אבן עזרא על תהלים קט

<< · אבן עזרא על תהלים · קט · >>

פסוק א

למנצח, אלהי תהלתי - טעם אל תחרש - כנגד הבא אחריו -

פסוק ב

כי, ופי מרמה - ופי איש מרמה, כמו: אל תהי מרי והפה פעול למלת פתחו, כאילו כתוב כי רשע ואיש מרמה פתחו פיהם עלי.

פסוק ג

ודברי - חסר בי"ת ובדברי כמו כי ששת ימים, או דרך משל כי הדברים סבבוהו.

וילחמוני - וילחמו עמי חנם, כמו לא יגורך רע לא יגור עמך רע.

פסוק ד

תחת - יו"ד אהבתי סימן הפועל.

ואני תפלה - איש תפלה. והטעם: שהייתי מתפלל לשם בעדם, כדרך: ואני בחלותם לבושי שק.

פסוק ה

וישימו - יו"ד אהבתי פעול, שהיה ראוי שיאהבוני.

פסוק ו

הפקד, רשע - אחר שתגבר ימינו עליו, ושטן כנגד ישטנוני והוא אדם כדרך ויקם ה' שטן לשלמה, גם ויעמד והוא אחד מיועצי.

פסוק ז

בהשפטו - עמי, כי הוא עשה לי עול וחמס.

ותפלתו – שאמות הפך תפלתי בעדו, על כן לחטאה.

פסוק ח

יהיו - אמר יהושע: כי פקודתו הוא אשתו. ולפי דעתי: כי הוא ופקודת כל האדם. והטעם: שתהיה מיתתו בידי אדם. ויש אומרים: כי פקודתו הוא נפשו, שהוא כמו פקדון:

פסוק ט

יהיו, יתומים - קטנים.

אלמנה - בימי נעוריה, כי ימיו יהיו מעטים.

פסוק י

ונוע - כדרך: והמה יניעון לאכול.

ושאלו - פועל כבד, כמו: שאל ישאלו באבל.

ודרשו - כמו ושאלו שיבקשו לחם.

וטעם מחרבותיהם – שבחרבות ידורו.

פסוק יא

ינקש - הנשה יהי עליו בימיו, כן יאחזוהו ימי עני.

פסוק יב

אל - כאשר הזכיר יען אשר לא זכר עשות חסד.

פסוק יג

יהי - בנו כמו ולא אחריתו.

ימח - שם האב והבן על כן שמם.

פסוק יד

יזכר - כטעם: פוקד עון אבות על בנים, כאשר פירשתי במקומו.

פסוק טו

יהיו - העון והחטאת נזכרים לפני השם, ושימח מארץ זכרם.

פסוק טז

יען - בהיות לאל ידו, וירדוף עני ואביון ונכאה לבב כמוני.

פסוק יז

ויאהב - הוא היה סבה שיקללהו דוד, שהיה איש האלהים.

פסוק יח

וילבש - התנבא כי הקללה תבואתהו, כמדו - מלבושו.

והטעם מדו - והזכיר בתוכו.

פסוק יט

תהי, ולמזח - כמו חגורה ומזיח אפיקים רפה.

פסוק כ

זאת פעולת - כמו תגמול פעולת שכיר.

שוטני – כנגד ישטנוני.

והדוברים רע – כנגד ודברי שנאה.

פסוק כא

ואתה - אחר שקלל רשעים וכל שוטנים שב להתחנן לשם שלא יאבד עם אלה שהם מחרפים אותו, כי אין לו כח לעמוד מפניהם.

פסוק כב

כי, חלל בקרבי - פועל עבר מגזרת חלל, על כן הלמ"ד פתוחה. ויש אומרים: מגזרת חלול לוחין.

פסוק כג

כצל - הטעם קלות ימיו.

ננערתי כארבה - שאין לו קץ.

פסוק כד

ברכי - אין בי כח ללכת כי יענה נפשו אולי ינצל מידם, שלא יראה בבשרו לחלוח.

פסוק כה

ואני - כאשר יראוני אויבי ואני רזה, הייתי חרפה להם.

פסוק כו

עזרני - טעם כחסדך – עמי פעמים רבות.

פסוק כז

וידעו - כי כבר הזכיר עני ואביון ואתה ה' עשיתה זאת הישועה, ולא אני.

פסוק כח

יקללו - לא אחוש מקללתם כי אתה תברכני, קמו עלי ויבושו.

פסוק כט

ילבשו - כל שוטני מהיום. והטעם: אחרים מלבד אלה, כי כבר הזכיר על אלה ויבושו.

פסוק ל

אודה - שאודה בפי זה החסד שעשה השם עמי, עד שידעו הרבים.

פסוק לא

כי - השם יעמוד לימין אביון להושיעו מהחפצים להיותם שוטני נפשו.