פתיחת התפריט הראשי

ויקיטקסט β

אבות דרבי נתן כ

פרק עשריםעריכה

אעריכה

רבי חנניה סגן הכהנים אומר: כל הנותן דברי תורה על לבו, מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם. שכן כתוב בספר תלים על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר (תהלים יט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים".

וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו, נותנין לו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם.

שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבנו (דברים כח): "והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל". ברעב כיצד? (בזמן שאדם תואב) לאכול פת שעורים ואינו מוצא, אויביו מבקשין ממנו פת נקיה ובשר שמן. ובצמא כיצד? בזמן שאדם מתאוה לשתות טפה של חומץ טפה של שכר ואינו מוצא, אויביו מבקשין ממנו יין משובח שבכל המדינות. ובעירום כיצד? בזמן שאדם יבֹא ללבוש חלוק של צמר או של פשתן ואינו מוצא, אויביו מבקשין ממנו השיראין והכלך שבכל המדינות. "ובחוסר כל" - בלא נר ובלא סכין ובלא שלחן.

ד"א: "בחוסר כל" - בלא חומץ ובלא מלח. זו היא קללה שמקללין בני אדם: אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך.

הוא היה אומר (שה"ש א): "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש" אלו כל בנות שביהודה שפרקו עולו של הקדוש ברוך הוא מעליהם, והמליכו עליהם מלך בשר ודם.

ד"א בני אמי נחרו בי, זה משה שהרג את המצרי, שנאמר, (שמות ב) "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" וגו'. "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". מה תלמוד לומר כי אין איש, מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת, ואמר להם, אהרוג את זה, אמרו לו, הרוג. וכי בחרב הרגו והלא במאמר הרגו, שנאמר, (שם) "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי". מלמד שהרגו בשם.

ד"א "בני אמי נחרו בי" זה משה שברח למדין שנאמר, (שם) "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר, ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם". בא משה וישב על הבאר, ויבאו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישק את צאנם. בא משה וישב עליהם בדין. אמר להם, מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות. כאן נשים דולות ואנשים משקין, עוות הדין יש כאן. חייבין בדין חייבין לשעה. ויש אומרים, כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו, וכיון שחזר חזרו המים לאחוריהם, באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם אומות העולם.

ד"א "בני אמי נחרו בי" אלו ישראל שעשו את העגל. שבתחילה אמרו (שם כד) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". חזרו ואמרו "אלה אלהיך ישראל" (שם לב).

ד"א "בני אמי נחרו בי" אלו מרגלים שהוציאו דבת הארץ וגרמו להם לישראל שיפלו פגריהם במדבר. שנאמר, (במדבר יד) "במדבר הזה יפלו פגריכם" (שה"ש א). "שמוני נוטרה את הכרמים" אמר הקדוש ברוך הוא: מי גרם לי להיטיב לאומות העולם, אלא ישראל, שכל זמן שאומות העולם שרויין בטוב הם דחופים ונזופים ומטולטלים.

ד"א "שמוני נוטרה את הכרמים" אלו ישראל שגלו לבבל. עמדו עליהם נביאים שביניהם ואמרו להם: הפרישו תרומות ומעשרות. אמרו להם: כל עצמינו לא גלינו מארצנו אלא עד שלא הפרשנו תרומות ומעשרות, ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות, לכך נאמר "שמוני נוטרה את הכרמים":