אגלי טל - מלאכת טוחן

<< · אגלי טל - · מלאכת טוחן · >>

א

הטוחן כיצד?

• אחד טוחן תבואה בריחיים של יד,
• ואחד השוחק סממנין ותבלין במכתשת של מתכת או של אבן,

הרי זה אב מלאכת טוחן, וחייב.

ב

תולדות מלאכת טוחן:

• הנותן חיטין וכיוצא בהן לתוף רחיים של מים בעוד הרחיים סובבים וטוחנין
• או שהי׳ מונחים חיטין בהתיבה שעל פני הרחיים והרחיים הי׳ סגורים ובא הוא וסילק הדף ודחפו המים את הגלגל ונטחנו החיטין

הרי זה חייב משום טוחן.

ומ״מ אינו חייב אלא על מה שנטחן מכח דחיפת המים שהי׳ אז נקוים וצבורים אצל הדף והגלגל אבל על מה שנטחן מכח המים שבאו כדרך הליכתן ונתוספו אח״כ פטור.

• הטוחן ברחיים של רוח יש אומרים שלעולם פטור:

ג

• המחתך ירק דק דק כדי לבשלו
• וכן המבקע עצים לחתיכות דקות כדי להבעיר בהן אש
• או קנים כדי לעשות מהן סל וכיוצא בהן.
• או הנוסר עצים כדי להנות בנסורת שלהן [ולהסוברים מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אפילו אין צריך רק להעצים ולא להנסורת].
• וכן השף לשון של מתכת
• או הכותש רגבי עפר לעשות מהן כלי חרס או לכיסוי הדם.
• או הכותש חרס להחזירו לעפרו

הרי אלו תולדות מלאכת טוחן וחייב

ד

הורו מקצת הגאונים שירק שדרכו לכותשו וכתישתו טוב לו יותר מחתיכתו דק דק, אינו חייב על חתיכתו דק דק עד שיכתשנו. ואין כן דעת רוב הפוסקים:

ה

ירק הזה שהיה מחותך דק דק וכתשו בשבת - לדעת מקצת הגאונים חייב, ולדעת רוב הפוסקים אפשר שפטור,

אבל סממנין ותבלין כתושין כל הצורך ושוחקן בשבת כדי שיהי׳ דקה מן הדקה פטור לכל הדיעות.

וכן יראה לי בקרטי סולת שחזר וטוחנן כדי שיהי׳ דק כאבק פטור :

ו

יש אומרים דעצים הנמצא בתוכם דק כעין קמח והוא מפרקם להוציא הקמח מביניהם חייב משום טוחן וי״א שאין זה אלא כשובר חבית מליאה קמח שפטור

ז

אין חייבין על חיתוך פירות וירקות אלא כשאין עיקר דרך אכילתן כשהן חיים [ואלו אוכלן כשהן חיין הי׳ מברך עליהן שהכל נהיה בדברו] והוא חותכן כדי לבשלם.

אבל אם עיקר דרך אכילתן כמו שהן חיים [ומברכין עליהם בפה״א כשהן חיים] אין חייבין על חיתוכם

• ואפילו על כתישתן
• ואפילו כדי לבשלם

ויש מחייבין בכל עניין

ח

אין טחינה אלא בדבר שהוא גידולי קרקע.

ויש אומרים דיש טחינה אף שלא בגידולי קרקע.

ואף על פי כן אוכלין כגון בשר צלי או גבינה קשה וכיוצא בהן מותר לחתוך דק דק אפי׳ להסוברים דיש טחינה באוכלין. הואיל ואינן גידולי קרקע ממש.

ואפי׳ גבינה קשה מאד מפני שאפשר ללועסה בקישוי ושם אוכל עלי׳, ואפי׳ מי שאינו יכול ללעוס מותר לחתכה בין בסכין בין בקרדום בין במגירה.

אבל אסור לגודרה במורג חרוץ בעל פיפיות [שקורין בלע״ז רייב אייזען] וכיוצא בו בכלי המיוחד לכך.

וכל זה הוא בדבר ששם אוכל עליו. אבל בשר חי הואיל ואינו ראוי אלא למי שדעתו יפה לכוס אותו שלא כדרכו אין שם אוכל עליו לענין זה ולכן אסור לחתכו דק דק לפני העופות.

וזה וזה אין אסור אלא מדרבנן

ט

אין טוחן אחר טוחן אעפ״י שחזר ונעשה גוש אחד.

וכן כל דבר שאינו גוש אחד מתולדתו אעפ״י שנעשה אחר כך גוש אחד אין בו משום טוחן, חוץ מן המתכות ועפר וחרס אעפ״י שהותכו או נטחנו פעם אחת הואיל וחזרו ונעשו גוש אחד יש בהן משום טוחן.

לפיכך מותר לפרד לחם הואיל שהוא אוכל הראוי בלא פירור ושכבר נטחנה התבואה פעם אחת אעפ״י שחזר ונעשה גוש אחד.

י

דבר שאינו גידולי קרקע וגם אינו גוש אחד מתולדתו כגון מלח הנעשה מן הים שנעשה אח״כ גוש אחד אעפ״י שאינו אוכל מותר לפררו בשבת או לחתכו דק דק בסכין או לכותשו בעץ פרור.

אבל לא יכתשנו במכתשת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

יא

אף על פי שהחותך ירק דק דק חייב משום טוחן - במה דברים אמורים? כשחותך להניח לאחר זמן.

אבל להניח לפני אורחין או לפני בהמה חיה ועופות כדי שיאכלוהו לאלתר אפילו בסכין מותר. ובלבד בכלי שאינו מיוחד לכך

ואם חותך כדי לבשלו אפי׳ ממש סמוך לערב או לחולה שאין בו סכנה ומבשל ע"י גוי יראה לי שאינו מועיל מה שצריך לאוכלו לאלתר.

ויראה לי עוד שאין ההיתר לאכול לאלתר נאמר רק בירקות או פירות שהם מאכל בפני עצמם. אבל לא בפלפלין או תבלין אף שצריך לאכול המאכל המתובל בהן לאלתר.

ועוד יראה לי שאין זה ההיתר נאמר רק בדבר מאכל. אבל לפרך בשמים בידיו כדי שיהיה ריחו נודף להריח בו לאלתר אסור: