אגרא דפרקא ב
<< · אגרא דפרקא · ב · >>
סיפרו לי מעשה רב, מאת כבוד קדושת הרב הקדוש מה"ר דב בער זצוק"ל. בהיותו מתבודד עדיין בעניות ובדחקות, פעם אחת באת אשתו והתחילה לספר לו בבכיה מגודל דחקות בניו איך הם רעבים וצמאים ואין כסות בקרה, אזי שמע דבריה והיה מתאנח מעט, והנה שמע קול שאמרו לו מן השמים שכבר אבד חלקו מן העוה"ב, והנה עמד מרעיד כרגע בהתבוננו בדעתו שכבר אין לו ב' עולמות, דעוה"ז כבר אין לו דהנה הוא ובניו מדוכים בחיצי רעב עד למאד, וגם עוה"ב אין לו, והנה בהתבוננות הזה הפסיק מעט מתורתו עד אשר שם אל לבו בקדושת עיונו, אדרבא הנה כעת אהיה עובד עבודה אמתיית שכבר אבד סברי משני העולמות ותהיה עבודתי באמת רק לעשות נחת רוח, והתחיל שוב ללמוד בקדושה, אז בשרוהו מן השמים שהחזירוהו לחיי עוה"ב, רק מהיום והלאה יהיה נזהר שלא יעשה כזאת, היינו שלא יתאנח עוד מחמת גודל רחמנותו על בניו כי אין לך רחמנות מרובה מרחמנותו ית"ש.
יצא לנו מזה ב' ענינים להנהגת האדם במדותיו. א' דברי מרן ז"ל בענין אלישע אחר וכמש"ל אות א. ב' לקבל גזירתו ית"ש באהבה ושלא לדאוג ולהתאנח על זה כי צריך לדעת שהכל מצד רחמנותו ית"ש.