אוהב ישראל/לשבת שאחרי פסח

טעם למה שמנקדין אז הלחם משנה במפתח דוקא. מנהג אבותינו ודאי הוא תורה. ות"ל אמרתי בזה כמה טעמים נפלאים. אמנם עוד יש לאלוה מילין. והנה י"ל ע"ד הכתוב פתחי לי אחותי רעיתי. ידוע מאחז"ל שהש"י מבקש מהכנ"י. פתחי לי כחודו של מחט. ואני אפתח לכם כפתחו של אולם וידוע דהכנ"י כלה קרואה בנעימה. בחי' נוקבא. וגם נק' בבחי' לחם. ע"ד כ"א הלחם אשר הוא אוכל.. והנה ידוע דבפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים. ואח"כ ננעלו התרעין וצריכין אנו לפותחן. ולזה אנו מנקדין הלחמים הק' משבת זו במפתחות לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע"י מצות שבת. וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח. וכאשר נתן לאבותינו הַמָן בחודש אייר שמברכין בשבת זו. והבן כ"ז היטב:

עי"ל בזה ג"כ. ע"ד הכתוב הנ"ל. פתחי לי אחותי רעיתי. דהנה כתיב תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. דידוע שיש שני תורות היינו תורה שבכתב ושבע"פ. והתורה נתנה בבחי' גבור"ה כנודע. ומסטרא דצפון זהב יאתה. ועפ"ז יבואר פי' הפסוק תורי זהב היינו שני תורות הנ"ל הבאים ומאירים מבחי' זהב. נעשה לך הוא לשון עשיה ותיקון. והיינו להמתיק' עם נקודת הַכָסֶף כסף הוא בחי' חסדים ונקודת הַכָסֶף הם. קמ"ץ וסגו"ל. והיינו לעשות פתח ושער ולהמשיך מבחי' כתרא עילאה קדישא. שהוא בסוד נקודת קמץ ע"י פַתַח שהוא בחי' חכמה עילאה קדישא. אל נקודת הסגו"ל. שהוא בחי' תלת אבהן קדישין סוד בחי' אוצר חביב ע"ד והייתם לי סגולה. ואחר פסח שאז ננעלו התרעין. וכנ"ל. לזה אנו מנקדים את הלחם משנה משבת זו. במפתח דוקא. כי הלחם משנה הם בסוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ואנו מנקדין במפתחות להמשיך אליהם ע"י בחי' פַתַח וכנ"ל. והמשכיל יבין:

ליקוטים

המנהג הוא מימים קדמונים לנקוב את החלות בשבת שלאחר פסח במפתחות. ונעשה על החלה צורת מפתח ומנהג ישראל תורה הוא וצריך טעם. כבר ביארנו טעמים ע"ז לעיל. והנה יש עוד לאלוה מילין טעם א' ע"פ פשוטו כי הנה בעת הזאת כשאכלו ישראל מן המן מהקרבת העומר ואילך לא אכלו עוד מן המן כמש"ה ויאכלו ממחרת הפסח מעבור הארץ. ואמרי' בגמרא ממחרת הפסח אכול עד השתא לא אכול ומאז התחילו לאכול מתבואת הארץ. והיו ישראל צריכין לפרנסה כי עד עתה היה להם המן. וזאת ידוע שלכל דבר יש שער כמו שאנחנו מתפללין שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה. ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות לרמז שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה: טעם הב' י"ל כי בעת ההוא סופרים אנו ספירה שבעה שבועות והם מ"ט יום ע"ד סוד נ' שערי בינה ואנחנו הולכים משער לשער ולכל שער יש מפתח וזהו שעושין צורת מפתח. טעם הג' י"ל ע"פ מש"ה תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף והענין הוא כי באמת יש להקשות דהנה במשכן כ' זהב וכסף ונחשת ומקדים הכתוב זהב לכסף. ובמעשה בראשית כתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וזהו אור של אאע"ה אור של חסד ואח"כ כתיב שם אצילות יום שני שהוא בחי' גבורה בחי' זהב. והתירוץ ע"ז הוא כי בריאת העולם היה בחסד כמש"ה עולם חסד יבנה. לכן מקדים חסד בחי' כסף לגבורה בחי' זהב אבל המשכן שכל עניניו היה כדי שיצמצם הקב"ה כביכול שכינתו לשכון בתוכו וכל בחי' צמצום הוא מבחי' גבורה לכן מקדים שם זהב לכסף. אך הזהב שכתוב שם הוא מנוקד בפת"ח כמש"ה זהַב התנופה. והוא נקודה שבחסד נקודות החכמה ופַתַח הוא מלשון פתח ושער ומורה שמשם נפתחים להיות באים כל החסדים וזהו שאמר תורי זהב נעשה לך והיינו מה שבמשכן נעשה לך תורי זהב בחי' צמצום עכ"ז הוא עם נקודות הכסף והיינו בנקודות פַתַח נקודה שבחסד. והנה שבת שלאחר פסח הוא תמיד בשבוע שניה שבספירה והשבוע הזאת הוא בחי' גבורה בחי' זהב אך שהוא מנוקד בכסף נקודות פַתַח ומורה שנעשה פתח ושער להיות באים כל הברכות ולכל פתח ושער יש מפתח לכן עושין צורות מפתח על החלות. והבן: