למסור נפשו רוחו ונשמתו להש"י באמת ובתמים. בין שעושה דברים אלו באמת בדיעה והשכל. ובין שמס"נ הוא גדול כ"כ עד אשר כמעט יצא מדעתו ובחי' זאת כפי הנראה שבכאן הוא יותר חשובה ויקרה מהראשונה וכמבואר בהפוסקים בכמה מקומות. כי בכ"מ בין האחרון הוא יותר פשוט מן הראשון. נמצא שאלו השש תיבות קולטות בין לדעת בין שלא לדעת כנ"ל. אמנם בהמ"ב תיבות של פ' ואהבת כו'. ששם הוא קבלת אהבתו ית' ואהבת התוה"ק והמצות. לזה צריך דוקא דעת ושכל גדול. ובפרט מי שזכה להשכיל בהשכלתו במושכלות העליונים אבל שלא לדעת אינן קולטות. והש"י יזכנו לעבדו ולאהבה אותו ית' באמת ובתמים ובדעת וכיה"ר אמן. והבן כ"ז היטב: