אבן עזרא על תהלים לט

פסוק אעריכה

למנצח לידותון - כבר הזכרתי בראש הספר. ולפי דעתי, שפיוט ידוע היה בדרום וחברו ידותון, או אחר חברו שישבחנו והיה ראש הפיוט לידותון, גם זה המזמור כמו העליון כי על מחלתו ידבר.

וטעם אמרתי – בלבי.

וטעם אשמרה דרכי – תולדתי ומנהגי, כמו וכל דרכי הסכנת והטעם שלא אדבר כמו ידבר החולה מרוב צערו וכאילו בפי מחסום, אשמרנו להיותו בפי ולא אסירנו.


פסוק בעריכה

בעוד רשע לנגדי - שבא לבקר אותי.


פסוק געריכה

נאלמתי, החשיתי - אפילו שאדבר טוב.


פסוק דעריכה

חם - כל כך חם לבי שבהגיגי תבער אש.

דברתי בלשוני - הטעם כפול, או זה הוא שדברתי.


פסוק העריכה

הודיעני, מה חדל אני - תואר השם והטעם כמה אעמוד עם יושבי חלד.


פסוק ועריכה

הנה - מעט מזער כדבר שימודד בטפחות.

וחלדי - כמו חדל, ככבש וכשב ושמלה ושלמה.

אך כל הבל - הוא כל אדם, והטעם כמו: הבל הבלים.

וטעם נצב – כן הוא לעולם לא ישתנה שיסור ממעלת ההבל.


פסוק זעריכה

אך - כי ישתנה בצלמו מיום אל יום ומעת אל עת, כדמות הנהר המתהלך וצלמו עומד.

ויש אומרים: כי בצלם – כמו: צלמות. והנכון בעיני: כי האדם דומה לצלם וכאשר ישתנה הצלם כן ישתנה הוא.

וטעם הצלם – מערכות המשרתים וכוכבי עליון שלא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת וחכמי המזלות יודעים זה.

ויהמיון – קבוץ ממון, כמו: ומי אוהב בהמון.

יצבור - מעט מעט.

ולא ידע מי אוספם – כולם רגע אחד במותו.


פסוק חעריכה

ועתה - הנה בא קצי מה תקוה יש לי, רק תוחלתי לך היא והיא.


פסוק טעריכה

מכל - כי בעבור פשעי חליתי.


פסוק יעריכה

נאלמתי - בעבור שהזכיר חרפת נבל, אמר הבט כי נאלמתי לענות לו.


פסוק יאעריכה

הסר, מתגרת ידך - מפחד ידך שטעמו מכתך, כמו: ויגר מואב ובמשקלו לכל תכלה שהוא מגזרת וכל בשליש כאשר אפרש.


פסוק יבעריכה

בתוכחות - על דרך: והוכח במכאוב ידענו כי תיסר אדם בעבור עונו במכאובים.

חמודו - חמדת גופו והנה חמדתו היתה הבל.


פסוק יגעריכה

שמעה תפילתי - הנה תפילתו ודמעתו כמשקה הרופאים.

כי גר אנכי עמך - ככתוב בתורה.


פסוק ידעריכה

השע - הרף ממני, כמו: שעו מני והשתנתה התנועה בעבור אות הגרון.

ואבליגה - ואתחזק והוא פועל יוצא והנה טעמו ואחזיק עצמי, כמו: מבליגיתי.