אגלי טל - מלאכת בורר

<< · אגלי טל - · מלאכת בורר · >>

א

הבורר כיצד?

• אחד הבורר צרורות ואבנים וגושי עפר מתוך התבואה וקטניות וסממנין וכיוצא בהן בידו.
• ואחד הבורר בכלי המיוחד לכך, כגון נפה וכברה:
  • בין שהאוכל דק מהפסולת, שהאוכל נופל למטה והפסולת נשאר בכלי שבידו,
  • בין שהפסולת דק מהאוכל, שהפסולת נופל למטה והאוכל נשאר בהכלי שבידו,

הרי זה אב מלאכת בורר [ולדעת ה'יש אומרים' שכתבנו במלאכת זורה סעיף ג, אם בירר בכלי בכל עניין, הוא מלאכת מרקד].

ב

תולדות מלאכת בורר:

הבורר אוכל מתוך הפסולת ביד או בכלי שאינו מיוחד לכך, כגון קנון ותמחוי, הרי זה תולדת בורר, וחייב. [ולדעת קצת מחברים, אפשר שגם זה אב מלאכת בורר]. במה דברים אמורים? שאין דעתו לאכול לאלתר.

אבל כשדעתו לאכול לאלתר, מותר לברור בידו האוכל מתוך הפסולת, אפילו שהפסולת מרובה על האוכל. וכל זה הוא כשבורר האוכל מתוך הפסולת. אבל הבורר פסולת מתוך האוכל, אפילו בידו, ואפילו לאכול לאלתר, ואפילו בשעת אכילה, חייב.

ג

הבורר בכלי העשוי נקבים נקבים, שהאוכל והפסולת מונחים בהכלי שבידו:

• אם האוכל דק מהפסולת, והאוכל יורד למטה והפסולת נשאר בהכלי שבידו, נחשב כבורר פסולת מתוך אוכל.
• ואם הפסולת דק מהאוכל, והפסולת נופל למטה והאוכל נשאר בהכלי שבידו, הרי זה נחשב כבורר אוכל מתוך פסולת.

לפיכך, זבוב שנפל לכוס:

• מותר לאחוז הכוס בידו ולנטותו עד שייפול הזבוב מהכוס, ואף-על-פי שלא ישפוך מהמשקה עמו כלום, ובלבד כשדעתו לשתות הכוס לאלתר.
• וכן, מותר להוציא בכף את הזבוב שבתוך המשקה עם מעט משקה, כדי לשתות המשקה לאלתר.

ד

הבורר פסולת מתוך האוכל, אף על פי שלא בירר כל הפסולת שבו, חייב.

היה בו פסולת מיעוט, שרוב בני אדם אין מקפידים עליו, מותר לברור האוכל מתוך הפסולת, אבל לא יברור הפסולת מתוך האוכל, וקרוב בעיניי שהוא חייב.

ה

אינו נקרא "לאכול לאלתר" אלא עד שעה סמוך לברירתו.

ואם מיסב תיכף בסעודה, אף שיתמהמה באכילת שאר דברים יותר משעה עד שיגיע לאכול הדברים הנבררים, מותר לברור לצורך כל אותה סעודה, כיוון שמיסב תיכף בסעודה, סמוך ממש לברירתו.

ואם אינו מיסב תיכף ממש, לא יברור רק מה שיאכל בתוך שעה סמוך לברירתו.

ואפילו אחרים מסובין עמו, מותר לברור לצורך כולם.

ומכל מקום, לא יברור וייתן לתוך חיקו, ולא לתוך קערה שאין אוכלין בה; רק מידו לפיו, או לתוך קערה שאוכלין ממנה, או על-גבי שולחן שאוכלין עליו, כמו שכתבנו במלאכת זורה סעיף ב.

ואם בירר בשחרית לאכול בין הערביים, זה נקרא "לאכול לאחר זמן", וחייב.

וכל הבורר לאכול אחר שעה, עד משחרית לבין הערביים, הוא ספק של תורה, אם נקרא "לאלתר" או "לאחר זמן".

ו

הקולף שומים ובצלים וכיוצא בהן מהפירות שיש עליהן קליפה להניח לאחר זמן, או בכלי המיוחד לכך אפילו לאכול לאלתר, חייב משום בורר.

אבל ביד, או אפילו בכלי שאינו מיוחד לכך כדי לאכול לאלתר, מותר.

ולפצוע את האגוזים מותר אפילו בכלי המיוחד לכך, ובלבד שייזהר שיוציא את האוכל מתוך הקליפות כדי לאכול את האוכל לאלתר. אבל לא יוציא את הקליפות מתוך האוכל.

וייראה לי, דאם קלף בצל אחד, אפילו להניחו לאחר זמן, אין זה בורר; וצריך עיון.

פירות שרוב העולם אוכלין אותן עם קליפתן, אין בקילופן משום בורר כלל, ומותר לקולפן אפילו בכלי המיוחדת לקילוף, ואפילו לאכול לאחר זמן.

ויש אומרים, שבכל הפירות, אף שאין דרכן לאוכלן עם קליפתן, אין בקילופן משום בורר מדאורייתא.

ז

הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן, כפסולת מתוך האוכל דמי, וחייב בכל עניין, אפילו ביד, ואפילו לאכול לאלתר מה שברר.

ח

היו לפניו שני מיני אוכלין, אפילו שני מיני דגים, יש בהם משום בורר. וייראה לי, שאינו רק תולדת בורר.

ולא יברור רק אותו מין שחפץ בו לאכול לאלתר, ובידו.

ויש אומרים, שמותר ליקח אפילו אותם שאינו חפץ בהם מתוך אותם שחפץ בהם, כדי לאכול מין הנשאר לאלתר. ונכון להחמיר כסברא הראשונה.

ואם חפץ שיהיו שני המינים מבוררים, יש להחמיר, שלא יברור כל המין שחפץ בו לאכול לאלתר, רק שיישאר ממנו הרבה מעורב בתוך מין השני, עד שלא ייחשב תיקון כלל בהמין הנשאר.

היה לפניו מין אחד, ויש בו גדולות וקטנות, מותר לברור הגדולות מן הקטנות בכל עניין.

ואם היו שני מינים, ובורר משניהם יחד הגדולות מתוך הקטנות, מותר, הואיל ואינו בורר מין אחד מחבירו.

ט

המברר את חלמון ביצה מתוך החלבון שבו או להיפוך, אם חפץ בברירתם ודעתו לאכול כל אחד רק כשהוא בפני עצמו, יש בהם משום בורר.

ומותר ליתן ביצה במסננת שהחרדל נתון בה, שיסתנן החלמון לתוך החרדל והחלבון נשאר במסננת, משום שאינו עושה אלא למראה.

י

ייראה לי, שמותר לקלוט בכף את כל השומן הצף על-גבי התבשיל כדי לאכול את התבשיל לאלתר.

וכן שומן החלב, שקורין 'סמעטענע', מותר לקולטו מעל-גבי החלב כדי לאכול החלב לאלתר, ואפילו בכלי המיוחד לקליטה זו.

ואין צריך לומר כשצריך להשומן עצמו, שמותר לקלטו.

יא

מותר לנקר את הבשר מחלב וגידין ביום טוב, או בשבת כשרוצה לאכול את הבשר כשהוא חי, ואין בו משום בורר.

יב

ייראה לי, דבדברים שאינם גידולי קרקע, נמי יש בהם משום בורר מדאורייתא. לפיכך, כל פרטי דינים ממלאכת בורר שיש באוכלין או בשני מיני אוכלין, ישנו גם בשאר דברים אשר הם מעורבבים עם הפסולת שלהן, או שהם שני מינים מעורבים, כגון שני מיני כלים או בגדים, ורוצה לברור מין מחבירו כדי להשתמש בו.

והמסנן את המים מהפסולת שאינו גידולי קרקע, כגון מהירוקה שעל-פניו או מתולעים, חייב משום בורר.

יג

הבורר להאכיל לבהמה דינו כמו אוכל אדם.

ומותר לברור אוכל מתוך פסולת בידיו להאכיל את הבהמה לאלתר.

יד

המחבץ הוא תולדת בורר. כיצד?

• הרי שנתן את הקיבה בחלב כדי להקפיאו ולהעמידו, חייב משום בורר, שהרי הפריש הקום מן החלב.
• וכן, הנותן חלב הנקפא בכלי מנוקבת כדי שיזוב מי חלב שבו ויישאר הקפוי לבדו בהכלי.
• וכן, המוציא חמאה מחלב, הרי זה חייב משום בורר.

הנותן שמרים במשקה, כדי שעל-ידי-כך יירד גם שמרי המשקה עצמו לשולי הכלי, הרי זה תולדת בורר כמו מחבץ.

טו

ואלו תולדות בורר מדבריהם, שאסרו שמא יעשה מלאכת בורר דאורייתא:

הבורר אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר, לא יברר לא בקנון ולא בתמחוי אלא ביד, גזירה שמא יבוא לברור בנפה וכברה.

טז

אוכל ופסולת המעורבים, אסור ליתנם במים כדי שייפול הפסולת למטה או שיציף למעלה וייפרד מהאוכל.

וכן, אם כבר היו מונחים במים, אין שפין אותם ביד כדי להציף הפסולת, מפני שהוא כבורר.

יז

היו לפניו אוכל ופסולת מעורב בו, אם גם הפסולת נאכל על-כל-פנים על-ידי הדחק, אין בו משום בורר מדאורייתא, ואסור מדרבנן.

לפיכך, אסור להסיר העלין המעופשין מן הירדק שקורין שאלאטען, אף שגם המעופשין ראויין על-ידי הדחק.

ויש להחמיר, אפילו שצריך לאכול לאלתר.

ומכל מקום ייראה לי, שמותר ליקח את שאינם מעופשין מתוך המעופשין כדי לאכול בו ביום אחר ג' או ד' שעות.

יח

המערה משקה מכלי לחבירו כדי שהפסולת והשמרים יישארו בשולי הכלי, אסור לערות כל המשקה לגמרי עד שלא יישאר טיפין טיפין מעורב בהפסולת, רק ייזהר, כשיגיע לטיפין הנישופות באחרונה, יפסוק לערות.

ואם דעתו לשתות המשקה לאלתר, מותר לערות הכל.