פתיחת התפריט הראשי

פרק שביעיעריכה

אעריכה

יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האישה.

יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד, מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון, כגון שעשה איוב, שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו, - כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו, הבא מן הדרום יכנס כדרכו, וכן לכל רוח. לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו.

ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש, אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך, כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה, אמר אחד לחברו: - מאין אתה בא, - מתוך ביתו של איוב. - ולאן אתה הולך, - לביתו של איוב. וכשבא עליו ההוא פורענות גדול, אמר לפני הקדוש ברוך הוא: - ריבנו של עולם, לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים, שנאמר, (איוב לא) "ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה". - ולא הייתי מלביש ערומים, שנאמר, (שם) "ומגז כבשי יתחמם". אף על פי כן אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב: איוב, עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך, ואורחין נכנסים אצלך. את שדרכו לאכול פת חטים האכלתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן. אלא יוצא ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו. את שאין דרכו לאכול פת חטין, האכילהו פת חטין. את שאין דרכו לאכול בשר, האכילהו בשר. ואת שאין דרכו לשתות יין, השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים, והניח מאכל ומשקה. וכל הבא ונכנס, אכל ושתה וברך לשמים. לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר, (בראשית כא) "ויטע אשל בבאר שבע":

בעריכה

למוד בני ביתך ענוה שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין, כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית, ואמר להם אביכם יש בכאן, יאמרו לו, הן, בא והכנס. עד שלא נכנס, ושולחן היה ערוך לפניו, נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים, נעשית לו נחת רוח גדולה. ובזמן שאדם ענוותן ובני ביתו קפדנין, ובא עני ועמד על פתחו, ואמר להם אביכם יש בכאן, ואומרים לו: לא, וגו'ערים בו והוציאו בנזיפה.

ד"א למוד בני ביתך ענוה כיצד, בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין, והלך לו למדינת הים, ואמר מודה אני לפניך ה' אלהי שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים, לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומו עד שעה שיחזור. ובזמן שאין אדם ענוותן ובני ביתו קפדנין, והלך לו למדינת הים, ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאין אשתי עושה מריבה אצל אחרים ובני אל יעשו מריבה, לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת עד שיחזור.

ואל תרבה שיחה עם האישה ואפילו היא אשתו. ואין צריך לומר באשת חברו. שכל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם:

געריכה

ד"א אל תרבה שיחה עם האישה כיצד, בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד, או שעירער עם חברו, אל ילך ויאמר לאשתו: כך וכך ערערתי עם חברי, כך וכך אמר לי, כך וכך אמרתי לו, מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו, ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר, אוי לי, דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו. ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו ואת אשתו ואת חברו: