אגרא דפרקא ג

נאמר לי ממגידי אמת ששמעו מכבוד חסידא סבא קדישא כבוד דודי זקני מו"ה משולם זושא זצוק"ל שאינו מצפה לתשלום גמול עוה"ב על מה שעבד את השי"ת בעת שכבר נתוודע לו אמיתיות גדולתו ית"ש, רק שמצפה לתשלום על מה שעבד את הש"י באמונת אומן מדרך הקבלה.

(ונ"ל כמ"ש כבר בספר מעין גנים על מה שאמר הפילסוף בעצמו כיון שאמונת מציאותו מושג בשכל אינו מגיע שכר על זה, ואמרנו על זה דמשום הכי צוה אותנו ה' יתברך במצוה אנכי י"י אלקיך להאמין אמונת המציאות אמונה דוקא, בכדי שנקבל שכר ע"ז יעו"ש דברינו באריכות).

והנה אנחנו בעניינו כבר אמרנו בזה (הלא בספרנו הנ"ל) על מה שכתב מהר"י יעב"ץ בספרו אור החיים (שם פ"ב וסוף פ"ה) אשר צווח ככרוכיא על המתפלספים בחקירות אנושיות על אמונת מציאותו ית"ש, והנה הראה בחוש שבדורו היה בעוה"ר גזירות שמד בספרד אזי החוקרים שהמציאו האמונה בחקירה המירו כבודם בלא יועיל, והנשים וקלי הדעת אשר הספיק להם הקבלה עמדו בנסיון וקדשו שם הנכבד והנורא.

ואמרנו ע"ז דהנה האמונה בקבלה נקרא בתורה בלשון שמיע"ה שמ"ע ישראל וכו', והיה אם שמו"ע וכו', שהוא רק בשמיעת האוזן מבלי ראיית עין בעין, משא"כ האמונה במופת נקרא ראיה כי עפ"י המופת בשכל עין בעין יראה שכך הוא, וכענין רואה אני את דברי אדמון (כתובות קח, ב). והנה הבאים בסוד י"י יבינו וישכילו אשר אורות העינים היה בהם השבירה משא"כ אורות האזנים (ע"ח שער הנקודות פ"א), (וה"ס שמעו ותחי נפשכם (ישעיה נה, ג) כי באוזן לא היה מיתה ושבירה), ע"כ המאמינים מצד שמיעת האוזן תעמוד אמונתם לעד לעולם, משא"כ המאמינים רק בראיה, (כאשר תבין דברינו אלה תבין מ"ש רז"ל (ב"מ קז, ב) שהרבה מתים בעין רע אבל לא ע"י שמיעה) והדברים עתיקין. וידעתי ידידי שתשיבני מדברי החסיד בחובת הלבבות אבל אין כאן מקומו ובספרי מעין גנים שם אתן את דודי לך.

והנה הגם שדברי הסבא קדישא ז"ל אינם על דרך הנ"ל כי ודאי לא לבו הלך אחרי חקירות אנושיות, ומה שאמר שנתוודע לו היא הכוונה שע"י הזדככות גופו הטהור ראה עין בעין אמיתיות מציאותו, עכ"ז שיבח ביותר את העבודה של ימי הנעורים שהוא עבודת משא, משא"כ אח"כ הוא עבודת מתנה מהש"י ליראיו, מתיקות נעימות עריבות ידידות יוצרינו ית"ש. ודברנו בענינים הללו עוד בארוכה בספר הנ"ל שים עיניך עליו.