ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכא ב
ראה – העתידים בחסרון – אֵרֶא, יֵרֶא, תֵּרֶא, נֵרֶא – מלעיל, והאות הנוספת בצרי והרי"ש בסגול – "וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי" (בראשית מא, כב), "יֵרֶא יְיָ עֲלֵיכֶם" (שמות ה, כא), "יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח" (דה"א יב, יח), "יֵרֶא יְיָ וְיִדְרֹשׁ" (דה"ב כד, כב), "אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת" (איוב כ, יז). ובאו מהם מלרע שלא כמשפט – "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה" (בראשית מא, לג), "וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה" (מיכה ז, י), "תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא" (זכריה ט, ה). ולפי שנשתמשו ביו"ד האית"ן יותר מן השאר, שנו תנועתו להקל בהתחבר עמו ו"ו החבור, ואמרו "וַיַּרְא אֹתָהּ" (בראשית לד, ב), "וַיַּרְא יְיָ" (בראשית ו, ה). וכתב רבי יהודה כי בא במשקל וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּפְתְּ, וַיִּשְׁבְּ, ולא אמרו וַיִּרְא בחירק שלא יתחלף בקריאה עם וַיִּר מן ירה. ואמרו קצת המדקדקים כי לא נאמר וָאַרְא, וַתַּרְא, וַנַּרְא, כי אם הנמצא – וַיַּרְא. ואדוני אבי ז"ל כתב כי כן נאמר כל האית"ן. וכן כתב במלת עמָּדִי בכנויים, אף על פי שלא נמצא כי אם עם יו"ד המדבר, כי כן נאמר כל הכנויים.
שׁאה – באה מלה אחת בזה השרש משונה "לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים" הכתוב במלכים (יט, כה) הלמ"ד פתוחה והה"א בשוא והיה משפטו עם האל"ף – לְהַשְׁאוֹת כמו שכתוב בישעיה (לז, כו). וכשחסרו האל"ף היה צריך להחליף התנועות כי חולם האל"ף נשאר בשי"ן ואחר זה לא תוכל להפתח הה"א אם לא תדגש השי"ן או שתהיה קמוצה ונקל בעיניהם להחליף התנועות מלקרוא הה"א בקמץ. וכן נשתנו התנועות במלת "לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי" (ויקרא כו, טו) בשוא הלמ"ד ופתח הה"א והיה משפטו בהפך בפתח הלמ"ד ושוא הה"א כמו שכתבנו בשמוש האותיות ובנחי העי"ן.
שׁחה – הפעל הקל "שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה" (ישעיהו נא, כג) בפלס עֲשִׂי, קְנִי, בְּנִי. וא"א ז"ל כתב מזה "כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ" (משלי ב, יח), בשקל בָּנָה, קָנָה. ואף על פי שהוא מלעיל. וההִפְעִיל ממנו "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב, כה) בפלס יַגְלֶנָּה. וכן "וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ" (מיכה ו, יד). ובא פתח-קטן תחת פתח-גדול