וְכָל זֶה, (כה) כְּשֶׁאֵין עָלָיו אֵימָה מִן הָאִישׁ הַהוּא, שֶׁמְדַבֵּר עָלָיו, אֲבָל אִם יֵשׁ עָלָיו אֵימָה, שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדוֹ לְהָרַע עִמּוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ לְהָקֵל לְסַפֵּר עָלָיו הָעַוְלָה, שֶׁעָשָׂה לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּאַפֵּי תְּלָתָא.

(כה) כשאין עליו אימה וכו'. כן כתוב בשיטה מקובצת שם בשם ר"י, ומ"ש אפשר וכו' דאולי לא כתב שם זה רק להסברא שלא יחזיקו אותו לחונף וע"כ כתב ר"י דבכגון זה מותר שכבר אמרו מותר להחניף לרשעים וכו', משא"כ לטעם השני שכתב דיחשדוהו לשקרן אפשר דגם בזה שייך כל זמן שלא סיפר הדבר בפירסום. ואפשר דגם לטעם זה שרי, דלא יחזיקו אותו לשקרן רק היכא שיש ראיה לדבר מדלא גילה על עונו בפניו ראשונה כמו שכתב הר"י בש"ת, ובזה שיש עליו אימה ממנו אפשר שלא שייך זה ע"כ כתבתי אפשר וכו'.

ולענין הוכחה, תלוי, אם הוא רואה לפי הענין שאפשר שיקבל תוכחתו, צריך להוכיחו ולא יפרסם עליו קודם שהוכיחו וכנ"ל בפרט ג', אבל אם הוא רואה שלא יקבל תוכחתו בזה, אין צריך להוכיחו, ויותר טוב שלא להוכיחו, דכשיתודע לו שהוא תופסו עבור זה לגנאי יוכל לצמוח עי"ז קלקול דהיינו שאח"כ לא תבוא התועלת שמכוין זה בסיפורו וכמו שביארתי בס"ק כ"ב בפרט ה' עי"ש ע"כ לא יוכיחו מתחלה. (באר מים חיים)