אבן עזרא על תהלים פא

<< · אבן עזרא על תהלים · פא · >>

פסוק א

למנצח על הגתית - מלה הגתית פרשתיה.

פסוק ג

שאו - כמו: ישאו מדבר ועריו.

ומלת תנו – תשרת בעבור אחרת ותנו כנור נעים עם נבל.

פסוק ד

תקעו בחדש - תחלת חדוש הלבנה, כמו: חדשיכם ומועדיכם חדש ושבת וכתובה בתורה תקיעת החצוצרות ונכון הוא שהיו תוקעים גם בשופרות, ורבותינו ז"ל פירשוהו על יום ראש השנה.

וטעם בכסה – שהלבנה מתכסה בו והנה כן משפט כל חדש.

ומלת חגינו – זביחת הכשבים כמו: חגים ינקופו, אסרו חג בעבותים. ולפי דעתי: שמלת כסה, כמו זמן קבוע או מועד ידוע, וככה ליום הכסא יבוא ביתו.

פסוק ה

כי חק ומשפט - קרובים בטעם. וטעם זה היה החוק לישראל, להריע לאלהי יעקב בזמן הזה.

פסוק ו

עדות - יש אומרים: כי שמו שב אל עדות, כמו: ויקם עדות ביעקב אע"פ שבא על לשון זכר כמו ודעת לנפשך ינעם, כי התי"ו סימן לשון נקבה. ויש אומרים: כי וי"ו שב אל חק לישראל, או אל משפט. ויש אומרים: כי עדות כמו עדי, כמו את הנזר ואת העדות, רמז לרביד זהב.

בצאתו על ארץ מצרים - כמו: ויצא יוסף, רק לא מצאנו יוסף בסבלות וכפוי בדוד רק כבל רגלו בבית הסוהר. ויש אומרים: כי בראש השנה יצא מבית האסורים. והנכון בעיני: כי הזכיר יהוסף בתוספת ה"א תפארת, בעבור השם הנכבד והוא כנגד כל ישראל כאשר הזכרתי במזמור העליון.

וטעם להיות חק – בכל ראש חדש לתקוע בשופר להזכיר גבורות השם בתחלת כל מועד ויום החדש ככה, או הזכיר יוסף כנגד כל ישראל כדרך בני יעקב ויוסף סלה כאשר פירשתי שם.

בצאתו על ארץ מצרים - בבואם מרעמסס ועברו על ארץ מצרים ומצרים מקברים.

וטעם שפת לא ידעתי אשמע – הנה משורר כנגד כל ישראל שהוצרכו ישראל במצרים ללמוד לשון מצרים שלא ידעוה אבותיהם, והיה ראוי להיות שפת שלא ידעתי, או תחסר מלת עם שפת עם לא ידעתי כדרך השותים במזרקי זהב, או כסף יין ועתה הזכיר החק ששם האל בישראל שהוציאם ממצרים, וזה הוא הסירותי מסבל.

פסוק ז

הסירותי - אני הוא שהסירותי מסבל שכמו - שכם ישראל.

וכפיו תעבורנה – תסורנה מעשות חומר מעשות החומר והלבנים ולנשאם בדוד. ויתכן: היות שפת לא ידעתי רמז לישראל, ששמעו קול השם בסיני, והנה שפת, סמוך כי ישראל לא ידעו השם כראוי רק אחרי שומעם קולו, וכן הוא כתוב: אתה הראית לדעת ומה הוא מן השמים השמיעך את קולו, או יהיה שפת לא ידעתי משה שהיה ערל שפתים והיה אהרן לו לפה, והיה משה מדבר על שם הכבוד לישראל.

פסוק ח

בצרה - זה הוא שהצילם מתחת יד מצרים. וטעם ואענך בסתר רעם – כדרך: ענני במרחביה כאלו הוא כתוב עניתיך, בהסתיר הרעם ממך, בעת השקיף השם בעמוד אש וענן וכתוב: קול רעמך בגלגל.

וטעם אבחנך על מי מריבה – מימי הצור שנקרא שם המקום מסה ומריבה. וטעם להזכיר זה עם זה, כי בהיותך במים ואתה עובר בים, הסתרתי הרעם והענן ממך ובהיותך ביבשה נתתי לך מים.

אבחנך - בדרך ושם נסהו.

וסלה - באמת.

פסוק ט

שמע - הזכיר בתחלה הסירותי מסבל שכם ישראל, על כן הוא חייב לשמוע לי. כתוב הנה: לא יהיה בך אל זר - לא יהיה בך אל זר נמצא ובדיבור שני כתוב: לא יהיה לך אלהים, פירוש באמונת הלב מפי חכם לא בך נמצא ולא באמונת הלב.

פסוק יא

אנכי - כאשר תאמין כי אנכי השם העומד לנצח, התענג עלי שתבקש בפיך כל רצונך ומשאל לבך ואמלאהו ולא בימי השופטים או נבואת הבית הראשון, אם היה זה אסף הוא המשורר בימי דוד.

פסוק יג

ואשלחהו - כמו: מי שלח פרא.

בשרירות - בחוזק, כמו: שריר וקיים.

פסוק יד

לו - הפך ולא שמע עמי לקולי.

בדרכי יהלכו - הפך ילכו במועצותיהם.

פסוק טו

כמעט - במעט זמן.

וטעם אשיב – בעבור שאכניע בימים קדמונים כל אויביהם.

פסוק טז

משנאי, יכחשו - כמו: יכחשו לך אויביך, מרוב פחדם יכחשו שלא מרדו בך, או על דרך ויכחשו אויביך לך, מטעם ובשרי כחש משמן.

ויהי עתם - כי בא יומו ולעולם לא יקומו. ורבי יהודה בן בלעם אמר: כן ועל צריהם אשיב ידי שהם משנאי ה' כי הם מכחשים אלהותו ויחשבו כי עד לעולם יעמודו וזה פירוש ארוך ואיננו על משפט לשון הקדש הלא ראה וקרוב לבא עתה ורבים ככה:

פסוק יז

ויאכילהו - כל המפרשים אמרו: כי ויאכילהו על השם הנזכר למעלה משנאי ה' והה"א והוי"ו שב אל ישראל, אם בדרכי יהלכו והטעם היה ראוי שישמעו לו ויזכרו החסד שגמל לאבותם והוא אכילת המן, שהוא מתוק ונכבד יותר מחלב חטה והשביעם מים מצור מתוק מדבש. ותהיה מ"ם מצור - משרת אחר כדרך: מאל אביך ויעזרך.

וטעם אשביעך – כדרך: מטרף בני עלית, כל רואו אומר לו ככה פעם ידבר כאילו אינו לנכח ופעם ידבר לנכח, וככה שמנת עבית כשית, כי כן מנהג הלשון.

ויש אומרים: כי ומצור דבש אשביעך – ידבר לנכח ישראל לעתיד.