אוהב ישראל/פרשת ויגש
פרשת ויגש
עריכהויגש אליו יהודה וגו' בי אדני וגו' [מד, יח]. י"ל בדרך רמז. דהנה הי"ב שבטי י"ה היו בעלי רוח הקודש ויהודה ראה והבין ברוח קדשו כי לו יאתה המלוכה ויכון כשמש כסאו עד עולם. וכמו שכתוב (בראשית מט, י) לא יסור שבט מיהודה. וידע והבין גם כן שהמלכות והאדנות בזה העולם נמשך מהמלוכה עליונה הקדושה. והי"ב שבטי י"ה. הם כולם בבחינת מרכבה להמלוכה הקדושה בסוד י"ב אותיות משם הקדוש אדנ"י במילואו. וכמבואר למעלה. אמנם יסוד המרכבה להמלוכה הקדושה הוא שבט יהודה ולזה לא יסור שבט מיהודה עד עולם. ומבחינת המלוכה אשר בשבטו של יהודה נמשך ונתפשט אדנות ומלוכה לשאר באי עולם. וגם אחיזת האדנות ומלוכה חיצונית ר"ל. כי הוא מקור ושורש של כל בחינת אדנות ומלוכה בזה העולם. ויהודה הבין שיוסף רוצה להשתרר עליו ולהיות לו למושל ואדון. לזה ויגש אליו יהודה ויאמר הלא בי אדנ"י. ר"ל בי הוא עיקר ושורש האדנות והמלוכה. או יאמר בי ר"ל עמי ועם בחינתי רצונך להיות אדנ"י. אדון שלי. והלא אני הוא עיקר ושורש להאדנות והמלוכה לדור דורים והבן. כן יהי רצון אמן:
או יאמר ו' יגש א' ליו י' הודה גו' ראשי תיבות גימטריא טו"ב. ואיהו מנין שם הקדוש אהו"ה היוצא מפסוק מראשי תיבות של א' ת ה' שמים ו' את ה' ארץ (בראשית א, א), דאיהו גושפנקא דמלכא דבה חתים קוב"ה שמיא וארעא. והוא שם הדעת עליון הקדוש. שמשם יוצאים החסדים והגבורות וזהו את השמים ואת הארץ. כי שמים נקראו בחינת חס"ד וארץ נקרא בחינת גבור"ה. וראשי תיבות של ו' יגש א' ליו י' הודה ו' יאמר ב' י א' דני עולה מנין שם הוי"ה הקדוש ב"ה וב"ש. ויש להבין על מה ולמה בא הרמז כאן בראשי תיבות אלו לשני שמות הקדושים הללו. וי"ל דהנה יהודה ראה שהוא בעת צרה והדינין שורים עליו ורצה למתקן בשורשם וסוד המתקת הדינים הוא על ידי דעת עליון הקדוש. וכמו שכתוב (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו. ואמרו קדמונינו ז"ל כי מלת חד"ר נוטריקון חסד דין רחמים. כי על ידי הדעת הוא המתקת הדינין. אך על ידי מה יוכל לבוא לבחינת דעת עליון על ידי בחינת צדיק חי עלמין כי הצדיק מייחד ומקשר את עצמו על ידי חוליות שבשדרה בסוד חי עלמין. ועולה עד הדעת ומקבל הטיפי מוחין ומוליך ומביא השפע טובה וכל טיבו וחדו אל הכנסת ישראל לעילא ותתא. וזהו בסוד ו"ה. כי וא"ו הוא בחינת צדיק חי עלמין. וה' אחרונה הוא בסוד המלוכה הקדושה. והוא"ו מקבלת השפע וכל ברכאין טבין מי"ה דאינון חכמה ובינה תרין ריעין דלא מתפרשין. ומשפיע לה' אחרונה. וזהו סוד שבת קודש. וכמו שאנו אומרים בווי"ן תתקטר וזינין דכנישין. והיינו כי אז הצדיק עולה ומקשר את עצמו בוא"ו מדות ומייחד את עצמו על ידי ח"י חוליות שבשדרה בסוד ח"י עלמין ועולה עד הדעת ומייחד ומקשר עצמו עם ה' אחרונה סוד המלכות הקדוש מדה השביעית. והה' אחרונה עולה ומתעטרת על ראש הוא"ו בסוד אשת חיל עטרת בעלה (שם יב, ד). ונעשה בחינת זיי"ן. וזהו בווי"ן תתקטר. בוא"ו ישנו שני ווי"ן. וא"ו ראשונה הוא סוד מדתו של יעקב סוד התפארת גם בסוד וא"ו מדות. והוא"ו השני הוא המילוי. והוא בבחינת יוסף הצדיק יסוד חי עלמין. וזהו בווי"ן תתקטר, המלכות הקדוש. וזינין דכנישין, היינו זייני"ן דכניש בגווייהו כל טיבו וכל ברכאין ונהורין עילאין קדישין. והנה השם הקדוש הוי"ה מספרו כ"ו. והמילוי של כ"ף הוא פ'. ומילוי של ו"ו הוא ו'. עולה המילוי מספר אלהי"ם. וזהו גם כן סוד המתקת הדינין. כי כ"ו במילואו עולה מנין הוי"ה אלהי"ם בכללו. והנה יוסף הצדיק הוא בחינת וא"ו, סוד יסוד צדיק ויהודה הוא בחינת המלוכה הקדושה סוד ה' אחרונה. והגם שיהודה לא ידע עדיין שהוא יוסף. עם כל זה לרוב טהרתו וקדושתו רוח ה' דיבר בו ורוח הקודש שורה עליו ורצה להמתיק הדינין מעליו על ידי שם הדעת הקדוש. שמספרו טו"ב כרמוז בראשי תיבות של ו' יגש א' ליו י' הודה. ונתייחד ונתקשר עם הצדיק [וזהו גם כן סוד הגשת המנחה על המזבח לכוונה זו]. ויאמר בי אדני. היינו תתייחד ותתקשר עמי ועל ידי התקשרותו עם הצדיק היה היכולת בידו לעלות עד הדעת ולהמשיך מחכמה ובינה שהם יסוד י"ה. על ידי הוא"ו ולהשפיע לה' אחרונה סוד שם הקדוש אדנ"י בחינת ומדת יהודה. וזהו גם כן פירוש בי אדנ"י. ולזה גם כן עולה הראשי תיבות מספר כ"ו. לרמז שייחד וקישר שם הוי"ה הקדוש להמתיק הדינים מעליו. וכאשר נתבאר. והמשכיל יבין כל זה כי עמוק הוא:
ולאביו שלח כזאת וגו' [מה, כג]. ופירש רש"י ז"ל מצינו בגמרא (מגילה טז ב) ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרש אגדה (ב"ר צד) גריסין של פול. להבין דברי חכמים וחידותם. י"ל בהעיר לב ושום שכל. דידוע מאמר חז"ל (שם) שהביא רש"י ז"ל בפסוק וירא את העגלות אשר שלח יוסף. סימן מסר להם שכשפירש מאביו היה עוסק עמו בפרשה של עגלה ערופה וכו' עיין שם. ומזה נראה שכל מה ששלח לאביו היה רק לסימן ולכוונה גדולה. הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עם כל זה רמז לו גם כן בכל דבר אשר שלח רמזים גדולים ונפלאים. והוא שרמז לו בעשרה חמורים נושאים מטוב מצרים. כי הבין יוסף שיעקב אביו יירא לירד למצרים מקור חיצונים והקליפות לזה שלח לו לסימן מטוב מצרים. היינו שיש שם גם כן חלקו הטוב ניצוצין קדישין אשר נפלו ממקור הטוב וצריך להעלותם לשורשם. ולרמז זה אמרו בגמרא ששלח לו יין ישן כי יי"ן הוא סוד גבורות ודינין. אכן יש יין ישן. יי"ן עתיק והם גבורות קדושות סוד י"ג תיקוני דיקנא עילאה קדישא ועל ידם נמתקין הגבורות והדינין. בסוד (דניאל ז, ט) ועתיק יומין יתיב על כורסיא, לכפייא שביבין דנורא (זוה"ק נשא קל א) וזהו ששלח לו יין ישן לסימן יין עתיק שדעת זקנים הוא חכמה ובינה נוחה הימנו. והיינו שרמז לאביו שיוכל לברר חלקי הטוב ולהמתיק הדינין על ידי היין ישן וכנ"ל. והמדרש אגדה שאמרו ששלח לאביו גריסין של פול. והוא גם כן לסימן. שטבע גידולו של פול המצרי (הוא פאסולי בלשון אשכנז) והוא קליפה דבוקה סביב הפרי עצמו. ובהסיר הקליפה על ידי רחיים של גרוסות ונחלק הפרי לשני חצאין רק הקליפה הוא המחברת אותם. וזהו ששלח לאביו כי חלקי הטוב הניצוצין קדישין שנפלו ממקום הקדושה והמה משוקעים בתוך הקליפות וחיצונים והמה מעורבים טוב ברע ח"ו. ר"ל הוא רק על ידי הקליפה הקשה המחברם. אכן בהסיר הקליפה יתחלקו לשנים הטוב לבד והרע לבד. ובזה תוכל לברר חלקי הטוב בנקל. ולהוציא בולעם מפיהם על ידי העברת הקליפה החיצונית הקשה. ואז יתבררו ויתלבנו חלקי הקדושה להעלותן למקורן ולשורשן הרמה בקודש. והבן:
ויסע ישראל וכל אשר לו וגו' [מו, א]. במדרש (ב"ר צד) 'להיכן הלך. ר' נחמן אמר לקצץ ארזים שנטע אברהם זקנו האיך, מד"א (בראשית כא, לג) ויטע אשל בבאר שבע. והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות כו, כח) א"ר לוי, הבריח התיכון שנים ושלשים אמות היה ומהיכן היה להם לשעה. אלא שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו ע"ה. הדא הוא דכתיב (שם לה, כד) וכל אשר נמצא אתו עצי שטים הביאו. אשר ימצא אתו אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו. שהיה מוצנע מימות יעקב אביהם' עד כאן דברי המדרש. ולהבין דבריו הקדושים. י"ל דהנה כתיב (תהלים קד, טז) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע אשר שם צפרים יקננו. ולדעת ולהבין מה המה אלה עצי ה', וארזי לבנון אשר נטע. י"ל דהנה כתיב (בראשית ב, ח) ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם גו' את האדם גו' ויצמח גו' כל עץ נחמד גו'. והוא גן הקדוש אשר בו שתל ונטע בורא כל העולמים ב"ה וב"ש הנכבד והנורא את נשמות הצדיקים וכל הנשמות הקדושים. וכמו שיש אילנות טובים אשר מצמיחים פירות טובים ומתוקים כמו כן יש שם נשמות טובות וקדושות שמעלין כל מיני ריחין טבין ובושמין טבין ומתוקים וזהו על ידי מעשיהם הטובים. והנה כתיב (תהלים צב, יג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים גו' בחצרות גו'. כי כמו עלי לולבי התמר אשר טבע גידולם הוא בחיבור שנים כאחד בסוד דכר ונוקבא וראשי העלים עולים למעלה. כך הוא דרכו של צדיקים שמקשר עצמו על ידי ח"י חוליות שבשדרה בסוד חי עלמין ועולה עד למעלה בסוד הדעת ומוחין עילאין קדישין עד בחינת אין סוף כביכול. וממשיך השפעות טובות וכל טיבו וחדו וכל נהורין עלאין קדישין לכל העולמות העליונים עד שממשיך משם כל ברכאין טבין וחסדים ורחמים אל הכנסת ישראל לעילא ותתא. כארז בלבנון ישגה. היינו שאינו באפשרי לקבל השפעת אור האין סוף כביכול מחמת שהוא בבחינת אין סוף עד שהוצרך לבוא לבחינת צמצום כביכול הוא בחינת מדת יצחק שעולה מספרו ר"ח מנין אר"ז כנודע. ולבנון הוא ל"ב נתיבות פליאות החכמה ונ' שערי בינה. וזהו ל"ב נו"ן. וגם שם הוא בבחינת צמצום. אך הם צימצומים קדושים בסוד המתקת הדינין בשרשם כידוע למביני מדע. וזהו כאר"ז אשר בל"ב נו"ן. כן ישגה ויתגדל הצדיק ויתרבה. שתולים בבית ה' היינו שיהיה נשתל ונטוע אלו הבחינות ויהיה מושרשים בבית ה' היינו סוד המלכות הקדוש. בחינת ה' אחרונה ונקרא בחינת בית ה' כמאמר חז"ל (פסחים פח א) כיעקב שקראו בית אל. והוא בחינת יראת ה'. והיינו גם כן כשהאדם הישראלי מצמצם את עצמו מחמת יראת ה' רוממות גדולת הבורא יתברך מפחד ה' ומהדר גאונו ומצמצם לנקודה קטנה ומקבל עליו עול מלכות שמים באימה ויראה והכנעה גדולה ועביד ליה דירה נאה בליביה ובאיברים דיליה. אזי הוא זוכה להיות נטוע ונשתל ונשרש באלו מדריגות של צדיק כנ"ל ויוכל לקבל השפע רב טוב ההוא על ידי בחינת צימצום אשר צימצם את עצמו כנ"ל.
ועל פי זה יבואר פירוש הפסוק הנ"ל. ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. היינו שהתפלל דוד המלך ע"ה בשירותיו הקדושים שישבעו ויתברכו ויתמלאו כל טיבו וכל ברכאין וחסדים טובים. עצי ה' וארזי הלבנון. היינו נשמות הצדיקים וכנ"ל אשר נטע הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא בהגן הקדוש, אשר שם ציפרים יקננו, ציפרים נקראו גם כן נשמות קדושות בסוד נשמתין קדישין דמתחדשין כציפרין ומשבחין ומצלאין על עמא קדישא ישראל. גם י"ל כי צפר גימטריא ש"ע נהורין עילאין קדישין כי בנשמות קדושות של הצדיקים מקננין הש"ע נהורין עילאין דאורייתא. וזה היה גם כן כוונת אברהם אבינו ע"ה בנטיעת האשל בבאר שבע. כי באר שבע היא סוד המלוכה הקדושה דהיא בארה דכולא בה. שמקבלת כל השפעות הטובות והחסדים והרחמים ומזון דכולא בה והוא הבחינה גן הקדוש. ונטע שם אש"ל. ר"ל המשיך הא' אלופו של עולם לאות ש'. ג' ראשין. רומז לג' אבהן חב"ד [חכמה בינה דעת]. ומשם לאות למ"ד. ג' קוין. ואברהם אבינו ע"ה בעת נטיעתו הארזים ממש. כי אין מקרא יוצא מדי פשוטו. עם כל זה כוונתו הקדושה היה על דרך הדבק במדותיו (סוטה יד א) לנטוע נשמת הצדיקים בגן הקדוש. כמו שנתבאר וידוע בזוהר הקדוש כי הצדיקים נקראים מחצדי חקלא. כי לפעמים בעת אשר יצטרך בכל דור ודור שיהיה ביניהם נשמות קדושות וטהורות כמו נשמות תנאים ואמוראים ונשמות צדיקי יסודי עולם כדי להגן בעדם מכל צרה שלא תבוא או לאיזה סיבה משאר סיבות. וכשהצדיקים רואים ומשימים לבם הטהור להבין זה. אז קוצרין וממשיכין נשמות קדושות מהגן הקדוש ומחקל תפוחין קדישין. אשר שם היא מקור שרשם ומחצבתם וכנ"ל ומביאין אותן הנשמות אל זה העולם ולכן נקראים בשם מחצדי חקלא כי הם קוצרין וממשיכין הנשמות קדושות מחקל תפוחין קדישין. והנה יעקב אבינו ע"ה כשהוצרך לרדת מצרימה ולקבל על עצמו עול הגלות ועל בניו. והבין שהשעה צריכה לכך להיות ביניהם בהגלות נשמות קדושות צדיקי יסודי עולם כדי להגן בעדם ולזה הלך לקצץ הארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע כפשוטו. כי ראה שבניו יצטרכו לעשות משכן במדבר ויצטרכו לארזים אך כוונתו הקדושה היתה לקצור ולהמשיך נשמות קדושות מהגן הקדוש כי מעובדא דלתתא איתער לעילא. והמשיכם מאותן הארזים שנטע אברהם זקינו היינו אברהם זקן סבא קדישא סוד בחינת חסדא דעתיקא קדישא וכנ"ל בפסוק ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד, א). עיין שם. והלך לקצץ ארזים ר"ל ארזים ונשמות קדושות אשר נטע שם אברהם הזקן בבאר שבע סוד המלכות והגן הקדוש כנ"ל כדי שיוכלו להגן בעד בניו בהיותם בגלות. זה ביאור המאמר של ר' נחמן והבן כל זה היטב:
ועתה נבאר יתר דברי המדרש. והבריח התיכון בתוך הקרשים כו' א"ר לוי ל"ב אמות כו'. ולכאורה אין לו ביאור כלל הני ל"ב אמות מאי עבידתייהו הכא אם ר"ל שהיה מבריח הבריח התיכון מכל ג' צדדי המשכן היה לו לומר ע"ב אמות וכדאיתא בתרגום יונתן בן עוזיאל. ואם ר"ל שהיה מבריח רק מצד אחד לא היה לו לפסוק וליתני ל"ב אמות כי אין כל הצדדים שוים. כי צד המערב אינו מחזיק רק י"ב אמות עם עובי הקרשים שמצד דרום וצפון. ובהעיר לב ושום שכל יש לפרש כי יעקב אבינו ע"ה היה בחינת קו ומרכז האמצעי לכל העולמות עליונים ותחתונים כי מדתו מדת האמת. ואמת. אל"ף שבראש התיבה מרמז הוא ראשון לכל האותיות. והתי"ו שבסוף התיבה מרמז שהיא סוף לכל האותיות. ומ"ם שבאמצע התיבה רומז לידע ולהודיע כי הכל תלוי באמ"ת. והוא הוא הקיום לכל העולמות. ואמ"ת הוא סוד התורה הקדושה בסוד תורת אמת. ובאורייתא ברא קוב"ה עלמא (זוה"ק תרומה קסא א). ואיתא בספר יצירה בל"ב נתיבות פליאות החכמה כו'. והם סוד ל"ב אלהים הכתובים במעשי בראשית, ותורה הקדושה מתחלת באות ב' ומסיימת באות למ"ד שהוא בסוד הל"ב נתיבות ויעקב אבינו ע"ה סוד מרכז האמצעי סוד אמת וסוד התורה הוא מבריח מן הקצה אל הקצה מן הב' של בראשית אל הלמ"ד של לעיני כל ישראל. וזהו ביאור מאמרו של ר' לוי שהבריח התיכון בחינת מדתו של יעקב היה ל"ב אמה וכשהוצרך לירד מצרימה והלך לקצץ ארזים וכנ"ל. אז קצץ והמשיך גם כן בחינת מדתו הבריח התיכון של ל"ב אמה. כמו שנתבאר כדי להגן בעדם בעת הגלות. וכן יהי רצון להגן עלינו זכות יעקב אבינו ע"ה בעת גלותינו זה גם כן להצילנו מכל צרה וצוקה. עד יערה עלינו רוח ממרום וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן והמשכיל יבין כל זה:
או יבואר על פי דכתיב (תהלים כט, ה) קול ה' שובר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון ר"ל שיש ארזים שהם נטועים במקום אשר ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. והארזים האלו המה נשמות ישראל שנפלו במקום שעושים באושים. ולכן קול ה' שובר אותן ארזים ממקום הזה כי פן ואולי המקום גורם. ואז נוטלם ונוטעם במקום אחר ושם הם עושים פרי הטוב כדרכם הטוב ולזאת הכוונה הלך גם כן יעקב אבינו ע"ה לבאר שבע כדי לקצץ אותם הארזים שנטע אברהם שם. היינו שנטע אברהם נשמות ישראל ויעקב הלך לקצץ אותם ולהביא אותם למצרים. כדי שיצליחו ויעשו פרי הטוב להם ולישראל בעת הגלות להיות לעזר ולסעד ולהעלות כל ניצוצין קדישין שנפלו בהקליפה ולכן תיקן יעקב גם כן אותן הנשמות ונטעם במקום עליון כדי שיוכלו לצאת ממצרים אחר כך בעת הגאולה. ולבנות המשכן ולהיות להם מדריגת בריח התיכון וכנ"ל:
עוד י"ל בפסוק הנ"ל בהעיר לב אחרי אשר חנן ה' דעה והשכל והוא כי יעקב אבינו ע"ה נקרא בעלה דמטרוניתא כנודע מזוהר הקדוש (בראשית כא) בחינת יעקב אבינו ע"ה ובחינת משה רבינו ע"ה. ובאר שבע הוא סוד המלוכה הקדושה, כמבואר כמה פעמים. והן עתה כשהוצרך לירד למצרים ולקבל על עצמו ועל בניו עול הגלות לזה ויבוא בארה שבע דהיינו שבא אל הבאר ששם נכללו שבעה יומין עילאין ז' מדות עליונות ז' ימי הבנין כמו שאמר הכתוב (דה"י - א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה. והעלה את השבעה מדות ז' ימי הבנין:
ועוד י"ל על דרך שאמרו חז"ל (יבמות סב ב) חייב אדם לפקוד כו' שיוצא לדרך וכשהיה השעה צריכה לכך לירד מצרימה לקבל על עצמו ועל בניו עול הגלות והשיעבוד כדי להעלות משם כל חלקי הניצוצי קדושה ולברר וללבן שיהיה אך טוב לישראל ולהעלותם לשורשם הרמה בקודש לזה קבל על עצמו מקודם עול מלכות שמים באימה ויראה והכנעה וקישר וייחד עצמו בהמלוכה הקדושה ולסוד זה נקרא כאן עדיין בשם ישראל סוד מוחין דגדלות היינו ישרא"ל ל"י רא"ש. ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. ר"ל שרצונו היה אז להמתיק הדינין בשורשן. כי סוד אלהי יצחק הוא עלמא דבינה אשר שם הוא המתקת הדינין בשורשם. ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה. היינו במראה הגלות. ויאמר יעקב יעקב. היינו שתהיה בחינת יעקב ולא בבחינת ישראל. כי הוא בחינת מדריגה תחתונה בסוד יו"ד עק"ב. ויאמר הנני מוכן ומזומן לקבל על עצמי עול הגלות ועול מלכות שמים. ומאחר שקבל עליו עול הגלות ועול מלכות שמים באימה ויראה. אז ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. היינו בירור וליבון הניצוצי קדושה שנפלו ממקור הקדושה. והוא יעלה אותם על ידי עול הגלות והשיעבוד. ויהיה אז לגוי גדול. אנכי ארד עמך מצרימה. כי כאשר ירד יעקב אבינו ע"ה למצרים ירדה עמו כביכול גם השכינה הקדושה עם כל הכוחות המרכבה הקדושה. אנכי הוא גימטריא כס"א. ואנכי אעלך גם עלה היינו עליה אחר עליה, עליה מהגלות הקשה. וגם אחר כך באו למדריגת עליה הגדולה ר"ל קבלת התורה בהר סיני:
או ירמוז אעלך גם עלה. כי זולת העליה שהאדם מעלה את עצמו בעבודתו עבודת הקודש. עוד הש"י מעלה אותו יותר ברום המעלות. עוד ירמוז גם עלה. היינו חוץ מה שהעלה הש"י אותנו ממצרים עוד יעלה אותנו הבורא ב"ה וב"ש עליה הגדולה הנצחיות לעולמי עד וכאשר אנו מצפים ומייחלים לביאת משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן: