המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחתיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבתיכם תתנחלו
[ט] דבר אחר בשנים עשר גבולין. הרא"ם הקשה על פירוש רש"י, דזה לא הוי כמאן, לא כמאן דאמר ליוצאי מצרים, ולא כמאן דאמר לבאי הארץ נחלקה; דתניא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קיז.), רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה, שנאמר (ר' לעיל כו, נה) "למטות אבותיכם תתנחלו". רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה, שנאמר (לעיל כו, נג) "לאלה תחלק הארץ", ומה אני מקיים "לשמות מטות אבותם כו'". שמע מינה דהכל מודים ד"שמות מטות אבותם" איירי ביוצאי מצרים, ואילו כאן ספוקי מספקא ליה. ולא הקשה מידי, דלעיל (כו, נה) כתב "לשמות מטות אבותם", שפירושו לכל אחד ואחד בשמו דווקא, והכל מודים בזה שרצה לומר יוצאי מצרים. אבל כאן דלא כתיב כך, ספוקי מספקא ליה אם "למטות אבותם" רוצה לומר לכל אחד ואחד שהוא במטה, ומקרא קצר הוא, דהוי למכתב 'לשמות מטות אבותם'. או יש לפרש בשנים עשר גבולין דווקא. ופשוט הוא:
"והתנחלתם", ואז אחר שתורישו כל יושבי הארץ תתנחלו את הארץ, ותפס בנין התפעל ולא אמר ותנחלו, כי הם חלקו את הארץ קודם שכבשו כל הז' אומות כמ"ש בס'
יהושע, לכן אמר והתנחלתם, ר"ל שרק אם יגמרו הכבוש תהיה נחלה קיימת לא נחלה מדומה, וכבר בארתי בפ' פנחס שהגורל היה מברר המחוז באיזה מחוז ותחום יקח כל שבט,
ואח"ז היה ביד המחלקים לתת לכל שבט חלק רב או חלק מעט לפי רבוי אנשי השבט או מעוטם, ועז"א והתנחלתם בגורל למשפחותיכם, ר"ל הגורל יברר כל משפחה ר"ל שבט
באיזה תחום יקח חלקו, ואח"כ לרב תרבו את נחלתו זה יהיה ביד המחלקים בלא גורל, רק התנה תנאי אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה, ר"ל שמה שלרב ירבו נחלתו לא יוכל
להרבות לו בתחום של שבט אחר רק בתחום שיצא שם הגורל לשבט זה, ופירש הדבר למטות אבותיכם תתנחלו, שכל מטה יקבל נחלתו בתחום מיוחד:
והתנחלתם את הארץ בגורל. בפסוק זה נתקשו המפרשים מאד באמרם כי תחילת הפרשה מדברת מאיבוד האומות וצלמי מסכותם, וכן סוף הפרשה ואם לא תורישו את יושבי הארץ וגו', ואיך הכניס בין הדבקים פסוק והתנחלתם את הארץ, ואומר אני שלא קשה מידי כי באיבוד הצלמים והבמות וגירוש כל האומות הטיל ה' עבודה רבה על ישראל ויש לחוש לשני דברים, הן שיהיה הדבר כקדירה דבי שותפי ותתבטל מצוה זו כי כל אחד יאמר אפשר למצות ביעור שתתקיים על ידי אחרים, הן שיגרום מחלוקת בין השבטים כי כל אחד יבחר לו הרע במיעוטו במקום שאין שם הרבה צלמים ומסכות, על כן הכניס תוך ענין זה פסוק והתנחלתם את הארץ בגורל כי בזה בטלו כל החששות.
והתנחלתם. ב'. הכא ואידך גבי עבד דעבד איתקש לקרקעות:
והתנחלתם. ד"פ נחלה בפסוק שכל א' הי"ל בד' מקומות בהר ובמישור ובשפלה ובחוף הים והפסוק מתחיל ומסיים בנחלה לומר שבמקום שיצא הגורל אפי' רחוק זה מזה אין לשנות: