אגרות צפון (תרגום אהרנזון)/ב

המכתב השני

המכתב השני

אל יחשוב לבך עלי, בנימין יקירי, בבואי להשיב לך מענה חיש מהר אחרי קבלי מכתבך, כי לא חקרתי ודרשתי היטב על אודות הענין הנכבד שעלי להשיב דבר.– הלא ידעת, כי העניינים האלה עוד בימי נעורי לקחו לבבי וכל מעיָני שמתי בהם; גדלתי בבית הורים נאורים מחזיקים במעוז דת קדשנו, ועוד בשחר טל ילדותי, הוד קול ספרי התנ״ך ודבריהם, החוצבים להבות אש־דת, שמעה אזני ואקשיב רב קשב, והמה הוליכוני הביאוני, עת גמלו כשרונותי, ולבי ראה חכמה ודעת, אל הדרי התלמוד ונושאי כליו; הן ידעת גם ידעת, כי לא מסבות ומקרים חיצונים עוררוני לבחור במשרת הרבנות ולכהן בה, רק חפץ פנימי ומטרה בחיים.– ואי לזאת אתפלא ביותר עליך כי תפחד פן אעשה חונף חלילה בגלל המשרה אשר על שכמי, אפי חרה עליך ולא יכולתי סלוח לך, לולא היית ידידי ורעי, ‫ולולא הייתי אוהבך הנאמן. אמנם זאת היא קללת הזמן הרובצת בעת הנוכחית על מפעלות בעלי־המשרה להפריע אותם מצאת לאור עולם.– הדבר שעליו להיות טובה כללית, נהיה רק קנין בעלי המצב והמשרה, וסדרי החיים הדרושים להיות מרוצים לכל, יאמרו עליהם שהמה ענין וחפץ מפלגת אנשים מיוחדים, ומלתם תמיד על לשונם: אמנם כן, זה הגבר, עליו לעשות ככה, עליו להטיף מלים בסגנון כזה, יען וביען כי כה ידרוש מצבו – ועל פת לחם יכונן הגיוני רוחו. אהה לשפלות העת האבלה והבזויה!! כי תשים משטרה לסדר היום, אשר איש באנשים יוכל למכור את בכורתי בעד נזיד עדשים, והלך נפשו בעד פתותי לחם, אף תסלח לכל פעולה, אף אם לא תאות לאדם המעלה, אם אך תחיה את בעליה לתת לו לחם, לחם לאכול! או אולי תשמח, ידידי בנימין, ואלפי אנשים שמחשבותיהם כמחשבותיך, בזאת, כי כל אלה מצאו עמדתם רק בקרב חוג מפלגת בעלי משרה, ובי יש תקוה – לא נפלאת היא ולא רחוקה – כי עוד מעט יגורשו גם משם, ותכנית החיים, שאדניה הטבעו על מוסדות "האושר" "‬וההשתלמות", המרחפת בין השמים והארץ, תוכל ותחל להשען רק על עצמה.– אבל סלח לי יקירי, כי היטב חרה לי על זה, גם חפין אני לשכוח כי פיך הוא המדבר אלי דבר עצב מעלה אף – והנני לגשת לענות לך על מכתבך אלי, ולא נדרש לי, ‫לבל יחרה אפך בי, להבטיחך עוד הפעם, כי לא אכריע את הכף במאומה מטעם מצבי והמשרה השומה עלי.–

אתה תמוד את היהדות לפי יסוד תעודת האדם, וזאת‬ המבול (אנטעדוליפיאנישע) ויצירת פני האדמה (געאָגנאָסטישע) ולא למען הוציא ממנה תעלומות חכמה למעלה מן הטבע וסודות הבריאה – רק נקרא אותה כיהודים, הלא הוא, כספר הניתן לנו מאת ה׳, להכיר על ידו את עצמנו: מה אנו עלי אדמות, ומה לנו פה, נקרא אותו לשם תורה ודעת דרכיה ומצותיה, מוסר ויראת שדי בעולם ה׳ וחובות האנושיות ומקור חיים בנפשנו פנימה – אמנם, חפצים אנחנו לדעת ולהכיר את היהדות, לכן עלינו לצייר בנפשנו, כי בה נהגה תמיד והיא כל מעינינו סלה, ונשאל: באיזה תכונה יהיו האנשים אשר יבינו חין ערך הספר הזה ויכירו אותו בתור מקור חיים וכללי הקיום הנתנים בהתגלות מאת ה׳, כמו כן עלינו להכיר ולהוקיר את ערך המצוות בתור יהודים, הלא הוא, להבין היקף ותוכן מעלתן על פי התורה הכתובה והמסורה; אבל את הכל מנקודת ההשקפה, כי מטרת כל אלה לעשותה לתורת חיים, ורק אז כאשר תכיר את היהדות מעצמות תבונתה, תכירנה היטב, כאשר היא בעצמה תורך לדעת, ואז רק אז, אם תמצא כי לא תחזיק מעמד ומצב וכי משחתה בה מום בה – אם תרצה, תוכל להשליך נעל עליה ולבטלה כחרש הנשבר. – גם עלינו לקרוא אותה בשפת עבר, והוא לפי רוח השפה הזאת. היא תציג לפנינו עניינים נעלים במלים מועטות. על ידי חין ערך שרשי מלותיה תצייר לפנינו במלה – ‫את העניין, ובנשוא המאמר את הנושא. תתאים משפט עם משפט בהגיון נעלה, ובאופן כזה תעורר את הנפש כמו באותיות מחכימות (זימבאָלשריפט) ותכשיר את בינת אדם, עד כי השאר תבין מאליה. – בעין פקוחה, באוזן קשבת ובנפש מתרגשת ומתפעלת עלינו לקרוא את הכתוב בה ולצייר ברעיוננו, כאילו לא סופר לנו ממנה מאומה, כאילו עלינו לברוא בריאה חדשה בהגיוני לבבנו, כשמענו את רעיוני המדבר אלינו, הלוך והגות בדבריו – ולולי זאת, נאבד את המובן והרעיון האצור בו.– כמו כן בהבנת המצוות, אשר תכונן בעד הדברים הנודעים לנו סדר ומשטר, או תצוה עלינו איזה פעולה לשום אות לזכרון. שם, עלינו לבקר ולדרוש אחרי יחס הדבר אל תעודתו, ופה – את הרעיון האצור בפעולה כזאת, בשימנו לב על הכוונה ויחס ההתקשרות בין הדברים.– אנכי מראה לך בקצור את הדרך אשר הלכתי אני, ואתן לך בזה רק תוצאות (רעזולטאטע) וגם אלה לעת עתה רק בציורים כלליים, אחרי כן, אם תחפוץ, אבאר הכל בארוכה, בשיטה נכונה ובחקירה נאמנה.– עתה הבה נקרא – אבל עליך לשכוח את האי־נעימות, אשר היה לך בגלל הקריאה והלמוד בה בילדותך. שכח נא את דברי התפל והשטנה נגד הכתבי קדש, אשר מאיזה צד, מצאו להם מסילות בלבך. הבה נקרא, כאילו עוד לא קראנו אותה מעודנו, וכאלו לא שמענו מעולם על אודותה מאומה. נעיר בנפשנו את שאלות החיים הכי נכבדות: "מה היא התבל?, בי, ומסביב לי? בי? מה אני? ומה ‫אני לה? מה אני, ומה לי בתור איש ישראל"? ברוח שואל כענין כזה, הבה נקרא, ואת התשובה נקשיב כיהודים מפי קדוש ישראל, אשר לו נגלו כל תעלומות, ולאלהים פתרונים.

היה בטוב.